יוהנס כריסוסטומוס
ראיתי שאנשים מעלים פה גם מחשבות פילוסופיות ורעיונות ודברים שהם רוצים להגיד ולא רק קטעי כתיבה אז חשבתי לעשות את זה גם.. מוזמנים להגיב ולפתח דיון..

משמעות החיים?

ראיתי שאנשים מעלים פה גם מחשבות פילוסופיות ורעיונות ודברים שהם רוצים להגיד ולא רק קטעי כתיבה אז חשבתי לעשות את זה גם.. מוזמנים להגיב ולפתח דיון..

אוקיי, אני מזהירה מראש זה קצת מורכב ופילוסופי, מקווה שאצליח להעביר את המחשבות שלי בצורה ברורה.

קודם כל, לפני שאני מתחילה בכלל לדבר על משמעות החיים יש משהו שחייב להאמר: אחת הבעיות הגדולות שלי עם השאלה הזו היא שאנשים יכולים לדון בה במשך שעות ולחשוב שהם מעלים טיעונים לגיטימים ורלוונטים אחד לשני בלי לשאול את עצמם אפילו פעם אחת לפני או במהלך הדיון אם הם בכלל דנים באותה השאלה (ורמז, בהרבה פעמים התשובה היא- ממש לא). העניין הוא שהצירוף “משמעות החיים” מורכב משתי מילים שלכל אחת מהן מספר פרשנויות שונות, בלי קשר לגישות או דעות, פשוט הגדרות שונות לחלוטין. אם לא נשאל מהן ונגדיר אותן לפני שנענה על השאלה פשוט נעבור לסירוגין מפרשנות לפרשנות ונהפוך את השאלה למורכבת יותר ממה שהיא וזה לא יוביל אותנו לשום מקום.

לכן כשאני מתייחסת למשמעות החיים ומהי בעיניי אני אשתדל לפרק את הצירוף לאפשרויות שאני רואה שאפשר ואביע את דעתי על כל אחת מהן בנפרד. בנוסף ראוי לציין שאני מתעלמת בתשובה מכל אמונה בקיום אל כלשהו, לא כי אני שוללת את הקיום הזה, אלא כי רוב האנשים שמאמינים בו לא מרגישים צורך בדיון הזה (דבר שאני לא הכי מבינה גם כשאני מנסה לצאת מנקודת הנחה שיש אלוהים אבל בכל מקרה דת ואלוהים זה גם לא הצד החזק שלי אז לא אכנס לזה).

טוב נתחיל עם המילה משמעות- רוב האנשים מפרשים את המילה הזו בתוך צירוף המילים “משמעות החיים” כהרגשה של שייכות או תרומה למשהו, אולי דבר שמספק וממלא אותך ומביא ל”הגשמה עצמית”. זו בעצם מה שנקראת “תחושה של משמעות” פחות או יותר. לגבי הקיום של זה- אנשים שמרגישים שהם ממצים את עצמם (כמוני) בדרך כלל נוטים להעיד על קיומה של המשמעות הזו, אחרים או שאומרים שאין או שמודים שהם לא מצאו (שזה לגיטימי לגמרי) וממשיכים לחפש או מוותרים על זה. בכל מקרה זה משתנה מאדם לאדם ויש תיאוריות שונות לאיך להגיע לסיפוק בחיים ותחושה של מימוש עצמי, לא אכנס לזה, אחרים ניתחו את זה מספיק ואין לי מה לחדש בעניין.
אנשים עם תפיסה ריאלית יותר נוטים לפרש את המילה “משמעות” כחשיבות או מטרת החיים ביקום או בעולם פחות או יותר, שזו לא בהכרח גישה חכמה יותר אבל היא בעיקר שונה לחלוטין מהקודמת ובעיניי גם מעניינת יותר אז מעכשיו המשך הדיון יתייחס למילה “משמעות” על פי הפרשנות הזו.

ועכשיו בואו נדבר על המילה “חיים”- כשאנחנו אומרים “חיים” אנחנו מתכוונים לדבר הזה שאנחנו קמים אליו כל בוקר וחווים ממש כאן ועכשיו? או במבט על- פרק הזמן הזה שבין לידתנו למותנו וכל החוויות שאנחנו חווים בזמן הזה? או שבכלל עוד יותר במבט על אנחנו מתכוונים לתופעה הזו של קיום החיים ומדברים על החברה האנושית כולה כגוף אחד בתוך מערכת גדולה ומורכבת יותר? או אולי לווא דווקא החברה האנושית, אולי חיים באופן כללי הכוללים גם את בעלי החיים?

נתחיל דווקא בחברה האנושית כחלק ממערכת גדולה ומורכבת כמו היקום. אנשים ריאלים מאוד נוטים להאמין שבני אדם מאוד זניחים ולא חשובים ביקום מאחר והיקום הוא (כנראה) אין סופי וכל כך גדול ומורכב ומי אנחנו וההבנה שלנו לעומתו? אז בעקרון כן.. נכון, אבל בואו נתעמק בזה לרגע. בשביל מה בני אדם חשובים ביקום? מה הופך משהו לחשוב בכלל? הגודל שלו? הצורה שלו? ההשפעה שלו? השפעה על מה? שינוי בצורה? אם סופר נובה תתפוצץ עכשיו היא תהיה משפיעה יותר מאיתנו? סביר להניח שהתפוצצה עכשיו באיזשהו מקום ביקום סופר נובה כי היקום כל כך גדול, האם אתם מרגישים במשמעות של זה? ואם אתם לא תרגישו אז מי ירגיש? זה כמו למצוא תרופה לסרטן אבל לא לספר על זה לאף אחד, או כמו השאלה הפילוסופית של- אם אמרת משהו באמצע מקום שומם שאין בו אף אחד שישמע אותך האם באמת אמרת אותו? מה שאני מנסה להגיד זה שבשביל שלמשהו תהיה חשיבות עבור אחר- צריך להיות משהו או יותר נכון מישהו שיכיר בחשיבות הזו.

בעיניי כמו שלתיאטרון אין טעם בלי קהל ולקהל אין טעם בלי תיאטרון כך לקיום שלנו אין משמעות בלי העולם והסביבה ולעולם והסביבה אין משמעות בלי הקיום שלנו. בעיניי בני אדם הם בעלי משמעות גדולה מאוד ביקום כי רק מי שבעל תודעה כמונו בכלל מסוגל לעסוק במשמעות הזו שאנחנו מנסים לייחס לעצמנו או לדברים אחרים, ומאחר ומשמעות זו מילה מופשטת- היא תהיה קיימת רק איפה שיהיה ניתן לדון בה- כלומר בקרב בעלי התודעה שאלה אנחנו. בלעדינו היקום פשוט היה יקום וזה לא היה מפריע לאף אחד כי לא היה אף אחד שזה יפריע לו וזה היה לחלוטין חסר פואנטה ומיותר.

למה כשדברים משפיעים עלינו זה משמעותי יותר מכשהם משפיעים אחד על השני? דבר ראשון כי אנחנו מסוגלים להגדיר את זה בצורה הזו בניגוד לדברים דוממים ודבר שני כי לנו בניגוד ליקום (לפחות לפי מה שידוע לי) יש מטרה, ומטרה זה חשוב בשביל שלמשהו תהיה משמעות בהגדרת המשמעות הזו. בראש ובראשונה יש לנו מטרה אבולוציונית- לשרוד, ולאחר מכן מטרות נוספות שנוצרות לנו בעקבות עצם היכולת שלנו לייצר אותן כי יש לנו תודעה.

מה נותן לנו זה שיש לנו מטרה? שאנחנו יכולים להגדיר את הדברים שמקרבים אותנו למטרות שלנו כטובים או ואת הדברים שמרחיקים אותנו כרעים ובנוסף נוכל לקבוע גם מה משמעותי יותר או פחות ומשפיע יותר או פחות על הדרך שלנו למטרה ובאיזו צורה וכך בעצם להגדיר מה משמעותי ומה לא או פחות.

הגדרת המטרות בחיים שלנו מובילה אותי לפרשנות הראשונה שהצגתי ל”חיים”- פרק הזמן מלידתו ועד מותו של אדם. גם לגבי הפרשנות הזו לאנשים ריאלים בדרך כלל יש ביקורת- מה הטעם בחיים ומטרות אם בכל מקרה אנחנו מתים בסוף? בוא נדבר על זה רגע.. האם חיי נצח יתנו לנו יותר או פחות משמעות ביקום? האם הם ישנו את זה שבמשך פרק זמן מסויים על ציר הזמן (בהנחה שיש אחד כזה) אתה היית קיים ונתת משמעות לדברים סביבך? זה כמובן יתן לך אפשרות לתת משמעות לעוד דברים אבל אם תהיה מוגבל בזמן זה אומר שכל מה שעשית היה לשווא? ומה זה בכלל האינסוף הזה שאנחנו דנים בו? כשהזמן עובר ולא מפסיק לעולם לעבור? או אולי מרחב של יקום שאין לו גבולות?

יש אינסוף בהרבה מאוד דברים. אפשר לחלק יום אחד לאינסוף רגעים קטנים למשל. כמו שג’ון גרין אמר- יש אינסופים גדולים יותר מאינסופים אחרים, כמו שבין 0 ל1 יש אינסוף מספרים ובין 0 ל2 יש אינסוף גדול יותר. אם נסתכל על הזמן כמעגל למשל או כציר אז הנקודה שבה אני חייתי תמיד תהיה שם גם כשכרגע אנחנו נמצאים בנקודה אחרת וזה לא פחות כבוד בעיניי.

בנוסף, אם תשאל ממש במובן של סיבתיות “למה אנחנו קיימים?” ולא רק מה הטעם בלחיות חיים קצרים (לעומת ארוכים), אגיד לכם שהשאלה הזו היא לופ אינסופי שלא יוביל לשום מקום. אסביר- על כל דבר אפשר לשאול למה הוא קיים וגם על הסיבה שנענה נשאל למה ועל הסיבה לסיבה נשאל למה וכן הלאה ותיווצר שרשרת ארוכה מאוד של סיבתיות. עכשיו צריך רק לחשוב לאן תיאורתית השרשרת הזו יכולה להוביל… לפי איך שאני יכולה לחשוב על פתרון לשרשרת הזו יש שתי אפשרויות-
1. בסופו של דבר תהיה שאלה שהתשובה אליה תהיה “כי ככה” וזה יעצור את השרשרת.
2. יווצר מעגל אינסופי של סיבתיות שמסבירה את עצמה- כלומר A קיים כי B, B קיים כי C וC קיים כי A. הבעיה היא שאז נסתכל על כל זה במבט על ותשאל “למה קיים המעגל הזה?” מפה או שנגיע לעוד מעגל בתוך מעגל אינסופי או לעוד שרשרת אינסופית- בשתי האופציות באיזשהו שלב נהיה חייבים לפתור את זה בשאלה שהתשובה אליה היא “כי ככה” (או פשוט אינסוף מתמשך שאם הוא לא מגיע לשום מקום אז מבחינתי גם סיבת הקיום שלו היא “כי ככה”) לכן בעיניי לשאול על דברים “למה?” זה לא מוביל לשום מקום, אבל לשאול איך הם יכולים לתרום לנו או להשפיע על העולם יכול להוביל לאנשהו.. (אם אתם מוצאים דרך אחרת לפתור את הלופ האינסופי התיאורטי תודיעו לי, כי אני חיפשתי הרבה ולא מצאתי).
אחד הדברים בחיים שלנו שהתשובה אליהם היא “כי ככה” אלה הרגשות שלנו. כלומר פיזית יש לזה כל מיני הסברים, אבל אם פתאום יש לכם חשק בלתי מוסבר לגלידה וישאלו אתכם “למה?”, סביר להניח שהתהליכים הכימים במוח שלכם זה הדבר האחרון שתחשבו עליו באותו רגע. אתם פשוט רציתם את זה כי ככה. המימד הפיזי הוא מימד נפרד בעניין הזה כי השיקולים האישיים והמושכלים שלנו הובילו אותנו למסקנה הזו בלי סיבה רציונאלית, אבל המסקנה הזו יכולה ליצור אחריה שרשרת הגיונית של סיבתיות. (למה אתה מתקשר לאמא? כי אתה צריך כסף. למה אתה צריך כסף? כדי לקנות גלידה. למה אתה קונה גלידה? כי ככה בא לי.) לכן אם מחפשים סיבתיות- אני חושבת שצריך לחפש אותה בבני אדם ולא להתרחק הרבה מעבר לזה. בני אדם הם היחידים שמסוגלים לתת סיבה לדברים וגם לקבל אותה בהתאם לעצמם. (בני אדם ואולי עוד כמה צורות חיים שעוד לא מוכרות לנו ברחבי היקום אבל לא משנה). אנחנו עושים דברים כדי לשרת אינטרסים של עצמנו כי אין ממש אינטרסים אחרים אפשריים לשרת (אלא אם כן אתה מאמין באלים כלשהם אבל אני לא רואה הרבה הבדל בין לשרת אינטרסים שלהם לבין לשרת אינטרסים של עצמנו בעניין הזה). אני אישית לא חושבת שיש בזה משהו רע, העולם הפנימי שלנו בעיניי לא בעל ערך קטן יותר מהעולם הפיזי החיצוני, וזה שהוא מוגבל בזמן לא מבטל את חשיבות ואופי הקיום שלו. כמו שלספר יש התחלה וסוף ומספר מוגבל של עמודים אבל זה לא הופך אותו לחסר ערך. מבחינתי כן, אני אמות בסוף ומה שאני עוברת לא ישנה לאף אחד. אבל ה”אף אחד” הזה הוא חיצוני וכרגע אני עצמי “העולם”, אז ה”אף אחד” הזה בכלל לא רלוונטי, הוא חיצוני לי, הוא סיפור אחר לגמרי, הוא לא קובע מה ערך החיים שלי, החיים שלי עומדים בפני עצמם. לא משנה עד כמה לא אהיה קיימת בעתיד, אם אתנגש בעמוד זה יכאב וארגיש את זה כי העולם שלי קיים כרגע ובתוך עצמו יש לו את הסיבתיות שלו ומה שמחוץ לו לא באמת רלוונטי אליו, אלה עולמות נפרדים. ככה אני רואה את זה…

מהסיבות האלה הגודל שלי ביחס ליקום או זה שמוקדש לי רק פרק זמן ספציפי לחיים בעיניי לא מפחיתים מהמשמעות שלי (אני שוב מזכירה שאני מתייחסת לפרשנות השנייה שציינתי למשמעות). אני לא מרגישה קטנה, אני מרגישה עולם ומלואו, יקום ומלואו אינסוף בפני עצמי וכל זה כשאני מוקפת בעוד אינסוף אינסופים סביבי שלכל אחד מהם יש את המקום שלו ואף אחד לא גורע מהשני, לא צריך להיות סדר עדיפויות פה.

משמעות החיים?
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (1)

וואו, מעורר מחשבה. תודה על השיתוף

30/04/2018 07:12
16 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך