O.G

“יומן החיים”-פרק 20-הודעה אישית

O.G 19/04/2016 385 צפיות אין תגובות

יומני,היום יום ההולדת שלי ויתר על כך שמחתי ששכחו אותי,ההורים,המשפחה,החברים ואולי זו אשמתי כי גם אני שכחתי,אבל היום שלי היה רק שלי,חגגתי עם עצמי,עשיתי הפתעה לעצמי ועקבתי אחרי כל רשת חברתית שהייתי חבר בה כדי לראות כמה שכחו,גיליתי שכולם ויש כאלה שיגידו שזה עצוב אבל אני אגיד שזה בא בטוב,קיבלתי זמן לעצמי,זמן לחשוב ולהאמין בעצמי,התחלתי לחשוב על כל מה שעברתי בחיי,כל מה שעשיתי,לטוב ולרע,התחלתי לחשוב על משמעות חיי והבנתי משהו,אינני יכול לחזות מה יהיה בעתיד הרחוק,אינני יכול לראות מה יקרה בעוד שנה אבל אני יכול לראות מה יקרה בעוד חודש או שבוע,החלטתי לתת לעצמי כמה יעדים,הראשון הוא לתת מעצמי 100% לסביבה,השני….הוא לגרום לכל אלה שאמרו שאני חלק ענק בחייהם להבין שאני לא,כי אני לא באמת אשנה הרבה,אני רק נכנסתי בטעות,וזו התאוריה שלי,אני לא פה כדי להמשיך לגרום לסבול אותי,פשוט לתת להם את הזמן לפלוט אותי מחייהם,השלישי הוא לעזור לאימי יותר,שתבין שאני כן רוצה לעזור אותה.
בשעות הערב נשבה רוח קלה דרך החלון לחדרי החשוך ברובו חוץ מהנר שדלק בעמדת המזל שלי,זה מעין מתקן כזה שמולו תלויה חתיכת זכוכית הנושאת את מזלי,מזל סרטן.
הרוח נעמה לי כקול,כמו הכל של סבא שלי,סבא אוראל גם היה מזל סרטן,בקולו נשמע:”אור,מה איתך??איך היה היום הולדת??,שלא תחשוב שכחתי”,
לקול עניתי עם דמעות ובעזרת הקול הפנימי,אמרתי:”את היחיד שזכר,אפילו אני שכחתי”,
הרוח נשמעה כאילו היא מגחחת ועונה:”מדוע לשכוח תאריך כל כך חשוב,התאריך שלך?!”,
אני והרוח דיברנו רבות ובמשך שעות,בגופי הרגשתי כאילו סבי מחבק אותי חיבוק חם,לא רציתי שיגמר,אבל בדיוק התחלף יום,הגענו ליום הולדת של סבא וגם ליום הזכרתו.
הגענו לבית העלמין,בכינו התעצבנו וכשיצאנו צחקנו טיפה כי נזכרנו בסיפוריו של סבי,בערב ישבתי בספסל של הרחוב עם סיגריה ביד ואז סבי התיישב לידי ואמר:”אור קטן שלי,תקשיב לי בבקשה,אני יודע שקשה לך טיפה אבל שתדע שאתה עובר את חייו של סבא שלך,אחד לאחד אז זה אומר שעוד מעט תגיע העלייה שלך,אין לך מה להיות עצוב,בחיי אתה עוד תבין עד כמה אתה יותר טוב מסבך,אתה דור אחרי,תבין שזה כאילו שאני הטיוטה של האופי ושל היופי המדהים שלך)צחקנו שנינו שאמר את זה(,ואתה עכשיו שידרוג שלי והילדים שלך יהיו השידרוג שלך,אבל תבחר חכם ותבחר באניס אההה?!)צחקנו עוד פעם והנהנתי בליבי כי צדק(“,
הסתכלתי עליו ואמרתי:”אני רוצה להיות כמוך!!!לא שדרוג”,
הוא חייך עם דמעה ואמר:”לא אתה לא,טוב שסבך היה היחיד,אני אחד וזה נשאר ככה וזה מעולה,כמו סבך בשום פנים ואופן,אתה יותר טוב מהזקן הזה,אתה אור”,
סבי תמיד ידע לעלות את רוחי אבל אף פעם לא ידע לשמוע תודה,הוא תמיד היה בורח לפני שהיא מגיעה או אומר שאין מה להודות,הוא אומר את האמת.
לפני שעניתי הוא כבר נעלם ואני התעוררתי משנתי,אבל אני יודע שלא חלמתי את כל זה,כי השרשראת שלו הייתה עליי,אני שמתי אותה בבוקר לפני שהלכנו,אהבתי את סבא נורא….סבא היה אדם דגול,את זה כולם אמרו….רק חבל שלא נשאר…לא נשאר יותר.

היה שלום יומן,נדבר.

“יומן החיים”-פרק 20-הודעה אישית
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך