זה אמיתי לגמרי כל מה שכתוב. אני לא מחפשת תגובות או הערות אבל עדיין אפשר לכתוב אותם, אני רק רציתי טיפה לפרוק

מתי זה יגמר?

25/11/2016 1144 צפיות 4 תגובות
זה אמיתי לגמרי כל מה שכתוב. אני לא מחפשת תגובות או הערות אבל עדיין אפשר לכתוב אותם, אני רק רציתי טיפה לפרוק

לבד, פשוט לבד.
כך ישבתי על הספסל מבודדת ועצובה, או שאולי לא, הרי זאת אני שלא מרגישה שום דבר.
לא אף רגש אחד קטן.
לבד על הספסל מבודדת מכולם, דמעות זולגות לי על הסוודר של החיילת (מהפנימייה).
אני רואה את זה, את החושך המוחלט מסביבי ואני רק חושבת, מתי זה יגמר, כל הלבד הזה וכל ה’ללא רגש’ הזה .
אני שומעת רעשים, האם זה מישהו או משהו?
זה כבר לא משנה כלום.
גם אם זה מישהו שיהרוג אותי או משהו אחר, לפחות אני לא אהיה לבד, אבל אני תמיד ארגיש לבד.
אבודה בתוך עצמי, תמיד עם סוודר כדי להרגיש מוגנת.
עדיף שיסתיימו חיי.
אני לבד על הספסל מבודדת מכולם, מהעולם.
רק אני עם עצמי ללא שום טיפת רגש.
מתי זה יגמר?
כנראה שבחיים לא, אז אני אמשיך ואשב מבודדת על הספסל, עד מותי, בין אם אני אחליט לסיים את חיי לבין אם מישהו אחר או משהו אחר יחליט זאת.
אני יושבת על הספסל לבד כבר בלי דמעות כי אני יודעת שזה לא משנה.
זה לא משנה כי אף אחד לא יבין אותי.
זה לא משנה כי אף אחד לא יכול לעזור לי.
זה לא משנה כי זה נגמר.
בלי רגשות אני שום דבר, כמו גופה, פשוט ריקה מבפנים.
לא יודעת מה לעשות עם החיים.
אני יושבת כאן על הספסל בחושך ולא יודעת כלום, רק שעכשיו זה הזמן שלי לבד.
כי עוד רגע אצתרך לחזור ולהתנהג כרגיל ליד כולם.
אני יושבת פה על הספסל בחושך ורק מחכה שמישהו יבוא ויהיה לצידי, שבאמת אהיה חשובה לו מספיק והוא יצא לחפש אותי וידאג לי, כי אף אחד לא עושה את זה.
אני רוצה שמישהו באמת יהיה חבר ויהיה איתי ולא ינטוש אותי לבד כי בא לו להיות עם כולם.
רק שיקשיב לי שניה ויבין אותי.
אבל כנראה אני לא מספיק חשובה לאף אחד כדי שיהיה איתי ויקשיב לי, רק כשאני ‘אדבק’ עליו הוא יסכים לדבר איתי (אני מתכוונת לחבר או חברה)
אני רק רוצה שיהיה להם אכפת אפילו טיפה.
מתי זה יגמר?
מתי אני כבר לא אהיה לבד?
מתי אני אחזור להרגיש?
מתי היא תחזור מחו”ל בשביל להיות לצידי כמו שאף אחד לא עושה?
היא היחידה שמצילה אותי ודואגת לי.
היחידה שעוזרת לי ושבאמת אכפת לה ממני.
אבל היא לא פה איתי עכשיו, ואני צריכה אותה.
אז מתי זה יגמר ?
מתי מישהו חוץ ממנה באמת יבוא וידאג לי עכשיו?
שיעזור לי במקומה עד שתחזור.
אני לבנתיים יושבת פה על הספסל בחושך , אבל לא מחכה לאף אחד כי אני יודעת שאיש לא יבוא.
אני רק מחכה לרגע הזה ששהיא תיהיה לצידי ותחבק אותי ותבין אותי.
אני מחכה לרגע שאני אבין שאני לבד וכלום לא יעזור.
אני מחכה לרגע הזה, לרגע הזה שאני באמת אחייה.

מתי זה יגמר?
דרוג הסיפור 1 | 1 מדרגים

תגובות (4)

היי מאיה22, עכשיו אני יכולה להגיד באופן רשמי “נעים להכיר” נחמד ורחב שכזה. אני רוצה להגיד לך שאני בדרך כלל לא נוהגת להגיב על סיפורים כאלו, אבל זה נשמע כאילו את צריכה לקבל את העצה הזו. תשארי עם עצמך, תלמדי את עצמך ותחשפי בפני עצמך. אל תחכי למישהו שידאג לך, למרות שזה נחמד מאוד אם יש מישהו כזה, דאגי לעצמך. אל תעמידי פנים שהכל בסדר, כי זה לא יועיל לך, זה ייעשה אותך אומללה, ואת לא צריכה עוד מההרגשה הסמיכה הזו, נכון?
את צריכה להרגיש עצמאית מספיק ושלמה מספיק כדי לוותר על הסוודר המטאפורי שלך, ולהיות טובה עם עצמך. אין לי זכות להגיד לך, “תאהבי את עצמך, אחרת אף אחד אחר לא יידאג לזה”, למרות שאני קצת רוצה. אני אדם רע מאוד לקבל ממנו עצות בנושא, אני כנראה צעירה ממך בהרבה שנים, ועם כמה תסביכים רציניים בקשר לדימוי וערך עצמי. אז אני אהיה צבועה ואנסה לעזור לך בכל מקרה, ואגיד לך שהרשמת אותי בכנות שלך. הרשמת אותי ואני מתקשה להאמין שלא הרשמת עוד כמה אנשים בחיים שלך, זה אומר שאת יכולה להרשים עוד כמה. ואם לא, (ואני יודעת שזה צ’יזי, מגעיל, ואמריקאי להחריד) תצחקי להם בפרצוף. מקווה שהועלתי, אוהבת, אליס הפחדנית שמתחבאת לה מאחורי המילים הגדולות שלה. בהצלחה

25/11/2016 22:42

מאיה. תיהיי חזקה. אני יכול לספר לך ממרום גילי שהרבה פעמים בחיים אנחנו נמצאים בתחתית של התחתית של התחתית, ונדמה לנו שאין שום תקווה ושהכל חרא. ובכל זאת משהו לא מוסבר שקיים בתוכנו כרגיל נותן לנו כוחות לטפס חזרה למעלה ולהחזיק חזק ולהתרומם ולהיות עם שתי הרליים על הקרקע. תאמיני בעצמך חזק. אל תפסיקי לכתוב ואם יש לך חבר או חברה אמיתיים אל תפחדי להיעזר בהם. כל טוב.

26/11/2016 02:08

תודה רבה לכם.
זה די משמח

26/11/2016 15:41

את כותבת ממש יפה : ) עם את צריכה לדבר עם משהו אני כאן כי אני גם אחרי הכול יודעת מה את מרגישה וחווה.

27/11/2016 21:59
4 דקות
תגיות: , , ,
סיפורים נוספים שיעניינו אותך