אל תעשי את זה!

"לא אל תעשי את זה!" אני לא מסוגלת לתת לה להפוך את כל העולם שלה בכדי להסיג משהו שכזה. היא לא יכולה לשים לב לכאב שהיא עומדת לגרום לכל הקרובים אליה, אלו שכל כך תמכו בזמנים הקשים. לפני רגע התגברנו על הקושי ואת רוצה לפתוח חדש? אחד שלעולם לא ייגמר, תמיד אצטרך לחיות בתוכו לנסות לנשום לנסות לזוז. מה שהיה כל כך קל וטוב הופך לקשה. למה שתרצי לעשות את כל זה?
אך אין בתוכה קול שמקשיב, שזוכר את מה שאני זוכרת. מאוחר מידי. לא ידעתי שהיא מתכננת את כל זה, לא הגבתי בזמן הנכון. היא התחילה את המהפך בחיים שלה, ואני… אני תלויה בה. איך היא יכולה לסחוב אותי איתה לתוך הקושי הזה?
רוצה שינוי? תקחי את עצמך לשם. אני בטוחה שתמצאי משהו שיגרום לך לטוב. אך לקחת אותי איתך מבלי דעה עצמאית שלי? פשוט להחליט עליי, על כל חיי. את זה אני לא מסוגלת לתת לך. אני גם לא מוצאת דרך להסביר לך לא לעשות את זה.
"בואי נחזור לפעם!" אני יודעת שאת לא מקשיבה לדיבורים ולסימנים שאני משאירה לך. אני לא אוהבת את מה שעשית. אני לא תומכת במהפך הזה!
הלוואי ויכולתי לדעת שזה מה שהיה בדעתך, דווקא השינוי הזה. יכולתי לנסות להעיר אותך לפני הצעד המסוכן. לפני הטעות. כל מה שהייתי צריכה הוא זמן לומר לך לפני שעשית את הצעד הראשון. זמן לומר, "לא אל תעשי את זה!" זמן לעצור אותך.
אני יודעת שעדיין לא מאוחר מידי. אני רואה שאפשר עדיין לתקן ולחיות כמו פעם. אך משהו בי לא רוצה לפתוח מריבה איתך, את שחכת את כל הטוב של החיים לפני המהפך. את היופי והצחוק, את האהבה שתמיד הייתה בחיינו. אין לי סיכוי לשכנע אותך ככה. את חייבת להתעורר לבד, להחליט מעצמך לחזור.
אני אביט מהצד עם כל הכאב שתקעת בי, יודעת וזוכרת הכל. אף אחד לא אוכל להעיר אותך לעזור לי. אף אחד גם לא מצליח להוציא את הכאב מנשמתי. היא שמה תקועה, שבורה. רסיסים שנעלמו ורסיסים שעוד תלויים בתוכי שורטים אותי, אך אני לא אתן להם לברוח. אני רוצה להמשיך לאחוז בהם, אולי עוד אפשר לתקן ולחזור לחיים שגדלתי בהם. לחיים השקטים עם צחוק וקרבה. כשהרגשתי פעם כשהכל היה מוגן בשבילי.
"לא אל תעשי את זה!" אני צועקת כל פעם מחדש אל קירות חדרי. מקווה שלא תדעי או שאולי כן. זה יכול להראות לך את הכאב שהכנסת לתוכי, את הקושי שדחפת לחיי היום יום שלי. או פשוט לגרום לך לשלוח אותי לישון מוקדם ולפנק באיזה שוקו חם… מתי אצליח לחיות חיים רגילים? להוציא את הכאב מבלי לפחד לשכוח את הסיבה שהוא שם. מתי תביני אותי, מתי?
השנים כבר חלפו, השגת מה שרצית. כולם מתרגלים למציאות החדשה. הם נתנו לכאב ללכת לכל הזיכרונות לכל האמת להעלם. רק אני בודדה עוד מזמרת לכל מי שיקשיב לי. "לא אל תעשי את זה! תחזרי בך!" אני ממשיכה לדקלם. אני לא יודעת עד מתי אני אמשיך להחזיק ראש בתוך כל הכאב הזה, אני מרגישה שאני חייבת. אני היחידה שזוכרת. אם אתן לזה לברוח כבר לא אראה את האמת, אהיה יותר מבולבלת מאשר עם הכאב. אז כשיגיע היום שתחזרי בך, אני מתכוונת עוד להיות הראשונה שיודעת. שתעזור לך לחזור לחיים הקודמים! לתקן את מה שהרסת לפני שנים…