נוגושש
אם קראתם עד פה, אשמח אם תגידו את דעתכם על הסיפור, על הכתיבה, ואם אתם מסכימים איתי או לא.

חזיות הפלא

נוגושש 01/10/2015 1194 צפיות 11 תגובות
אם קראתם עד פה, אשמח אם תגידו את דעתכם על הסיפור, על הכתיבה, ואם אתם מסכימים איתי או לא.

זה התחיל סביבות כיתה ז׳,
כשכל הבנות התחילו להתפתח
ורק אני נשארתי מאחור, התביישתי ללכת עם בגד ים הייתי מה שנקרא״שטוחה״ וסבלתי מיזה, יום אחד נסעתי לקנות חזיות, אמא לא יכלה לקחת אותי אז נסעתי לבד, כשהגעתי לחנות מדדתי את אחת החזיות, ולמראה הפתעתי פתאום נוצרה אשליה שיש לי שדיים,
והם די גדולים ויפים ומעוצבים, זאת הייתה חזית פלא הייתי כל כך שמחה,
קניתי את החזיה הזאת, ועוד שלוש כמוה, ומאותו יום היה לי הרבה יותר ביטחון,
צחקתי ונהנתי מאיך שאני נראת, לאף אחת מהחברות שלי לא סיפרתי על חזיות הפלא.

כשאמא ביקשה לראות את החזיות שקניתי, ידעתי שאין לי ברירה אלא להראות לה,
כי בכל מקרה היא זאת שעושה כביסה.. חשבתי שהיא תכעס שהיא תגיד שאני צריכה להיות שלמה עם עצמי ועם הגוף שלי,
אבל לא הייתה לי ברירה, כשהיא ראתה אותן היא לא כעסה, היא רק הייתה עצובה,
ביקשה לדעת למה אני לא אוהבת את עצמי כמו שאני, ואני הסברתי
הסברתי לה שהחברה שלנו דפוקה,
שהיא שונה משלהם ושהיום אף אחת לא מקבלת את עצמה כמו שהיא, כולן עושות בעצמן שינויים קטנים כדי להריגש טוב עם עצמן, וגם הסברתי לה,
שזה שווה את החיוך שאיתו אני הולכת
לבית ספר, וזה שווה את החיוך שאיתו אני חוזרת מבית ספר, אמא הבינה
היא חיבקה אותי, ואמרה שזה בסדר ושזה לא נורא, ושבעוד כמה שנים אני כבר לא אצתרך את החזיות האלה.
דבר אחד אני הבנתי מהמקרה שלי,
לפעמיים מותר לשקר שקר לבן,
לשקר רק בשביל ההרגשה הטובה,
אבל מה שעצוב זה שילדה בכיתה ז׳, צריכה לחשוב על איזה גודל הציצי שלה, במקום להנות מהחיים, לחייך ולאהוב את עצמה, ובזה, אני מאשימה את החברה שלנו,
חברה שלא יודעת לקבל
שאכפת לה מציצי של ילדה בכיתה ז׳.


תגובות (11)

מסכימה לגמרי. זה לא מה שחשוב בחיים

01/10/2015 15:32

*אצטרך
בנוגע לתוכן – אני ממש מסכימה! עצוב שאנשים מרגישים לא טוב עם עצמם רק בגלל נורמות שהחברה הכתיבה. עצוב שאם מישהי שמנה לדעת החברה, היא תספוג קללות והעלבות, וכן, אותו הדבר גם לגבי הצד השני של המתרס.
לגבי השקר הלבן שציינת – אני ממש לא חושבת שזה שקר לבן. אז לבשת חזיית פושאפ, למה למישהו אמור להיות אכפת? זה הגוף שלך ואת תעשי מה שבא לך איתו.
אני פשוט מציעה לך להשלים עם הגוף שלך, כי נכון לעכשיו את לא שלמה איתו, ופשוט תאהבי את עצמך. את צודקת שלחברה יש חלק ענק בכל מה שקשור לדימוי גוף, אבל היי, את כולה כיתה ז' קודם כל ויש לך עוד זמן לגדול ולהתפתח, אבל בלי קשר, את מקסימה, אני בטוחה שאת יפה גם פנימית וגם חיצונית, אז אין לך חזה גדול, so what? אם מישהו מעיר לך על זה הוא סתם אידיוט.

01/10/2015 15:56

    אופסיק, יצאתי סתומה קצת חח.
    סורי, התייחסתי אלייך כילדה בכיתה ז'. אז תתעלמי לגבי השורה שכתבתי על זה. XD

    01/10/2015 15:57

אז, לא נראה לי שלגמרי הבנת, כשאני כותבת בגוף ראשון, זה לא אומר שאני בסיפור זה באמת אני…

01/10/2015 16:08

    אני יודעת שאם סיפור כתוב בגוף ראשון זה לא בהכרח אומר שזו את, אבל הייתי בטוחה שזו פריקה. סליחה.

    01/10/2015 16:12

את לא צריכה להמתיק הכל בסדר(: בכל מקרה תודה שניסית לעזור.(;

01/10/2015 16:22

הממ, אני מסכימה עם הרעיון הכללי, למרות שאף פעם לא הבנתי מה רע בשטוחות, אני מבינה את הרעיון של הקטע. החברה באמת לא מקבלת כיום, וכולם מתרכזים בדברים שוליים. לצערי זה עוד רחוק מלהיות מתוקן. אבל מניסיון אישי, בזכות החברה והאנשים שלא קיבלו אותי, הפכתי להיות מי שאני היום, ואני די בטוחה שלא הייתי רוצה להיות אחרת.
ובחזרה לקטע, יש יותר מדי פסיקים לדעתי-פה ושם היה אפשר להחליף בנקודות. בנוסף היו כמה שגיאות כתיבות פה ושם, אבל בסך הכל המסר הועבר טוב מאוד.

01/10/2015 16:30

טוב, תודה

01/10/2015 16:33

וואו. אני ממש מסכימה איתך לגבי החברה שלנו,כל דבר שעושים הם שופטים מבלי לדעת,צוחקים על המראה שלך אחרי שהיתארגנת הרבה זמן כדי להרגיש יפה,ולבסוף צוחקים על המראה.. חבל שככה החברה היום!

01/10/2015 16:39

וואו אני כל כךךך מסכימה איתך! זה כזה דבר מטומטם לחשוב רק על מראה חיצוני ועל איזה גודל החזה שלה ושלה.. זה לא ענייני ולא מעניין וזה גם מעליב לפעמים! קיצר, יפה שכתבת על זה. חוצמיזה ישלך אחלה כתיבה

01/10/2015 17:17
סיפורים נוספים שיעניינו אותך