no name
סו, אני לא יודעת למה, לי תמיד יש מוזה כשאני כותבת ובאותו הזמן אני שומעת מוזיקה מסוימת.. תלוי מה יהיה המצב רוח בשיר/בסיפור. ואיך את/ה מרגיש לגביי זה?

~דמעות בגלל הרעש~

no name 07/01/2017 611 צפיות אין תגובות
סו, אני לא יודעת למה, לי תמיד יש מוזה כשאני כותבת ובאותו הזמן אני שומעת מוזיקה מסוימת.. תלוי מה יהיה המצב רוח בשיר/בסיפור. ואיך את/ה מרגיש לגביי זה?

מה זה אומר שלווה פנימית בישבילי?
אני צריכה שלווה פנימית, כדי להירדם, אבל מרוב הפחד ועצב, ומכל המחשבות שלי.
אני מבינה שלא יכולה להירדם. ולא הוכל לעשות זאת.
הסיבה לזה שאני לא הוכל להירדם זה בגלל שכל כך לא שקט אצלי בפנים בראש
~זה כל כך משגע

שלווה פנימית בישבילי. כשאני אחרי יום עמוס, שותה קפה חם, שאני בכנתי לעצמי.
ואחרי זה אני חוזרת אם הכוס שמחממת את ידי, למיטה שלי שתופסת את כל חדרי.
אחרי לגימה אחת, נשטף לי את הראש לגמרי..אחרי זה אני מביטה אל החלון – ואני רואה שהגשם לא מפסיק לדפוק לי בחלון כל יום, והרעש של הטיפות האלה, מסתובבות מעל הראש שלי כל הזמן…

שלווה פנימית בישבילי. זה שאני לא רוצה לשמוע את הרעשים שמקיפים אותי בכל מקום.
כדי להפסיק את זה, אני לובשת אוזנייה ראשונה, והשניה נתקעת לי בכפתור. אבל לא נורא, לפחות היא עובדת.
אני מתחילה לנשוף הרבה אוויר לתוך הריאות שלי, למרות שמאוד קר לי, אני נושפת את האוויר החוצה ואני מרגישה איך שעוברת לי צמרמורת על פני גופי,שתפסה אותי כמו גל חזק אחרי סופה.
החום של הגוף שלי נעלם אם הזמן. ואני לא מרגישה את הרגליים שלי…

שלווה פנימית בישבילי. כשאני שומעת שיר,שמוצאת חן בעיניי. אני תמיד מתפנקת משיר, כשאני לבדי. ואני יכולה בקלות להיסחף אם השיר עמוק לתוך הבור של הפנטזיה שלי.
אני מרגישה שכאילו אני משתתפת בדרך כל שהיא בשיר, ואני חייה אם הרגשה זאת לאורך כל הרפתקאה שלי,שאף פעם לא ניגמרת. והייתי רוצה ליום הולדת שלי, שהרפתקאה שלי תיהיה יותר ויותר מרתקת אחרי כל יום שאני חיה פה.
כשאני אומרת לעצמי “הזמן בטח יעבור מאוד לאט” …
אבל לבסוף אני מתעוררת מהחלומות שלי, ומבינה שהכל פיספסתי, ואני לא הצלחתי לעצור את הזמן שלי, שעבר כל כך מהר…

שלווה פנימית בישבילי. זה כשאני מבינה שבכל ניגמר. אני לא חייבת להתחרט על המעשים שלי, אני לא חייבת להתנגד יותר, ואני לא חייבת יותר לעשות דברים שמצפים מימני אנשים אחרים.
אני פשוט רוצה לשכוח לפעמים
-“מי אני?”
-למה אני בכלל פה?”
-“מי כל האנשים האלה?”
-“מה אני צריכה לעשות בהמשך?”
-“למה אנשים קיימים?”
-“ומתי כל הדבר הזה, י ג מ ר?”
לא אכפת לי למה, איך, ומתי.
אני פשוט רוצה לטבוע את כל הגוף שלי, מתחת לשמיכה שלי. להיסחף יחדיו אם המילים, שאני שומעת דרך האוזניות שלי.
אני בלי שום מטרה, וללא סיבה אני עוקבת אחרי הדבר הזה. לצערי אין לי הסבר למעשה זה.
אבל לא משנה מה עבר עליי פעם, ואיך לאורך הזמן אני הישתנה בעתיד.
לפחות בזכות מה, שאני עושה, אני יכולה לפעמים לרגעים אחדים, להרגיש את עצמי
מאושרת.

~דמעות בגלל הרעש~
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך