O.G

“יומן החיים”-פרק 24-לישון כמו הומלס

O.G 09/05/2016 408 צפיות אין תגובות

וואלה עבר עליי עשור חרא תאמת יומני,הוא רק גודל וגודל ונעשה יותר ויותר אכזר,אתמול לדוגמא “חגגנו” לאמא שלי יום הולדת וחגגנו אני מתכוון להם ואם אתה שואל למה אני אומר הם אז כי אני לא הייתי שם כי לילה לפני אני ואמא רבנו,את היום שאחרי,את היום של היום הולדת שלה בליתי מחוץ לבית ,הם נסעו וחגגו ואני נישארתי עם עצמי.
ביליתי בלעבור את היום בכך שביליתי עם חברים,העברתי את רוב היום בזה,כשהגיע הלילה….נשארתי לבד עם עצמי,עם מחשבות רבות ועם חתיכת זכוכית גדולה של בקבוק בירה ששברו שיכורים כמה שעות כנראה לפני שהגעתי,חשבתי מלא עם עצמי ועל מהותי בעולם,על מקומי בעולם,על עתידי ועל עברי.
תמיד הייתי אוהב לשחק עם דברים חדים כי הייתי אוהב לנסות את מזלי,לראות מתי אפצע ואיך ואיפה,זה מוזר והרבה חושבים שזה מוזר אבל זה אני,אני אוהב את הסיכון ואת בבלאגן כשהוא קורה רק לי,לא לאחרים,לכן אני עושה את זה לבד,אני איש מוזר נורא אני יודע,אני פשוט לא מפחד,לא עצמי לפחות,אני פשוט….פשוט אוהב את הפחד שמתעורר בי כשמשהו קורה לי,או מסביבי.
תמיד הייתי שונה אתה מבין??,כשכולם הלכו לשחק כדורגל אני נשארתי עם עצמי,מטפס על איזה עץ זית ונח לי,מסתכל על השמיים וחושב על איך הייתי רוצה לטייל בעולם,כשהייתי ממש קטן זה היה,כשהייתי ביסודי,חשבתי שבגילי אני אראה כבר את העולם,אהיה איש חשוב,אהיה אדם טוב נורא לאחרים,היום אני חושב שהיו אלה רק פרי דמיוני ולא יותר…שאני רק שכנעתי את עצמי שהשוני הזה לטובה,שזה שאני הייתי דומה ל”ערבי” זה רק בגלל שקנאו במראה שלי,שהעובדה שהייתי נורא שמן זה רק בגלל שאני קטן ולא מודע לסכנות ולבעיות של אכילה לא בריאה ורבה בשומן,שאולי בעתיד אהיה כמו כולם,כובש לבבות,שכל הבנות סבבו,שאהיה גבוה ושרירי,שאם ארצה מישהי היא תרצה אותי פי מאה לפחות,אבל כל זה הבל הבלים,נשארתי אותו בחור שהייתי,אותו מראה,אותו משקל,רק הגובה והנעורים השתנו להם,אני חושב שעברי מגיע לי,שכל מה שעברתי בחיי פשוט היה צריך לקרות כי ככה זה,זה לא משהו שאנחנו בוחרים זה משהו שקורה כי זה מה שצריך לקרות פשוט.
באותו ערב שחשבתי על הכל צצו לי תמיד מחשבות שלהשתמש באותה זכוכית ליותר מסתם משחק אבל אז היה קול שאמר לחשוב על המשפחה….וכבר חשבתי…בגלל זה היה קל למחשבות האלה לצוץ לתוך הראש עם 90% רצון להתקיים,כי אולי זה הסוף הטוב שכולם וגם אני רוצים,אולי זה מקומי,שם למעלה בין הכוכבים,יש סיכוי,הכל אפשרי,אבל רגע לפני שהחדרתי את כל הסכין לליבי…שנייה לפני שחדר את ליבי הרגשתי יד חזקה תופסת את ידי ואומרת:”אם אתה באמת מתכנן למות אז לפחות תגיד כדי שכולם היו מוכנים…אבל גם אז הייתי עוצר אותך אדוני,יש לך חיים ארוכים כמוני,כמו סבא שלך,אז תתעזר בסבלנות,יהיה טוב או כמו שאני אומר תמיד,תיהיה חיובי יהיה חיובי”,
היד הזאת הוציאה את הסכין שהיה נקוב בגופי החוצה,זרקה אותה רחוק ממני,השכיבה אותי על בספסל ונתנה לי נשיקת לילה טוב….
התעוררתי בבוקר לאור שמש חזקה,למזלי לפני שהיה כל אדם שם,הגעתי הביתה,אמי הייתה בעבודה למזלי,הלכתי מהר למקלחת לשטוף את הדם מגופי הערום,התלבשתי והלכתי לישון עם גב תפוס,ויתרתי על שלושה ימי לימודים כדי לשכוח מזה,תמיד ששאלו ממה הפצע אז הייתי אומר מהשפיץ של השולחן.
יומני,אני בטוח שנמאס לך כמוני מהימים האלה שמגיעים אליי אבל היי כמו שאוראל ז”ל היה אומר….החיים קשים אבל מצד שני לא בקשתי שהיו קלים אז זה נכון,לא בקשתי ולכן אתה יודע מה??לא אכפת לי אבל בשבילך אבקש שהדבר הבא שאכתוב לך יהיה שמח יותר,לבנתיים שיהיה לנו יום טוב,אני סוף סוף הולך לבית הספר.

“יומן החיים”-פרק 24-לישון כמו הומלס
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך