"יומן החיים"-פרק 22-ערב שבור.
וואלה יומני ניזכרתי בסיפור טיפה עצוב על שישי שהתחיל טוב ונגמר טיפה אחרת.
יצאנו כל החברה לחגוג עוד סופ"ש של החופש הגדול,הסתובבנו וחגגנו וצחקנו ונהנו ושרנו עד השמיים וחלק מהחברה ניסו את מזלם בלהתחיל עם בנות וכל פעם אמרו לי:" אור יאללה תן לנו קצת,אתה משיג מלא בנות,בוא תעזור",
הייתי תמיד צוחק כי הם לא מבינים שאני ליבי שמור לאניס ושאינני מתחיל איתן בקטע שהם מחפשים,אלא בקטע שלשמוע סיפורים על חיים חדשים ולעזור ולהיות אוזן קשבת,רק בגלל מכירים אותי וקל עם בנות כי אני יודע להקשיב להן.
בסוף הגעתי למצב שהוא כל אחד מהם מנסה להתחיל עם מישהי ורק אני…עדיין מדמיין בראשי אותי עם אניס….נמצא איתה מחובק בחדר שלה…שוכבים אחד ליד השנייה ואז בבום נזכר….שהבטחתי לעצמי שזה ישאר רק דימיון…ולא רק כלפייה,אלא לכל בן ובת אדם,לא אכנס וככה לא תיהיה בעיה לצאת מליבם,בראשי המשכתי לחשוב על זה ואז פתאום אני מתעורר מהדימיון לתוך צעקות של:"תברחו,תברחו!!!",
חברים שלי כבר מזמן נעלמו ורק אני נשאר עומד שם ועוד לפני שמתי לב מה קורה,רצתי ותפסתי ילד שהיה שם,זרקו לכיוונו שלושה בקבוקי זכוכית,הם היו שיכורים,אבל עדיין זה היה מסוכן,משכתי אותו לכיווני ובכך עפתי קדימה…חזרתי עם שלוש זכוכיות בגוף,חזרתי מטפטף דם הביתה,זה היה ערב מוזר אבל מה שליווה אותי הביתה ונתן לי כוח זו סיגריה שהייתה אדמדמה ברובה והמחשבות על אניס…אומנם ברובם לא הייתי איתה….אבל היה זה החיוך על פנייה ושמחת חייה שנתנו לי כוח….כי אמרתי לעצמי:"גם אם כן וגם אם לא נהיה ביחד לעולמים….עדיין אדאג שתחייך ותשאר שמחה….גם אם אצטרך לעשות זאת משם למעלה ולא רק כלפייה….אלא לכל אדם…אבל במיוחד לה….כי היא סבלה אותי הכי הרבה…אז מגיע לה טיפה שמחה ואושר…",התיישבתי במדרגות,שלפתי את הזכוכיות,הכנסתי את הסיגריה לפה…הדלקתי את המצית ואיתה הדלקתי את הסיגריה ואמרתי:"עוד שישי מיוחד מבית היוצר אור",
נכנסתי הביתה אחרי שסיימתי את הסיגריה,רצתי למקלחת,שטפתי את עצמי,שתיתי מים,אכלתי משהו קטן מהקידוש שממנו ברחתי בגלל אמי,נכנסתי למיטה והלכתי לישון,היום בוקר של שבת…אמא גילתה חתך אחד כי היה ברגל,אמרתי שנפלתי ואז הכנסתי את השתיים אחרים כאילו הייתי מופתע,עכשיו אלך לטפל בהם….נדבר יומני.
תגובות (0)