Nati Peles
אלברט איינשטיין טען כי אין גבול לטפשות האנושית. יש אין-ספור מקרים המאששים את הטענה הזו. הסיפור הזה מתאר אחד מהם.

ההגיון שהלך לאיבוד (הגיון ביטוחי)

Nati Peles 01/11/2021 185 צפיות 2 תגובות
אלברט איינשטיין טען כי אין גבול לטפשות האנושית. יש אין-ספור מקרים המאששים את הטענה הזו. הסיפור הזה מתאר אחד מהם.

"שלום. זו חברת הביטוח "רכוש בטוח בע"מ" ?".
"שלום, כן, במה אוכל לעזור?" ענה קול נשי צעיר, ענוג, חושני משהו.

הוא כמעט התפתה להציע לה הצעה לא הולמת אך ריסן את עצמו וענה ביובש: "אני מעוניין בביטוח דירה ,אבל…. הקשיבי היטב… אך ורק כנגד נזק קולוסלי. כלומר נזק משמעותי כתוצאה משריפה, הצפה או פגע טבע אחר מעשה שמיים. הממממ… במחשבה שנייה, גם כתוצאה מתאונה או פעולת זדון מעשה אדם", הוסיף מחשש שאחד מאותם עגורנים שצצו כפטריות אחר הגשם בקרבת מקום מגוריו יקרסו על הבית שזה לא מכבר שופץ בעלות עתק. או שמא טרקטור מפלצתי ימוטט במחי כף פלדה משוננת את הבית על תכולתו עקב זיהוי רשלני של נכס נדל"ני מועד הריסה – תסריט הזוי לכל הדעות, אף שהיו דברים מעולם. ההיסטוריה של ארצנו מלמדת כי גם הדברים ההזויים ביותר יכולים לקרום עור וגידים.

היא הקשיבה בנימוס – לא קטעה את דבריו והניחה לו לסיים. היא אפילו המתינה שניות ארוכות בטרם ענתה בטון סמכותי: "ברור. הגעת למקום הנכון. יש לנו פוליסה שתפורה בדיוק לצרכים שלך".
היא המשיכה ופירטה את מגוון ההטבות והתגמולים שיקבל כפיצוי בגין קטסטרופות שונות שאיש לא היה מאחל אפילו לשנואי נפשו.

הסכומים בהם נקבה היו לכל הדעות מרשימים. אולי אפילו כדאיים. לרגע נסחף בתחושה שמדובר בעוד מאמץ שיווקי לשכנע אותו להצטרף לקהיליית המינויים של מפעל הפיס. והוא הרי לא מאמין כלל במזל. לראייה, מעולם לא זכה ביותר מכרטיס הגרלה נוסף שגם הוא, ככל קודמיו אותם רכש מידי פעם ברגעי חולשה, העלה חרס בספרותיו.

הוא התעשת ושאל לגובה הפרמייה. מלכתחילה כיוון להוזלת העלות. בעבר הרחוק הוא נהג לבטח כל פריט תכולה. אפילו מחבטי טניס, משקפי שחייה, תקליטים וספרים. הוא שילם הון עד שהבין, אחרי שתי פריצות לדירתו, שהגנבים בני דורנו אינם מעונינים בהרחבת אופקים, בהאזנה למוסיקה קלאסית וגם לא בשיפור כושרם הגופני.

מכיוון שאת מעט מזומניו שמר בבנק ואת תכשיטי הזהב והיהלומים של רעייתו טרם רכש עד עצם היום הזה, הפורצים הסתפקו בבלגן שהשאירו מאחוריהם, פרי תיסכול על ביטול זמנם בחיפושי סרק. בשני המקרים לא היתה כל עילה של ממש לתבוע שיפוי מחברת הביטוח.

בתגובה היא בקשה ממנו לתאר את הנכס הנדל"ני המדובר ואת תכולתו .
היא שאלה מה ששאלה, והוא ענה מה שענה.

"אנחנו כבר מסיימים", עודדה אותו באינטונציה רווית אופטימיות. "רק עוד שתי שאלות; א. האם כל הדלתות החיצוניות הן פלדלת עם נעילה רב כיוונית? ב. האם כל החלונות מוגנים בסורגי ברזל?".

הוא ענה נחרצות בשלילה גורפת. "לא זה ולא זה". וכדי לסבר את האוזן, פרט: "רק דלתות וחלונות מאלומיניום וזכוכית".

"לא טוב, גרוע", פלטה באכזבה. "אלה תנאים הכרחיים לפוליסה המיוחדת הזו."

הוא ניסה להבין את הרציונל. הוא עשה כמיטב יכולתו להסביר שאינו רוצה בכלל לבטח את התכולה. "גם אם יפרצו לבית ויגנבו את המקרר או הטלויזיה לא אתבע את חברת הביטוח. החשש שלי הוא בעיקר מנזקי אש" הבהיר ביובש, ולא בכדי, הוא כבר חווה בעבר כמה שריפות שרק בנס נחלץ מהן בעור שיניו. ואפילו אז ספג את עלות השיקום מכספו ללא פצוי.

ואם בכך עסקינן, הרי פלדלת וסורגים רק יקשו על הכבאים לחדור אל הבית העולה בלהבות.

"אפשר כמובן פוליסה אחרת אבל המחיר ירקיע שחקים", היא הודתה בוותרנות מצטדקת. נראה שהיא השלימה עם העובדה שהלקוח הפוטנציאלי הזה לא יהפוך ללקוח קינטי מניב פרמיות.


תגובות (2)

אני מתוסכלת, כי אני רוצה לדעת מה קרה בסוף בנוגע לפוליסה השנייה…
הסוף מרגיש לי מאוד "פתוח" ופתאומי. לא משהו שציפיתי לו. אני חושבת שהיה אפשר קצת יותר המשכיות.

העלילה נחמדה מאוד ומעניינת, וכמובן, אהבתי מאוד את הכתיבה. אני תמיד נהנית לקרוא קטעים שלך.

04/11/2021 23:33

    ספיר 13 היקרה,
    בסוף לא קרה דבר….כל מטרת הסיפור (המתאר אירוע אמיתי) הוא להדגים סיטואציה של חוסר היגיון. חברות הביטוח (נכון לזמן בו האירוע התרחש, ולא אופתע אם זה עדיין נכון) הציעו ביטוח מבנה אבל עדיין דרשו סורגים ופלדלת שזו דרישה לחלוטין משוללת הגיון (- מחסום המקשה על כניסת כבאים במקרה שריפה או הצפה).

    בקרוב אעלה לאתר סיפור אירוע נוסף של חוסר היגיון ו/או טיפשות שאולי ייזרה אור על כוונתי.
    בברכה,

    05/11/2021 11:52
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך