יפה שלי אני עדיין זוכר אותך

________________________________________________
ספטמבר 2014
כשאמא הייתה עוד בהריון איתי הם גרו בערבה.
אבא החליט שהוא רוצה חיית מחמד אז הם הלכו לחברה טובה לאמא שבדיוק הולידה גורים.
אבא התעניין בגורה קטנה לבנה כמו שלג ועיניים כחולות.
הוא לקח אותה וקרא לה לבנה (כמו המאכל).
אני נולדתי בדיוק אחר כך. לבנה תמיד הייתה מלאה באנרגיה.
כשהיינו קטנים היא הייתה נושכת אותי ואני בתמורה הייתי מכסה אותה בשמיכה כדי שתפחד קצת (ועוד דברים אחרים שאני אתכחש אליהם עד היום) היינו עושים שטויות ביחד ואני יודע שנהננו. כשהיא נהיית גדולה היא הייתה חסרת פחד. תמיד נראתה צעירה יחסית לגיל שלה וחזקה. אני זוכר איך בגיל 20 היא ראתה חתול צעיר נכנס דרך המרפסת של הבית והיא פשוט קפצה עליו, הטילה אותו כמו שרק היא יודעת ןגרמה לו לברוח בנהמה. כששאר החתולים הסתכלו עליה דרך המרפסת היא נעמדה כמו לביאה בגאווה. זה מצחיק..היא אשכרה פעם אחת ראתה בחצר כלב לברדור ונעמדה כשמוכנה לתקוף ןהוא ברח כמו כלבלב מושתן
זה ברור שעם הזמן דברים משתנים. תמיד הולכת באלגנטיות ובאותה זמן אנושית בצורה שרק היא יכולה להיות. אם הזמן היא נחלשת אבל אני עדיין מחזיק אותה על הידיים שלי..היא נעשת מסריחה אבל אני ממשיך להחזיק אותה כי לי זה לא מזיז…מקסימום לשטוף ידיים. והיא נחלשת. כל השאר כבר לא משנה…זאת לבנה והיא החתולה שלי ורק שלי…היא תמיד הייתה. לבנה כבר לא שומעת את נקישות האצבע שלי אבל אני בטוח שאיכפת לה. אני ממשיך לעשות את זה. כי זה שלה. לבנה…

יפה שלי אני עדיין זוכר אותך
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך