חיים בלי משפחה/פרק 7

דפקתי על הדלת בהתרגשות וחיכיתי שהוא יפתח,עוד פעם דפקתי…ולא,אין תשובה
"בן,תפתח לי את הדלת,זאת אני" אמרתי ואז שמעתי צעדים,ואז רישרוש כזה של מפתח וכן,הוא פתח.
"מה קרה?"אמרתי כשראיתי אותו עם דמעות
"מיקודם,דפקו בדלת,חשבתי שזאת את ובאתי לפתוח ושמעתי קולות ופחדתי אז הלכתי להביא כיסא ועליתי עליו כדי ליראות מי זה וראיתי את..אתת"
"את מי?" שאלתי
"את אבא" אמר מפוחד
"מהה?"אמרתי
"כן,הוא..החזיק רובה…אני פוחד" אמר וחיבק אותי
"אתה פתחת לו?"שאלתי
"לא" אמר
"אתה דיברת?"שאלתי
"לא הייתי שקט,הרכבתי פאזל" אמר והתנתק מהחיבוק והראה לי את הפאזל
"טוב,לעיניין אחר…תנחש מה רוז נתנה לי בעבודה" אמרתי לו וישבנו בספא
"מה?"אמר עם חיוך קטן
"מזומניי" אמרתי והראתי לו כמה שטרות
"יאאא,באמת…למה?"שאל מבולבל
"כי סיפרתי לה מה קורה כאן,ויש לי אח קטן ואין לנו לפעמים מה לאכול אז רציתי שהיא תיתן לי רק כמה שטרות,מהמשכורת שלי כדי שאני יקנה היום אוכל. והיא נתנה לי הרבה יותר" אמרתי בחיוך
"יאאא" אמר וחיבק אותי,אבל עכשיו אני לא יכולה לקנות אוכל,וברור שלא להשאיר את בן פה לבד. מה אני עושה?
"רוצה לבוא איתי לקניות?" שאלתי
"כן,אני לא נשאר לבד"אמר מפוחד
"יאללה קח את הג'קט שלך ובוא" אמרתי לו ולחקתי מפתח ונעלנו את הדלת. הלכנו למרכז ולא ביזבזתי את כל הכסף,קניתי דברים חשובים,למשל קניתי אורז,פסטה,2 שמן,שניצל,עוף,ונענע ובדרך קניתי לבן במבה ענקית שישאר גם לי..
"לא קנינו הרבה" אמר בן
"כן,אנחנו צריכים לשמור על הכסף,וכל פעם אנחנו חוסכים בשביל להכניס אותך לבית הספר"אמרתי
"ישש" אמר בהתלהבות,כמה שהוא חיכה לבית ספר,אבל…מזל שעזבתי את הבית,הייתי חייבת! לא האמנתי שאבא שלי,אבא שלי ירצה לעשות דבר כזה "אוי סליחה" אמרתי לאיש המסכן שניתקעתי בו הוא היה מוזר,הוא לבש כמו מעיל ארוך וכובע שהסתיר את פניו והוא רק עשה תנועה עם היד,שהוא בסדר…הוא הלחיץ אותי.
"איזה איש מוזר"אמר בן
"כן,אה?"אמרתי והמשכנו להתקדם ולהסתובב במרכז
"מה אתה חושב שחסר לנו?"שאלתי
"קנינו סבונים?" שאל
"אממ כן,קנינו שלוש שמפו ושתיים מרכך,קניתי שתי חפיסות של מגבונים" אמרתי לו
"יופי,אז בואי נלך לבית?"שאל
"אתה לא רוצה להמשיך להסתובב?"שאלתי
"לא,ניהיה לי קר" אמר
"טוב,בוא נחזור" אמרתי ואחרי כמה דקות של הליכה……