יוהנס כריסוסטומוס
תקראו עד הסוף בבקשה.

למה את בוכה?

תקראו עד הסוף בבקשה.

אבל מה לבכות יעזור?
אין לך למה להיות עצובה.
הכאב לא שווה את זה…
הלוואי שלא תרגישי כאב לעולם.
הכאב הזה מיותר.
בשביל מה? באמת.
תגידי לי, באמת כואבת לך הזרת ברגל כשאת נתקעת בפינה של המיטה?
גם לי נתקעה הזרת בפינה של המיטה פעם ולא בכיתי.
זה לא כאב לי.
תשחררי מהכאב הזה!
את צריכה להיות חזקה!
ומה יהיה בתיכון? או בצבא? או באוניברסיטה? גם אז תבכי שכואב לך?
את כנראה לא יודעת מה זה כאב באמת.
אני מכירה אנשים ששברו איברים והשפריצו דם וגם אז לא בכו.
הם נשארו חזקים.
אז איך את מעזה לבכות כשיש אנשים שעברו דברים כאלה בחיים?
וגם מה לבכות יעזור?
בסך הכל נתקעה לך הזרת בפינה של המיטה, זה לא כזה כואב.
להרגיש כאב זו בחירה, הכל בראש, אם תחליטי שלא כואב לך אז זה לא יכאב.
את יודעת מה?
סמכי עלי, בואי נתרגל יחד כמה תרגילים כדי להעלים את הכאב, תאמיני לי מגיע לך רק טוב.
בכל פעם שכואב תחשבי על משהו אחר, תתעלמי מזה.
שמרי על איפוק, איפוק זה אחד הכלים החשובים ביותר בחיים.
תחשבי על כמה מזל יש לך!
יש לך משפחה שאוהבת אותך, יש לך איפה לישון, יש לך אוכל על השולחן, באמת לא חסר לך כלום בחיים.
תתעודדי!
אם תחשבי על זה לאט לאט תיראי איך את פחות ופחות מרגישה את הכאב ויותר ויותר מרגישה את הטוב שבדברים.
את השמחה שבחיים.
יום אחד, אם תמשיכי בדרך שלי, תוכלי לשבת עם המשפחה המדהימה שלך ביום קיצי עם רוח קרה, לדבר על היופי של החיים, להישען על איזה מנגל ולהישרף למוות.
ואפילו לא תשימי לב!

למה את בוכה?
דרוג הסיפור 4.3 | 7 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך