Im Big
הרגשתי צורך לפרוק אז פשוט הלכתי על זה..

דיכאון שסתם בא

Im Big 29/12/2018 189 צפיות תגובה אחת
הרגשתי צורך לפרוק אז פשוט הלכתי על זה..

היי, אני אתן לכם קצת רקע.
אני עכשיו בטיול של 10 ימים שנקרא תגלית שזה טיול של 10 ימים עם אמריקאים. התחלנו לפני יומיים ואתמול יצאנו לאיזה בר קיבוצי, והיה ממש כיף, שתינו כולם ורקדנו ביחד והייתה אווירה ממש טובה.
עכשיו סיימנו את יום שבת, היינו רק המעיינות החמים בחמת גדר ועכשיו עלינו לאוטובוס.
פה בעצם זה מתחיל. פתאום אני מתחיל להיכנס לדיכאון ולקבל הרגשה כזאת שאני לבד, בלי חברים, ואני לא יודע למה . דיברתי עם אנשים, היה מצחיק, ויש לי איזה 2 חברים אמריקאים אפילו.
למרות זאת אני מרגיש לבד, יושב פה לבד באוטובוס ומרגיש מאוד מוזר, צורך כזה להתבודד ולא להיות עם הקבוצה.. אני יכול, אבל אני לא מרגיש רצון לדבר, כי ממש ניסיתי כל הטיול לדבר עם כולם ולהיות חברותי ולא להציק(למרות שאני נהנה מזה).
הייתי בטוח שאנשים פשוט יבואן לדבר איתי עכשיו ולפתח שיחה אבל זה לא קורה .
אני יזמתי ובאתי לאנשים כבר מיום חמישי אבל כבר נמאס לנסות להיות חברותי יתר על המידה. למה שאנשים לא ירצו לבוא לדבר איתי? ולשבת לידי באוטובוס? חשבתי שהם סקרנים ואנחנו לא הרבה ישראלים אז זה מוזר.

זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לי, זה קורה לי לא מעט שאני פשוט נסגר ואיכשהו נבלע לתחושת העצבות הזאת שפשוט לא עוזבת עד הבוקר…
אני חייב להבין למה זה קורה לי..
אולי איזשהו לסך של חברים? אולי קצת חוסר ביטחון? באמת אין לי מושג אבל אני ממש רוצה לדעת……..

דיכאון שסתם בא
דרג את הסיפור

תגובות (1)

תחושה מוכרת מאוד. אני חושבת שזה סוג של אופי. לא הייתי אומרת שזה חוסר ביטחון אבל כן חוסר הערכה עצמית. כאשר סיטואציה כמו שתיארת מתרחשת עולה קול פנימי ׳אני לא מספיק שווה בגלל מי שאני- עובדה שאף אחד לא מתעניין בי או רוצה להיות בחברתי׳. קשה לשלוט בזה, זה פשוט קורה. הלוואי שתהנה יותר בימים הבאים כי בסוף בסוף- גם אם עושים מאמץ ׳להיות חברותיים׳ נהנים יותר מאשר כשמתבודדים.

30/12/2018 22:09
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך