O.G

“יומן החיים”-פרק 37:”פרפר בכלוב”

O.G 07/03/2017 362 צפיות אין תגובות

יומני היקר….האם זה הגיוני…שפרפר…יהיה בתוך הכלוב?!,האם זה הגיוני לכלוא כל יצור חיי באשר הוא חיי,מאחורי סורג ובריח אשר לא אבל בחפו?!,האם יש הגיון לפגוע בלב והנפש של יצור חיי…ללא כל מטרה?!,אם נחשוב על זה…אז התשובה היא לא,כמובן שיהיו כאלה שיגידו מה עם החיות שאנחנו אוכלים ופוגע בהם ואז פשוט אגיד…זה הטבע…כי זה כמו שתשאלו למה אריה אוכל זברה ולא תפוח,כי זה היופי של הטבע…שהכל מיסתורי…כנראה גם זאת הסיבה למה איני מוצא תשובה…למה בכל לילה…אני מתעורר מהשינה…ומרגיש לחות על הלחי…לחות של דמעות…דמעות שירדו לפני כמה דקות,ולא בגלל חלום,לא בגלל רצון,לא בגלל צחוק,הנאה ואו כל רגש חיובי…אלא מפני העבודה הפשוטה…שזה מה שהגוף רוצה…לברוח…לשנות הכל…להתעורר…למצב אחר…הוא אינו רוצה להיות עוד חזק,עמיד,בעל שורשים,חוסן,אמונה ותקווה אלא רק שתיל קטן בתחילת דרכו,כי כשאתה קטן, גם אם תגידי בחוסר לב,בכאב,בצער,….ברוב המקרים…ברובם הגדול…אינך תרגיש דבר…אף לא קמצוץ קל של כאב,שנאה,צער,יגון,פחד ושברון,פשוט תתן לזה לקרות,כשאתה גדול אתה אתה תילחם,עד הנשימה האחרונה,עד טיפה הדם האחרונה.
יומן יקר…אינני רוצה עוד להילחם כנגד כוחות כאלו…אינני רוצה עוד יריבות…רוצה שלום…הנאה…אמונה…האם זו בקשה גדולה מידי…לבקש…שכל יום…אהיה עם חיוך…כמו ליד אניס…הילדה הזו אושר אמיתי…היא מחייכת תמיד וצוחקת תמיד…תמיד תמיד נותנת לי סיבה לחייך…גם אם החיוך שלה לא היה שייך לי וגם אושרה….גם אם כי הייתי צריך לראות אותה בכאב רב בין ידיים של גבר זר…גם אז ידעה לחייך,טוב הגיוני…לא כאב לה הלב אלא לי…ובמקו לשמוח בשמחתה…הייתי חייב להרוס לה…כמו אדיוט הורס הכל…אבל כן…מה אעשה אלוהיי הרי אנוכי כאן,על כדור הארץ….כמו כל בנאדם גם אני נושם אוויר,כמו כל בנאדם מדמם כמו כל גבר גם שבור גם כועס וגם מתחרפן כשרואה את האישה שלא בידי אחר…יש שיקראו לי שונה בגלל כל יכולתי השונים,לחייך תמיד,להיות משמח בכל מצב,להיות חם גם בלב וגם בחיצוניות,אך בסוף גם אני אדם…וגם אני נשברתי תחת האהבה…וזה קשה,אבל עברתי…עברתי הכל…לא קדימה פשוט עברתי…שמרתי בבטן…כדי להרגיש כבד ובכל משקל כי פעם תמיד הייתי נעלם…ללא כל משקל פיזי בעולם כלפיי אנשים,הייתי בלתי נראה…לפעמים גם היום כשאני הולך ברחוב,אנשים שהולכים מולי אינם רואים אותי…אינם שמים לב שעובר לידם אדם.
יומן יקר…איני יכול כך עוד…בכל מקום…איני רצוי…רק מצוי…כי שצריכים משהו יודעים לפנות עליי,”תקנה זה וזה”,”תביא זה וזה”,”תעשה זה וזה”,קשה להגיד לא…איני אדם שיודע להגיד לא…פשוט יודע לתמרן בין דברים ככה שאעשה הכל…קשה אבל עוד מעט 18 שנה של חיים כאלה…מקווה שיהיה שינוי כלשהו בסוף…כי אצלי יש…לי יש מלאך משלי,מלאך שומר…קוראים לו אניס…והיא המלאך השומר שלי יומני היקר…

“יומן החיים”-פרק 37:”פרפר בכלוב”
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך