לילה בלוס אנג’לס

גשם בלוס אנג'לס.
ידיי הדוקות על ההגה של המכונית.
הבעת פניי הייתה רצינית בלי ידיעתי.
היא התרחקה עם המגפיים בידה.
היא לא הסתכלה אחורה, אבל ידעתי את כל מה שהייתי צריך.

אלפי מחשבות עברו במוחי.
בסוף רק "סליחה" יצא.
היא אפילו לא שמעה את זה.
היא הייתה יותר מידי רחוקה.
אני לא הרגשתי עצוב.
אולי קצת אשם.
והייתה גם העובדה שזה הולך להתנקם בי בהמשך.

אני ממש קיוויתי שהיא תזייף חיוך.
אולי תגיד להתראות.
אבל העניים שלה היו אדומות מידי.
לא יכולתי להכחיש את זה, היו שם דמעות.