הזמן הוא יחסי

Orez 31/08/2019 77 צפיות אין תגובות

“איפה את רואה את עצמך, בעוד חמש שנים מהיום?”

זה אבסורד, כמה אפשר להספיק לעשות בחמש שנים;
לשכור דירה מאיזה שרלטן, כזו שבכל סוף שבוע שני יש קצר בחשמל אם שוכחים שאסור להדליק את הדוד בזמן שהמזגן פועל-
נו… כי המניאק שמשכיר לך את הדירה עשה איזו קומבינה בחוטים, כך השכנים מהקומה מעל הם אלו שיקבלו חררה כשישלחו להם פירוט חשבון בסוף החודש.
בחמש שנים בונים קשרים ורומסים חלומות,
שוברים הבטחות ומאחים לבבות.
אפשר להספיק לרוץ את מרתון תל-אביב, ולפרוש אחרי 480 ק”מ מרחק, בליווי פרפור חדרים.

חמישה ימי הולדת, חמש מאות שיחות שלא נענו,
חמש שנים- זה פחות או יותר הזמן שייקח לך על מנת להתנתק מ’הוט’.
ההמתנה לנציג שירות תספיק כדי להוציא ספר לאור, לקחת הלוואה ולפגר בתשלומים; לחוש את המרקם המתכתי של קנה אקדח המוצמד לרקה שלך.
מספיק זמן לאמץ כלב נטוש, לנקות אלף ליטרים של שתן מהרצפה,
לקנות שטיח חדש בגלל שהכלב השתין לך על הקודם. להחליט לקרוא לכלב ‘ליף’ בגלל שזה מתחרז עם ‘איף’.

חמש שנים זה בערך 30 אלף שקלים שנשרפים בנייר הגלגול;
30,000₪ יספיקו לך לעשרה חודשים בדירה של השרלטן,
מתוכם חודש בלי חשמל, למה?
כי כוסאמאשלו, זה למה.

28 ימים של חודש פברואר:
גברת “ולנטיין” תזכיר לך עד כמה את בודדה.
תוך חצי שעה תספיקי לגלח, להתקלח, להתבשם, להתאפר, לסמס, להסס לאפ… הוא כבר מספיק לעמוד במפתן הדלת כשבידו האחת משחיז סכינים, ובאחרת ערבוב לבלאק לייבל.
גוש קרח שפעם היה במקומו “לב”- נכס הנסגר לאלתר בשל סכנה לציבור. כבר שנים מוקף גוש הקרח הזה בסרט צהוב, משמר אכזבה בטמפרטורה של 2 מעלות צלזיוס מתחת לאיזה אפס; חלל ריק כל-כך עד שניתן לשמוע אחת לפעימה את הד הבדידות, עובר דרך הנבוב העליון ישר לתוך התודעה.
שני חדרים ועליות, אכזבות וירידות ו- הופ! שוב ליפול לזרועות מאהב מזדיינות. והרי החדשות-
היפותרמיה, כוויות קור ואפס כבוד עצמי; כולנו יחדיו עטופים בשמיכת פוך וחצי נחמה, מתפרקים לצלילי ממטרים;
צלחת חמה וגרם וחצי של בריחה, כשברקע השירים מציפים אותך. כל הזיכרונות הפואטיים יתווספו בחסדיו של החודש הקצר בשנה, לרשימות השמעה מלנכוליות,
-עלק “הכינרת מתייבשת”-.

חמש שנים…

5 שנים יוכיחו לך כמה ליקום הזה יש חוקים משל עצמו,
ו”לראות” את עצמך בחלוף חמש שנים מהיום, זו לא יותר מפנטזיה הגובלת בבורות.
אני? לא ראיתי את עצמי קיימת בכלל; ובמבט לאחור-
התבגרתי, צחקתי, בכיתי, נשברתי, אספתי את החתיכות מבין חריצים של רצפת עץ בדירה מסריחה משתן. הרכבתי את עצמי מחדש>>
הכל ביום אחד.

“איפה את רואה את עצמך, בעוד חמש שנים מהיום?”
אני החלטתי לאהוב את עצמי מספיק כדי לשכור דירה חדשה עם גינה, לה*איף* הכל לקיבינימט-
איפה אהיה בעוד חמש שנים? אין לי שמץ, אבל איפה שזה לא יהיה-
אני החלטתי להחליט לחיות.

הזמן הוא יחסי
דרוג הסיפור 5 | 4 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך