מתחילה מחדש…

27/12/2011 788 צפיות אין תגובות

סוף כל סוף,אחרי שבוע מתיש במיוחד…סופ"ש הגיע ואיתו המנוחה…
כמו בכל סופ"ש קייצי המאפיין את חודש יולי החמים,הוחלט פה אחד,לצאת ולבלות באחד הברים באיזור ….היינו חבורה של 4 בנות,מאותה השכבה …חבורה מצומצמת שעברה כיברת דרך יחד,חבורה ש"הוקמה" עוד מילדות..
תוך כדי התגנדרות והתכוננות לערב הצפוי…המחשב עשה ציפצוף ,באותה הרשת החברתית אליה אני משוייכת,צליל שהודיע בעצם,שהתקבלה הודעה חדשה….
"היי,מה שלומך"? מביטה בכותרת,לראות מי השולח והפלא ופלא..אני מופתעת לגלות כי מדובר בגבר שממנו כה קיוויתי וכה רציתי לקבל מעט תשומת לב…ארז לב ארי!!!
מחזרים מעולם לא היו חסרים לי …אך אף פעם לא באמת מצאתי את שחשקה נפשי… אני בחורה בת26 ,נאה מאוד,עם ראש על הכתפיים…אך מעולם לא באמת נתקלתי באדם שעליו אוכל לומר-שהוא האחד…עד שהגיע ארז..וכשזה קרה,ידעתי,שזה האדם שעמו ארצה לבלות את שארית חיי.
הוא היה כ"כ גבוה,כ"כ גברי…כ"כ נמשכתי וקיוויתי שיבוא יום ואולי בכל זאת,לא מדובר רק בפנטזיה חולפת,אלא בחלום שיכול להפוך למציאות….
בעודי מהרהרת מול המחשב,ההודעה השניה לא איחרה להגיע "כאן"?! הוא שולח ואני ממהרת אל המקלדת לענות על השאלה פן יעלם…. מחליטה להסתיר את התרגשותי ולענות בצורה אלגנטית ומאופקת…. "היי"… ומוסיפה,"אני בדיוק מתארגנת,כי אני יוצאת עם חברות… אז נדבר בהזדמנות אחרת?" ארז,שמחליט לא להרפות,מגיב בישירות…."לאן את מתכוונת לצאת הערב" ? "למועדון המונה לייה",מגיבה באדישות…"אה,מעולה."..אולי אקפוץ לומר שלום,במידה ואהיה באיזור…טלפון,אוכל לקבל ממך?!" באותו רגע…הלב שלי החל לדפוק בקצב מהיר…. מנסה להבין מאיפה הוא צץ,למה וכמה….ושוב חולפות הדקות בחוסר מענה מצדי…..ולא בגלל שלא רציתי,אלא ממקום של פחד לאבד את הרגע הקסום הזה לו יחלתי זה למעלה מחצי שנה … לאחר מחשבה קצרה…כתבתי את המס מבלי להוסיף מילה…. "ערב טוב שיהיה לך,נתראה"….לזה כבר החלטתי לא להגיב….
עברה שעה,אנחנו מוכנות ומזומנות לצאת לעבר הפאב….המונית כבר מחכה למטה ואנחנו ממהרות כמו חבורת בנות טיפש עשרה אל בילוי שגרתי,ממנו אנחנו מתלהבות כל שבוע מחדש….
שותה את המשקה הקבוע,מביטה ובוחנת את הסובב…את האנשים…אוליי הוא כבר כאן ולא ראיתי,אולי הוא לא יגיע בכלל… כל מיני תהיות,שמתנפצות ברגע שההוא היושב משמאלי ניגש להפעיל עליי את קסמיו ,אוליי אשבה בהם ואצעד עמו לעבר האופק…. אבל ארז…ארז…לא יוצא לי מהראש….אני עונה לו באדישות-"י לי חבר" ומיישירה מבט פן יוסיף עוד מילה או איזה משפט מחץ שלא בדיוק מתחשק לי לשמוע כרגע .יושבת דרוכה כל הערב,השעות חולפות וארז לא מתקשר ולא מגיע….
לקראת 00:30 החלטנו שאנחנו חוזרות הביתה …ממילא הערב הוא לא כמו שציפיתי…
תוך כדי התארגנו ליציאה..הנייד שלי,מראה כי התקבלה הודעה חדשה…. מביטה במסך הקטן,"איך במונה לייה? ארז…." לו רק יכלתם לראות את החיוך שנמרח לי על הפנים… חיוך מאוזן לאוזן,חיוך כ"כ מאושר…. הוא לא שכח אותי.. הוא היה רציני בכוונותיו….כמובן שללכת הביתה ,זו לא הייתה אופציה בכלל …עניתי לו" היי,מאוד נחמד כאן….,איך הערב שלך עובר לבינתיים" ? "דיי נחמד" הוא משיב … "אני בדרך למונה לייה ,תהי שם" ? ואני , כאילו 10 דק לפני לא תכננתי להתקפל משיבה לו , "הלילה עוד צעיר…אני עוד כאן"…
עשר דק לאחר מכן,כבר ישבנו יחד… ארז הזמין לי ולו כוסית משקה …. האלכוהול כבר החל להשפיע על גופי …. ואנחנו ישבים,מביטים אחד בשניה ,מרוכזים במבט,עם חיוך מבוייש …. מרוכזים בעצמנו כאילו אין עוד איש במועדון… מבינים בעצם … ש החיפושים בהחלט נגמרו… וכנראה האבידה נמצאה …
למחרת,התעוררתי בבוקר… עם חיוך כ"כ מתוק על פניי… זו הפעם הראשונה מזה זמן רב שאני פוקחת את עיניי לאחר לילה מושלם … לילה של שיחת נפש ארוכה ארוכה … מחכה כבר לאסמס המיוחל של ה"בוקר טוב,איך ישנת?!" אסמס שלא מאחר להגיע….אסמס שהחל בעצם את הסיפור שללא ספק הרס לי את החיים…. אז הכרתי את הגבר המושלם…כך חשבתי לפחות … שבהתחלה ,התייחס אליי כמו אל נסיכה, שהחזיר לי את השקט והשלווה הפנימית …הוא היה כ"כ ממקסים בהתחלה … יצאנו למסעדות,בילויים,חופשות,עשינו אהבה בכמויות מטורפות…. עד שהחלו הויכוחים…. בהתחלה זה היה בצורה מאוד עדינה … כל מיני סימני קינאה בגלל ידידים שמתקשרים ואחכ בגלל כסף ובסוף בגלל כל סיבה ששווה (או לא…) להתווכח בגללה … וכך במשך שנה מתווכחים,נפרדים,חוזרים ושוב מתווכחים ושוב נפרדים ..וחוזר חלילה …. כאילו כל מה שהיה בהתחלה כבר איננו, לא קיים … ממריבה למריבה זה רק הלך ונעשה גרוע יותר… כואב יותר,משפיל יותר ….חוץ מהרמת יד…הכל היה שם .
הרבה כאב לב וצער… ואנחנו בכל זאת מחליטים לא לוותר ומנסים שוב ושוב ושוב … עד שכבר הגיע השלב של היאוש..הרצון להרפות וכך היה … הכרתי גבר חדש…. כאשר ארז עוד היה בראשי אמנם .. אבל בשביל לשכוח,כל האמצעים כשרים..זה בטוח .
כך במשך חודש ימים… לא עונה, לא מתקשרת,לא מתייחסת ,לא נשברת … והוא.לעומת זאת .. לא ויתר עד ששבתי לזרועותיו… מבטיח להשתנות,מבטיח לאהוב,לכבד,להוקיר וכל הבולשיט הזה …. ואני כמו טיפשה ,מאמינה לו שוב .
ההצעת נישואים,לא איחרה להגיע … כמובן שמדובר בטעות… אבל ידוע כבר שכשהרגש עובד ,השכל ב….
וכמובן שתשובה חיובית בהחלט הייתה .
כי כ"כ אהבתי,כ"כ רציתי… ככ"כ פחדתי לאבד אותו …. הוא היה האויר לנשימה שלי .. הסיבה לקיומי.. וזאת,למרות מה שהיה ..
החודשיים שלאחר ההצעה , היו קסומים … ארז השתנה ללא הרף … עשה הכל כדי להפוך אותי למאושרת… אבל ידעתי שהשינוי הוא זמני וצפיתי את המכה וההתפרצות הבאה … דבר שבהחלט קרה .
זה התחיל בויכוח שלי עם משפחתי, בו הייתי זקוקה לתמיכה של ארז… אבל ארז ממש לא היה כאן בשבילי…
סה"כ ביקשתי שנעבור לגור יחד כי זה מתבקש… אנחנו זוג לפני חתונה ואני כבר לא מסוגלת להיות אצל הוריי וביחד זה בהחלט אפשרי… אבל ארז החליט שלא מתאים לו כרגע … איימתי ברגע של כעס שאבטל הכל כולל את החתונה והוא,פשוט זרם עם זה … לא הייתה לו בעיה שזה יגמר… הרגשתי נבגדת ,הרגשתי שאני חיה עם אדם כ"כ שקרן… כ"כ מניפולטיבי…. לא הבנתי איך הוא יכול ככ רע אליי,ככ קר… אני בוכה ומראה את החולשה שלי …אומרת לו שאני זקוקה לעזרה שלו והוא פשוט בורח … מחליט שנמאס לו מהכל . גם הפעם, אני אוספת את עצמי וממשיכה ..עם כל הכאב, עם כל הצער… מחליטה לשכור דירה …לבד,לעזוב הכל,להתמקד בהווה,להתקדם בחיים ובהחלט הצלחתי … כך חשבתי לפחות,ואז הוא שוב חזר ושוב נפלתי וכך בכל פעם… כבר לא ידעתי מה לעשות ואיך להמשיך … הבנתי שאני לא מסוגלת להתנתק למרות שאני רוצה … הבנתי שתמיד הוא יהיה כרוך אחריי ושחייב לקרות משהו באמת רציני בשביל שנתרחק.ואז….אחרי פרידה ממושכת ,ארז ביקש הזדמנות לדבר .. פתח בפניי מה שמרגיש… אמר שאוהב.. שרוצה לחזור … שמתגעגע… כמה דמעות גם עשו את העבודה לחזור ללבי ולגרום לו להתרכך שוב… וחזרנו. באותם ימים, עשינו אהבה בכמויות אדירות …. 5 ימים של ביחד … רק סקס,חום גןף,אהבה,כ"כ אהבתי אותו באותם ימים … החיבור הזה שחזר להיות כמו בהתחלה …. ככ התקרבנו החלטנו להניח לעבר ולהתמקד בעתיד… אחרי שלושה שבועות של "ביחד" מדהים, גיליתי שנכנסתי להיריון….
כ"כ פחדתי מזה ,אבל הוא אמר שיתמוך בכל החלטה שלי …וידעתי שלהיות אגואיסטית ולהביא לעולם ילד בשביל להרוס לו,לעצמי ולארז את החיים… זה לא בא בחשבון… זה היה ברור שמכאן,זה כיוון של הפלה בלבד… ארז מאוד תמך בהחלטה,אך גם ניסה פה ושם לשנות את עמדתי בנושא…. הוא ידע שאין לי מאיפה להשיג 2300 שח להפלה… והבטיח, שלא יניח לי לשלם סכום כזה . סמכתי על דבריו… עד אותו היום בו היינו אמורים לגשת לועדה להפסקת היריון….כשהגיע הרגע המיוחל,כלומר זמן התשלום…. הבחור החליט שהוא נותן לי רק חצי מהסכום…. כלומר שעליי לארגן את החצי השני בשעתיים.. דבר שאינו אפשרי.באותו רגע הייתי כ"כ חסרת אונים… התחלתי לסטור לו ולבכות ולהתחנן שלא יניח לי להתמודד לבד ,אבל הוא בשלו… וכך במשך 20 דק אני רק בוכה מתחננת מרביצה,מנסה לגרוםלו לרחם עליי,להבין שזה גדל אצלי בבטן,שאני מתמודדת עם זה להסביר שהמשפחה שלי תחרים אותי אם תדע… עד שפשוט הוא החל להכות אותי ….נוסף להשפלה שכבר ערתי ועודני עוברת עם גבר שסה"כ אהבתי,רציתי וקיוויתי שישתנה …כמובן שמאז לא שמעתי ממנו .. ועד היום כמעט שלושה חודשים אחרי ,אין לי מושג קלוש מה קורה איתו… את ההפלה אמנם עברתי בדרך לא דרך…כי לא הייתה ברירה … הצלקות הפיזיות כבר נעלמו,אך הצלקת הנפשית עדיי ממאנת להנחם… נותרתי עם כ"כ הרבה שאלות… של למה ? איך ? מה עשיתי? הרבה רגשי אשם… שאלות שסביר להניח,עליהן לא אקבל תשובה לעולם… לעולם.וכרגע,המטרה היא רק לפתוח פרק חדש בחיים… לנסות לשכוח ולהמשיך בעזרת כח הרצון… זה קשה,לל ספק… אבל בהחלט אפשרי…


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך