לאסתםמישהי
תודה לגורן על החוצפה .-.

סיבה ותוצאה

לאסתםמישהי 08/04/2017 575 צפיות 11 תגובות
תודה לגורן על החוצפה .-.

אני לא מסוגלת לשבת בכיתה. אני קמה. לא מספיק. אני קופצת. לא מספיק.
“המורה, אפשר לצאת לסיבוב?” אני שואלת.
“לא. שבי בשקט ונתחיל כבר ללמוד” המורה ללשון משיבה לי.
“נו המורה אני לא יכולה לשבת”
“שבי”
“רציני שאני לא מסוגלת. בבקשה. סיבוב מהיר ואני חוזרת”
“בסדר, זריז”
בדרכי החוצה אני מדלגת מעל חברתי השכובה על הרצפה בפישוט איברים.
“לקחת היום ריטלין?” אני שואלת.
“כן. הוא לא משפיע עליי”
“תעברי למשהו יותר חזק”
“בקרוב אני עוברת לקונצרטה”
“בהצלחה”
“תודה”
אני יוצאת מהדלת. רצה במסדרון. יורדת במדרגות. רצה לעבר השני. פונה. שוב עולה במדרגות. שוב רצה. עושה את זה מהתחלה. שותה בקולר.
אני צריכה ללכת לשירותים. אני הולכת לשם, נכנסת ומטילה את מימיי. אני יוצאת, רוחצת ידיים וקולטת את חברה שלי יושבת על הרצפה מחוץ לשירותים, משחקת בטלפון שלה.
“חירבון של החיים דפקתי שם” אני אומרת.
“כן, אפשר להריח” היא אומרת לי. “בואי תצטרפי”
אני מתיישבת לידה. “למה את בחוץ?”
“משעמם”
“וואלה נכון”
“את?”
“אין ריכוז”
היא צוחקת. “מתי את מצטרפת למועדון ריטלין?”
“אהה לא נראה לי. אמא שלי אומרת שזה רק בראש שלי”
“והיא צודקת?”
“לא יודעת”
שקט.
“יואווו איזה שעמום פה. אפילו אינסטגרם משעמם אותי” היא מתלוננת.
“תעברי לסנאפ”
“זרקת רעיון”
היא פותחת את האפליקציה, מציבה את הטלפון מולנו ועושה פרצופים משונים למצלמה. על המסך שתינו נראות כמו כלבים.
“מכוערת” אני אומרת לה.
“לא יפה להעליב את עצמך”
“סתמי”
“סותמת”
“סתמי”
“סותמת”
“נו די!”
“הפסקתי”
“טוב, אין לי כח. ביוש”
“ביוש”
אני חוזרת לכיתה.
“למה לקח לך כל כך הרבה זמן לחזור?” המורה אומרת לי בתוכחה. אני רוצה להעיף לה כאפה.
“יאללה לכי כבר ואל תדחפי ת’אף שלך לכל מקום”
המורה פוערת עיניים. “מה אמרת?!”
“ואל תוציאי את העצבים שלך עליי. אני לא אשמה שהבגרות שלך לא הייתה מספקת וסיימת בתור מורה”
“בושה וחרפה! כזו חוצפה לא ראיתי מימי!! עופי מיד לחדר המנהלת!!! וכתבי לי מכתב התנצלות!!”
וואי איזה שיעמום.

סיבה ותוצאה
דרג את הסיפור

תגובות (11)

חחחחח הדור של ימינו (זעקות ללב השמים)
אהבתי!

09/04/2017 00:02

חחחחחחחחחחחח יש חתיכה ממני בקטע הזה, כבוד גדול.

09/04/2017 00:27

הביטוי הטלתי את מימיי הרג אותיי (גם שהוא חזר אחר כך בלי כוונה “חוצפה כזו לא ראיתי מימי”). משעשע כזה. קצת כואב על המורה, מסכנה.

09/04/2017 00:49

במקום מסויים זה היה כל כך טוב ואז קצת פחות אבל עדיין מצחיק. יש פה משהו. זה טוב.

09/04/2017 00:59

חחח אם זה באמת קרה אני מעריצה אותך.

09/04/2017 01:35

זה סוג של קרע מהחיים… בלי סינונים.
לא משהו שאני מתחבר אליו… סורי

09/04/2017 12:17

תודה רבה לכם!
נונסנס, אני דיי גאה בעצמי שהסיפור שלי מצא חן בעינייך (כע?).
סטולן הרט, קרו לי מקרים דומים שאם הייתי יכולה הייתי כותבת אותם, אבל הבעיה היא שאני לא זוכרת מה אמרתי חח הזיכרון שלי דיי גרוע.
CB, זה הסיפור הכי תכלסי שלי, לא כולם מתחברים לסוג כזה. בכל מקרה, תודה שהגבת ;)

09/04/2017 12:26
E8 E8

cb גם לא מתחבר ללא תכלס שלי כי יש הרבה “חורים”
לכי לכי את

09/04/2017 14:09

    איזה ללכת, הלוואי.
    אמא שלי כולאת אותנו בבית שנעזור לנקות לפסח ????????

    09/04/2017 15:30

משהו יש פה. הסיום שיחה עם החברה הרגיש די סתמי והרס משהו. לכדת שוב את תשומת הלב שלי עם מי שנאמר למורה. כן, יש פה ביקורת. אבל לא לקחת את זה לשום מקום. זה גם לא הרגיש הסיום כאילו הוא עוטף ומסיים את הקטע. יותר כמו הודעת טקסט מעניינת על חיים של מישהו מעניין נורא שאפשר לשאוב מזה השראה

09/04/2017 19:59

    אני חושבת שלא הבנת את המטרה של הסיפור. אין פה מסר עמוק, יש פה חיים שגרתיים. ואם זה סתמי, אז כנראה שעשיתי את זה בכוונה, לא?

    09/04/2017 23:00
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך