אוהב-לא אוהב…

1977 18/03/2021 293 צפיות אין תגובות

שעת בין ערביים.
טרמינל 1. נתב״ג. היא ירדה במדרגות ונעמדה לידי בעמדה שלי, פנתה אליי ושאלה האם היום יום רבעי או חמישי? התפתח בנינו סמול טוק כייפי. זכור לי שהחמאתי לה על ההתאמה של הצבעים במדים שלה.
כעבור יומיים נפגשנו שוב באקראי, שאלתי אותה האם יהיה בסדר מבחינתה שאצור קשר מאוחר יותר, היא הסכימה ונתנה לי את מספר הטלפון שלה. התקשרתי אליה וקבענו שאאסוף אותה ונצא לבר בתל אביב.
באותה תקופה יצאתי להמון דייטים ואולי זאת הייתה הסיבה שלא התרגשתי כלל. הייתה אוירה כייפית. דיברנו המון וצחקנו בלי סוף. הכימיה בנינו הייתה אבסולוטית.
הפגישה השנייה הייתה בדירה שלי. התגוררתי בדירת סטודיו קטנה. קטנה ומגניבה.
היא הגיעה, דיברנו, צחקנו ובסיומה כבר ציפיתי לדייט הבא. פתאום עברו להם חודשיים, חצי שנה…שנה! היינו יחד. מאוד.
לא היו הגדרות ותגיות. לא סיפרתי למכרים שלי שיש לי חברה וכנ״ל היא, וזה היה בסדר מבחינתנו. בשלב מסויים הכרתי לה את ההורים שלי שאהבו אותה מאוד וגם את המשפחה היותר מורחבת שלי. לעומת זאת, ההיכרות שלי עם המשפחה שלה הייתה קצת שונה. מקרית.
אני אוהד שרוף של הליגה האנגלית. בכל יום ראשון אני צופה במשחק שמשודר בשידור ישיר בצהריים. באותו בוקר הייתה לי בעיה עם הרכב. לא הצלחתי להתניע… בסופו של דבר הזמנתי מונית. פגשתי את דניאלה בארוחת צהריים בעבודה וסיפרתי לה על הרכב שלי ויותר מזה, שאני הולך לפספס משחק מאחר ואני צריך לסוע למוסך. היא הציעה לי טרמפ לבית שלה ושאצלה אוכל לצפות במשחק. אמרתי לה שאם אפגוש את המשפחה שלה, לא ייצא לי לראות את המשחק וחוץ מזה שאני מעדיף לפגוש את המשפחה שלה באופן יותר רשמי ולא במקריות.
היא הבטיחה שהאחים שלה אמורים להגיע הרבה אחרי שהמשחק יסתיים ושההורים שלה אמורים להגיע בערב.
בסיום המשמרת נסענו אליה. זאת הייתה הפעם הראשונה שביקרתי אצלה בבית.
היא הכינה לי קפה והגישה לי עוגה שהיא הכינה. משם עברנו לחדר שלה, היא שלפה אלבום תמונות מהילדות שלה, הסתלבטתי עליה אבל היא אהבה את זה.
חזרנו לסלון. העברתי לערוץ ספורט וחכיתי שהמשחק יתחיל. כעבור חצי שעה הדלת נפתחה, אח שלה הקדים. הכרתי אותו. היה לי מוזר בעיקר משום שהוא לא דברן גדול כשאני מצידי נורא רציתי לדבר איתו… כעבור חמש דקות אחותה הגיעה. דניאלה הייתה נבוכה הרי היא חשבה שכולם יגיעו אחרי שנעזוב. ביני לבין אחותה היה מחסום כלשהו, קשה לי להסביר מה בדיוק רק שאז… אבא שלה נכנס! ישבנו ודיברנו. איש נחמד ששאל מתי אני מתכוון להציע לדניאלה… כן נו, אתם יודעים מה…
הוא התגרה בי אבל בחוכמה. ואז החל המשחק כשברור היה לי שאין סיכוי להינות מהמשחק כראוי לכן מידי פעם כשהתאפשר לי, הצצתי לבדוק את התוצאה כשאז… אמא שלה נכנסה. התחבקנו והחמאנו האחד לשנייה. אישה מדהימה אמא שלה. לפתע בלי לשים לב הייתי מוקף בכל בני משפחתה! היה ממש כיף. דניאלה הייתה נורא לחוצה אבל אני דווקא נהנתי מהתשומת לב, מהשיחות, מהמחמאות ולראות את דניאלה כל כך נבוכה. אבל נבוכה חמודה.

לא היו לי רגשות לדניאלה, או לפחות כך חשבתי.
אף פעם לא החשבתי את מערכת היחסים שלי עם דניאלה כמערכת יחסים זוגית. מצד שני גם לא היינו סתם ידידים.
היה שם הרבה יותר מזה רק שאני לא יכול להגדיר במדוייק מה היה שם.
את רוב הזמן בילינו יחד בדירה שלי. אני יכול לספור על כף יד אחת כמה פעמים יצאנו לבלות.
דיברנו המון. שכבנו המון. אכלנו המון. לפעמים היא הייתה מכינה מאכלים שאני אוהב ומפנקת אותי עם סירים של פסטה ברוטב פטריות, תפוחי אדמה אפויים ועוגות תפוזים. היא קנתה לי מתנות ו…אהבה אותי.
אני לא יוכל לומר שזה היה הדדי. רציתי כמובן שהיא תהיה מאושרת ופחדתי לפגוע בה. החברות שלה לא אהבו אותי ובצדק. לא השקעתי כל כך ויותר מזה, בשלב מסויים, חזרתי לסצינת הדייטים…
כשהייתי איתן לא חשבתי על דניאלה, זאת הייתה הוכחה בשבילי שלא היו לי רגשות אליה.

ערב ראש השנה, חזרתי לדירה שלי מארוחת ערב אצל המשפחה. נכנסתי למחשב כשבדיוק קיבלתי הודעה ממישהי שהתכתבתי איתה במשך תקופה של כמה חודשים רק שלא יצא לנו להפגש במשך כל הזמן הזה.
היא שאלה האם אני פנוי, עניתי שכן וקבענו להפגש. כעבור שעה נסעתי אליה. בעודי מחכה לה, הרגשתי געגוע לדניאלה. בפעם הראשונה. הדייט שלי נכנסה לרכב ובטיימינג מדהים ובדרך לא אופיינית לאנשים שנפגשים לדייט, היא שאלה אותי האם היא מוצאת חן בעיניי… התבלבלתי ועניתי: ״סליחה?״ היא שאלה שוב כשהפעם לא התבלבלתי: ״אני חושב שאוותר על הדייט.״ היא הייתה מאוד קולית ואמרה: ״חבל, בהצלחה״ ויצאה מהרכב. מיד התקשרתי לדניאלה וביקשתי שתגיע אליי.
כשהגיעה, סיפרתי לה על הדייט הכי לא מוצלח בהיסטוריה של הדייטים עד עצם היום הזה! היא לא ידעה איך לקבל את זה. אני מצידי ראיתי בזה מחמאה בשבילה רק שכשהבחנתי במבט של דניאלה, הבנתי שעשיתי טעות. היא שאלה האם היו לי עוד דייטים בשנה האחרונה, עניתי שכן. היא לא עזבה או בכתה אבל כן הבינה שאני לא אוהב אותה או לפחות לא כמו שהיא אוהבת אותי. המשכנו הלאה. למזלי דניאלה לא עשתה מזה עניין גדול.

כעבור כמה חודשים הייתה מסיבת פורים במסגרת העבודה. רשות שדות התעופה שכרו את המועדון המיתולוגי TLV שבנמל ת״א. דניאלה הייתה בטוחה שאני אציע לה לסוע ביחד למסיבה אבל לא הצעתי. כשהיא שאלה, עניתי לה שאני מתכנן להגיע עם חבר שלי אבל שניפגש שם כמובן, ואכן נפגשנו שם. היא התחפשה למרלין מונרו. בשלב מסויים ישבתי עם חברים על הבר ודיברנו כשלפתע אחד מהחברים שלי אמר לי: ״חבר שלך הסתדר עם מרלין מונרו!״ הסתובבתי ופתאום אני רואה שהחבר שלי אכן רוקד צמוד צמוד עם… דניאלה.
הייתי בשוק! והאמת היא שלא חשבתי על חבר שלי אלא על דניאלה. ואפילו לא הכרתי בניהם… הערב שלי לא היה מדהים ואני לא יכול לשים את האצבע ולומר מדוע. מצד אחד לא תכננתי לבלות עם דניאלה בזמן המסיבה אבל מצד שני, לא רציתי שהיא תבלה עם מישהו אחר… כל כך אגואיסטי מצידי!
למחרת התעוררתי באחת עשרה בצהריים והייתי במתח. האם היא תיצור קשר? היה לי ברור שאם היא לא תתקשר אז אני אתקשר. בסופו של דבר הגיעה שיחת הטלפון המיוחלת, ביקשתי ממנה שתבוא אליי.
דקה אחרי שהיא הגיעה כבר היינו במיטה. רציתי אותה שתהיה איתי. רק איתי.
בבוקר למחרת אמרתי לה שיכול מאוד להיות שקינאתי לה. בפעם הראשונה.
פתאום באינסטינקט, שאלתי אותה האם היא רוצה לעבור ולהתגורר איתי. היא מיד ענתה שכן. לא תכננתי את זה אבל גם לא הייתי רציני אלא רציתי לבדוק האם יש לה עדיין רגשות אליי. היא התלהבה ואני מיד העלתי את כל הסיבות מדוע לא. לא היה לזה סיכוי מבחינתי וכמובן שזה לא קרה אבל נרגעתי כשהיא ענתה בחיוב.

ערב אחד חברים שלי התקשרו ושאלו אם ארצה להצטרף אליהם לפסטיבל האוכל טעם העיר, התלהבתי ואמרתי להם שאגיע לשם עם דניאלה. התקשרתי אליה והיא הסכימה ואמרה שתגיע אליי תוך חצי שעה. כשהיא נכנסה אליי לדירה, שמתי לב שהיא לבושה מאוד חשוף. שמלה קצרה ומחשוף עמוק. דניאלה מאוד סקסית. יש לה גוף נשי מאוד. שאלתי אותה האם יש מצב שהיא מחליפה את הבגדים, היא שאלה מדוע ועניתי שלדעתי היא לבושה חשוף מידי. אפילו הרגשתי לא נוח בשבילה. זאת האמת וזה מה שהרגשתי באותו רגע. כשדיברנו על זה אמרתי לה שלא נוח לי שאני עם ג׳ינס וחולצה והיא חצי עירומה. מעין קטע פרימיטיבי שיצא ממני אבל לפחות הייתי כנה איתה. היא אמרה שהיא נשארת עם הבגדים האלה. התקשרתי לחברים שלי ודחיתי את המפגש למחרת. היא נורא התרגזה, אולי בצדק אבל אני נשארתי בדעה שלי. לא דיברנו במשך חצי שעה. היא נשכבה על הספה, הכנתי לנו קוקטייל.
כשהזמן עבר מעט דיברנו על זה עוד כשבסופו של דבר היא הסכימה איתי.
אמרתי לה שלדעתי האישית, מחשוף בחזה או לחשוף את הרגליים אבל לא גם וגם. זה הכל. למחרת היא הגיעה, והפעם עם מכנס ארוך שחור וחולצה שחורה מכופתרת עם מחשוף מטריף. לא יכולתי להוריד ממנה את הידיים והעיניים כל הערב. והיא קיבלה המון מחמאות כשמישהו אפילו התחיל איתה, לידי.
היא כמובן ניפנפה אותו. זאת אגב, הייתה ההיכרות הראשונה הרשמית של דניאלה עם חברים שלי. הם התלהבו ממנה מאוד. כשהם שאלו אותה לגבי מהות הקשר שלנו, היא ענתה להם ״יזיזים פלוס.״ הם התאהבו בה ומאותו ערב הם ציינו את שמה בכל פעם שתכננו להיפגש. היא נכנסה איתם לשיחות נפש וייעצה להם לגבי החברות שלהם.
כולם שאלו אותי כמה זמן אני מכיר את דניאלה ומה טיב היחסים בנינו. הפתעתי את עצמי שלא סיפרתי לאף אחד שאנחנו כבר שנה יחד במעין מערכת יחסים ללא הגדרה.
את המלתחה שלה אגב, היא החליפה בבגדים פחות חושפניים, מרצונה.

כעבור חצי שנה (שנה וחצי בסך הכל מאז שהכרתי את דניאלה) החלטתי לטוס לבקר את אחי ואחותי בארה״ב. הטיול תוכנן לחצי שנה.
היא עזרה לי בהכל, החל מקנייה של מזוודה דרך פינוי הדירה ועד מלוי טפסי בקשת ויזה. היא גם השיגה לאבא שלי אישור כדי שילווה אותי עד שער המטוס.

הגעתי לארה״ב ומצאתי את עצמי מספר לאחי על דניאלה. סיפרתי לו שהיא הייתה בת הזוג שלי במשך שנה וחצי.
שמרתי על קשר טלפוני עם דניאלה. כעבור חצי שנה אחותי האריכה לי את השהות בעוד חצי שנה כשחודשיים לאחר מכן (שמונה חודשים בסך הכל מאז הגעתי לארה״ב) הכרתי מישהי והתחלנו קשר, משהו שהיה לי מאוד חסר הרי במשך כל שמונת החודשים מאז שהגעתי לשם לא הייתה לי פרטיות ולא יצאתי עם אף אחת וגם לא היו לי חברים שאוכל לצאת ולבלות איתם.
כעבור כמה שבועות כשאני בתחילתו של קשר חדש, דניאלה התקשרה וסיפרה שהיא רוצה להגיע לבקר אותי. אמרתי לה שזה רעיון טוב ושתעדכן אותי לגבי תאריכים. לא חשבתי שהקשר עם הבחורה החדשה יחזיק יותר מידי זמן אבל להפתעתי זה החזיק ודניאלה התקשרה לעדכן אותי שהיא תגיע תוך שבועיים. חכיתי עוד כמה ימים וכשהרגשתי שהקשר שלי עם החברה החדשה מחזיק מעמד יפה, התקשרתי לדניאלה וסיפרתי לה…
היא נפגעה. שוב.
היא שינתה את הכרטיס ליעד אחר. כעבור שלושה חודשים הקשר שלי עם החברה החדשה הסתיים. בעיקר בגלל קשיי שפה. בסופו של דבר כעבור שנה בארה״ב, חזרתי לארץ. ההחלטה הייתה קלה. לא היה לי טוב בארה״ב. רק שבארץ, בניגוד לציפיות שלי, אף אחד לא חיכה לי עם שטיח אדום ולא הוצפתי בהצעות עבודה. להיפך.
הרגשתי שחזרתי עשר שנים אחורה. כל מה שהיה לי לפני הטיסה אם זה מעמד קבע בעבודה, תכולה של דירה, רכב ומאגר חברים, לא היה כשחזרתי לארץ.
חזרתי לבית של ההורים וזה היה מאוד קשה אחרי שש שנים שחייתי לבד בארץ.
נסיתי לתכנן שוב את חיי מחדש, והפעם בגיל שלושים.
התקשרתי לדניאלה וקבענו להפגש לקפה.
סיפרתי לה חוויות והיא סיפרה לי מה עבר עליה. הכי חשוב היה לי לשמוע שהיא סלחה לי. היא גם סיפרה שיש לה מישהו, מנתב״ג. הייתי בהלם אבל הסתרתי את זה כמובן. החמאתי לה המון. היא הייתה הבנאדם הנכון בשבילי שהייתי צריך בתקופה המאתגרת הזאת אבל הבנתי שזה כבר לא יקרה.

דניאלה שאלה מה השאיפות שלי. עניתי שהייתי רוצה להשכיר איתה דירה ולמצוא עבודה טובה. היא אמרה שאפשר לדבר על זה. עידכנתי אותה שכרגע אין לי כלום, זה אני ומזוודה קטנה. היא אמרה שהיא מכירה אותי ושהיא יודעת שנסתדר. אני הייתי פסימי ושאלתי מה עם החבר שלה, היא ענתה שהיא לא מציעה לי כלום אלא רק מנסה לזרום איתי במחשבות…
שאלתי אותה: ״אם אמצא עבודה ואציע לך להשכיר איתי דירה, תסכימי?״ היא ענתה: ״אני לא יכולה ללחוץ על כפתור ולכבות את הרגשות שיש לי לחבר החדש שלי אבל לעולם אל תאמר לא…
הבנתי מיד שזה כנראה יישאר בגדר רעיון בלבד. אבל אז עלתה לי פנטזיה/רעיון אחר…
הצעתי לה ללכת ולמלא טופס לוטו כשאם אנחנו זוכים, אנחנו קונים בית ועוברים להתגורר יחד ווכשנרגיש שהסתדרנו מבחינת עבודה, נתחתן ונביא ילדים. מיד נוצר ויכוח של, כמה ילדים? (אני רציתי שלושה והיא שניים.)
״ואם לא נזכה?״ היא שאלה. ״אם לא? אז כל אחד יילך לדרכו״ עניתי.
בתוך תוכנו ידענו כמובן שבעוד מספר דקות אנחנו נפרד, וכנראה לתמיד…

שילמתי את החשבון והלכנו לתחנת הלוטו. מילאנו שש קוביות כל אחד. ההגרלה הייתה מאוחר יותר באותו לילה.
כעבור חצי שעה נפרדנו לשלום עם חיבוק ונשיקה. איפשהו ידעתי שזאת הפעם האחרונה שאנחנו מתראים. היא הריחה כל כך טוב. אותו ריח העלה בי זכרונות משנה קודם לכן.

בסופו של דבר ניחשנו נכון שני מספרים.
כתבתי לה טקסט מיד אחרי ההגרלה:
״שני מספרים.״
היא כתבה לי בחזרה:
״שיהיה לך בהצלחה. אוהבת אותך תמיד דולפין ארצישראלי שכמותך״
כתבתי לה בחזרה:
״גם אני, לילה טוב פיסטוק קטן שלי.״

*כעבור 7 חודשים בארץ, חזרתי לארה״ב.
כיום אני מתגורר בארה״ב, נשוי פלוס 3
דניאלה מתגוררת בארץ, היא נשואה פלוס 2

אוהב-לא אוהב…
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך