A. K. Koren
אוקיי, אז זה נראלי קצת ארוך לפרולוג, אבל הראשון היה לי קצר מדי ולא ביטא כל מה שרציתי, ובנוסף כבר הרבה זמן מאז שהעליתי אותו, אז הנה אחד נוסף. החלטתי לכתוב את אביה יותר דומה לי מאשר לעצמה. זה נותן נופך אחר לסיפור (אם כי בקטע של היחס שלה לאחיה -לא שיניתי כלום. ככה היא ) חוץ מזה שאיך אני יכולה לנסות לתאר מישהי אמיתית בצורה כזו? זה יוציא לה שם רע, וזה לא צודק כלפיה. הרי היא כן חמודה, ופשוט לא מתמודדת טוב עם האחראיות שנפלה עליה. אז האופי של אביה יהיה יותר דומה לאופי שלי מלשלה. אוקיי?

מזיכרונותיה של אחות- פרולוג שני

A. K. Koren 23/04/2017 405 צפיות 5 תגובות
אוקיי, אז זה נראלי קצת ארוך לפרולוג, אבל הראשון היה לי קצר מדי ולא ביטא כל מה שרציתי, ובנוסף כבר הרבה זמן מאז שהעליתי אותו, אז הנה אחד נוסף. החלטתי לכתוב את אביה יותר דומה לי מאשר לעצמה. זה נותן נופך אחר לסיפור (אם כי בקטע של היחס שלה לאחיה -לא שיניתי כלום. ככה היא ) חוץ מזה שאיך אני יכולה לנסות לתאר מישהי אמיתית בצורה כזו? זה יוציא לה שם רע, וזה לא צודק כלפיה. הרי היא כן חמודה, ופשוט לא מתמודדת טוב עם האחראיות שנפלה עליה. אז האופי של אביה יהיה יותר דומה לאופי שלי מלשלה. אוקיי?

אתם בטח חושבים שבגלל שיש לי אח אוטיסט, גדלתי להיות טובת לב, מתחשבת, נותנת, חסרת אנוכיות וכזו שמקריבה מעצמי למען אחי.
אז זהו, שלא.
טעיתם-
ובגדול.
עצם היותי אחות לילד מיוחד לא הפכה אותי לאדם טוב.
הייתי אומרת שאפילו להפך.
האחות (ככה אומרים את זה? אחות? כמו הורות?) לילד מיוחד רק חשפה והדגישה את חסרונותי ופגמיי.
לדוגמה הייתם מצפים שכשאחי האוטיסט ישכב באמצע הקניון ויתחיל לצרוח באחד מההתקפים שלו, אגש אליו בעדינות וארגיע אותו ואשדל אותו עד שיחזור להתנהג נורמלי- וכל זה בסבלנות אין קץ.
אבל למען האמת כשדבר כזה קורה- אני מתרחקת מהאזור, ומתבוננת מרחוק בסלידה, מעמידה פנים שאין לי קשר לילד האומלל הזה.
אני יודעת, אני לא נשמעת אדם נחמד במיוחד, ואתם בטח מתפלאים איך ייתכן שאני מתנהגת ככה? לא חינכו אותי לקבל ולאהוב את אחי?
אז התשובה היא לא.
גידלו אותי ככל ילדה ראשונה אחרת, הרי הוריי לא יכלו לדעת ששנתיים אחר כך יוולד להם בן אוטיסט מטומטם שיחריב להם ולי את החיים.
אוי, זיעזעתי אתכם באיך שאני מדברת על אחי? תתרגלו, זו אני.
(חוץ מזה בהתחלה לא ידענו שהוא אוטיסט.)
אז לא, אני לא האחות האולטימטיבית, גם לא לאחים הנורמליים שלי (אם כי לעיתים קרובות אני מפקפקת בנורמליותם), ואני לא מתכוונת להתייחס לאחי בתור מתנה, ולומר שבזכותו גיליתי עולם של רוך ושנפתח לי צוהר לנקודת מבט שונה על החיים.
כי זה פשוט לא מה שקרה.
למען האמת לא סבלתי אותו במיוחד, די סבלתי מעצם היותי אחותו -ואל תברחו מזעזוע אבל- אני אפילו הרגשתי הקלה כשהוא מת.
טוב אוקיי, זה באמת אכזרי מצידי. אתם מוזמנים לברוח.
אז למה לכל הרוחות אני כותבת סיפור לאחי אם לא אהבתי אותו?
כי הוא מת, וזה מה שעושים כשמת לך אח – מנציחים אותו.
וחוץ מזה, אני כן אהבתי אותו, אבל רק כשהייתי רחוקה.
או כשמישהו התעלל בו.(והנה הצד האחותי שציפיתם לו)
לאף- אחד- בעולם!- לא הייתה זכות להציק לאחי. רק לי.
בילדים רבים ברחבי הארץ (לא באמת רחבי הארץ -רק באזור שגרנו בו) עדיין יעבור רעד למשמע שמי, כי הרי מי ביסודי לא שמע או נתקל באביה ניק? הילדה שמחטיפה לכל מי שנוגע באחיה.
אבל אל תראו אותי ככה! לא באור הזה, כי אני לא רק האחות האכזרית כלפי אחיה וכלפי אויביו של אחיה.
אם תשאלו את מורותיי, הם לבטח יאמרו: ‘אביה ניק? ילדה מקסימה ומתוקה כל כך! כולם אוהבים אותה והיא מאוד פעילה וחברתית’
ואם תשאלו את חברותיי הם יאמרו: ‘אביה ניק? אני מתה עליה! היא חכמה והיא חמודה, והיא אופטימית, והיא כל כך טובה ונחמדה! היא תמיד עוזרת ומתחשבת ושמה לב לפרטים!’.
ואם תשאלו את חבריי הם יאמרו: ‘אביה ניק? היא גאונה! והיא אצילית כזו, והיא די מגניבה עם כל הפנטזיות שלה’.
(אוקיי, יש מצב שאני קצת עפה על עצמי כרגע, אבל הבנתם את הרעיון)
אז איך יכול להיות שכולם יתארו אותי כמלאך אם אני עצמי מתארת עצמי כשטן?
אם תשאלו את הוריי הם יענו: ‘אביה? היא שחקנית! היא יכולה להזיל דמעות תנין בשנייה, ולסובב את כל העולם סביב האצבע שלה עם המשחק שלה. היא נחש שבמקרה נולד במזל הלא נכון. היא נחש בעור טלה’
זו האמת . (לא זה שנולדתי במזל טלה, אם כי גם זה נכון, ולא הייתי אומרת שזו טעות בחודש כי אם תקראו את ההורוסקופ על אישה מזל טלה, תראו שאני בהחלט נכנסת להגדרה)
אני שחקנית, ואם יורשה לי לומר- ברמה גבוהה למדי.
הרי רק שחקן ברמה עולמית יוכל 24/5 ברצף להעמיד פנים שהוא מלאך כשבפנים הוא שטן קטן.
ולכן, אם תפגשו אותי לא תאמינו שאני אותה אביה ניק שמתנהגת מגעיל אל אחיה האוטיסט,
אבל זה כל הקטע.
חוץ מזה שבכל זאת יש לי קטע כזה של אחות גדולה- אחרת לא הייתי מגינה על אחי מבריונים, מנסה לחנך אותו (גם אם בשיטה נוקשה ואכזרית) ולא הייתי כותבת ספר להנציח אותו.
אוקיי, עכשיו מספיק לדבר עליי.
לא אני העיקר.
הוא העיקר. הספר בשבילו.
בשביל אחי.
למרות הכל – אני עדיין אוהבת אותו.

מזיכרונותיה של אחות- פרולוג שני
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (5)

נשמע מעניין, מקווה מאוד שיהיה לזה המשך כי ממש התגעגעתי לקרוא דברים שאת כותבת!

23/04/2017 07:56

הפרולוג מעניין! (וסוחף כזה)
בגלל הסגנון והשפה בהם החלטת לכתוב את הסיפור- הוא נראה מיועד לגילאי 11-18 בערך. לא יודעת מה תכננת.
אני אנסה לעקוב אבל אני אכשל באמצע בטוחח (זו אני.).

23/04/2017 10:53

וואו! זה מטורף..
אני חושבת שזה מבוסס על הרבה דברים מהחיים שלך כי הטקסט חי ונושם ואמיתי.
לא יכולתי להפסיק לקרוא.
מדהים.

23/04/2017 11:37

נשמע ממש מעניין. עוד משהו שאהבתי היה הקטע שהיא מדברת בחופשיות ובגובה העיניים של הקוראים ( אני מתכוונת בשפה שלה). כי יש כאלה שכותבים בגוף ראשון ממבטו של ילד בן 12 שמספר לנו הכותבים סיפורים ברמת היסטוריון, סופר או כתב מפורסם. וזה פשוט לא הגיוני. אז ממש אהבתי את הקטע הזה ^^

23/04/2017 16:55

תודה.הפרולוג זה אני, אבל מכאן והלאה אלו יהיו הזיכרונות של אביה שהיא מספרת כביכול לאחיה. מדי פעם יהיה פרק שכולו מוקדש לחייה ה’עכשווים’ של אביה עצמה. מקווה שתאהבו. פנתר סגול ורוד (מצטערת על היפוך סדר השמות אבל זה מסתדר לי יותר על הלשון ) זה לכל גיל.

23/04/2017 18:00
6 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך