עם יד על הלב

26/06/2010 625 צפיות 2 תגובות

זו בדיוק התקופה של המונדיאל. והרגע הכי מרגש במשחק זה ההמנון של כל קבוצה. איך כל אחד מחזיק את ידו קרוב ללב ודמעות נוזלות על פניו לשמע ההמנון…ואני חושבת…אם השחקן, שהוא היה ילד והרימו את התורן בבית ספר והשמיעו את ההמנון הזה כל שבוע והוא היה חייב לבוא עם חולצה לבנה, הוא גם לקח את זה כל כך ברצינות אז או שזה בא עם הגיל?
כי אני לא ממש התחברתי להמנון שלנו עד עכשיו, וכשאני מדמיינת חבורה של ערסים עם יד על הלב, מזילים דמעה ושרים “להיות עם חופשי באאאאאאארצנו” זה לא נראה לי כזה מרגש, אבל אני, עם עצמי, דווקא כן מתרגשת, אני מנסה לבחור לי שורה אחת שהכי נוגעת בי ואני מוציאה את מעטפת השורה המנצחת, כל השורות יושבות על הכיסא ומחכות לראות מי מנצחת והנה אני פותחת את המעטפה, נותנת מבט אחרון לקהל בשביל המתח ואומרת:
השורה המנצחת היא:
“עין לציון- צופיה”
סתם כי אני מדמיינת את ההוא שכתב את ליבי במזרח, ואת איך שהמורה תיארה אותו יושב בחדרו ובוהה בחלון בזמן שהוא כותב את זה, ורוצה רק משהו אחד, לבוא לפה. והנה אני פה, גם. אמנם בעל-כורחי אבל עם איזושהי זיקה חבויה למקום…לזה שגם אם אסתובב בכל העולם ארצה לחזור לפה. ואז אני עונה לעצמי “קודם תסתובבי בעולם ואז נראה”.
קהל השורות מוחא כפיים אבל מתבאס שלא בחרתי ב”עוד לא אבדה תקוותינו” כי היא כבר 4 שנים מנצחת ברציפות, ומה עם “לפאתי מזרח” שתמיד מתעלמים ממנה למרות השיר “ליבי במזרח”, אבל טקס זה טקס וכולם מוחאים כפיים בנימוס. והיא עולה לבמה השורה, לקבל את פרס “השורה הנוגעת ללב” והיא מסמיקה וגוררת את השמלה שלה במעלה המדרגות, מגיעה, נושקת לי על הלחי, לוקחת את הפרס (שרשרת של ראפרים ערסים שכתוב עליה התקווה בזהב) ומתחילה לנאום:
“וואו, אני לא יודעת מה להגיד…אני זוכרת שחברה שלי, השורה מההמנון האמריקאי אמרה לי פעם שאם אין לך משהו להגיד תמציאי משהו מרגש כמו תודה לאמא המנוחה שלי”, הקהל צחק, “אבל תודה לאל שאמא שלי לא מנוחה, אז אני פשוט רוצה להגיד תודה לכל מי שבחר בי השנה, אני מקווה שבאמת השנה נהיה כולנו בלב אחד עם עין לציון”, מחיאות כפיים, הקהל קם על רגליו, רובו חיילים וחברי כנסת נרגשים, וכמובן נבחרת מכבי תל אביב ששמה יד על הלב בזמן שהיא אמרה את זה.

עם יד על הלב
דרג את הסיפור

תגובות (2)

וואו, זה ממש יפה.

11/07/2010 13:27

אוהבת:)
במיוחד את:” כי אני לא ממש התחברתי להמנון שלנו עד עכשיו, וכשאני מדמיינת חבורה של ערסים עם יד על הלב, מזילים דמעה ושרים “להיות עם חופשי באאאאאאארצנו” זה לא נראה לי כזה מרגש”.
ואת:”וכמובן נבחרת מכבי תל אביב”.
:)

07/06/2011 00:24
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך