השתלת כלייה

02/09/2019 81 צפיות אין תגובות

הטלפון צלצל במשרד, דורית הרימה את השפופרת: “מדברים מבית הספר, מירב מרגישה לא טוב, היות ולא השגנו אותך, הבאנו אותה ל”שיבא”.
דורית הייתה מזועזעת ופניה נפלו.
“ראיתי שהילדה חיוורת, פניה נפוחים משהו אבל לא תיארתי לעצמי שכך יקרה.”
“אנחנו כרגע מבררים מה קורה עם מירב, נראה לנו שהמצב לא טוב, הילדה סובלת מאי-ספיקה כלייתית. נטפל בה, ונייצב את מצבה, אך ברור שזה לא הפתרון, כנראה שמירב תזדקק להשתלת כלייה.
דורית כל עולמה התהפך: “מה יהיה? איך וכמה זמן נחכה? אולי מצבה של מירב יחמיר”.
נגשה אליה אחות המתאמת השתלות והסבירה לה שהתור מאוד ארוך, שה המצב וכדאי שתזדרז ותחשוב על השתלה בחו”ל.
דורית לא היססה ולו לרגע, אעשה הכל שמירב לא תסבול ןתחזור במהירות לאיתנה.
החלה לברר במרפאה הקהילתית שאליה השתייכה ולמזלה הציעו לה לנסוע לריגה. “שם” אמרו “לא מחכים בתור”.
מיד פנתה דורית לחברת הביטוח וצירפה את המסמכים המתאימים.
הימים האחרונים מעייפים אותנו , שתינו במתח אדיר מחכות לתשובה מתי לנסוע, הרי זו לא נסיעת תענוגות”.
“מה שעוד לא מחכה לנו!”
כעבור שבוע הודיעו מחברת הביטוח שדורית ומירב יכולות לנסוע לריגה. שתיהן הגיעו לבית החולים, שם מירב נבדקה באופן יסודי.
שתיהן היו מתוחות ודואגות; קרובי משפחה מהארץ עודדו אותן וגם זה היה משהו בימים האלה.
יום ההשתלה הגיע! מירב נלקחה לחדר ניתוח, דורית חיכתה במסדרון וכל דקה היתה כמו שעה!.
והנה נפתחה הדלת והסניטר הוביל את המיטה , בה שכבה מירב חיוורת ומנומנמת.
“בקרוב תתעורר! תוכלי לדבר אתה!”
מירב: “הרדימו אותי, הרגשתי שאני צוללת, ישנה שינה עמוקה בלי חלומות, לא יודעת ולא מרגישה כלום!”.
אמא! כמה טוב שאת לידי, מקווה שאחלים במהירות , ארגיש טוב ,אחזור לבית הספר לחברים ולצופים!”.
בימים שאחרי הניתוח ליוותה דורית את בתה במחלקה וכל יום המצב השתפר לשמחתן.
הגיע הזמן להשתחרר ולחזור לארץ.
אמרה דורית: “הנה מחכה לנו מונית! נראה את ריגה עיר מאוד יפה!”.
“איזו הפתעה עשית לי! לפחות לצאת מבית החולים, לראות מבנים יפים והרה ירוק בעינים, קצת חו”ל. טוב שאני אחרי הכל ולא מחכה בתור”.

השתלת כלייה
דרוג הסיפור 3 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך