הבית שלי

17/12/2018 98 צפיות אין תגובות

בשביל אנשים רבים בית הוא מקום בטוח,
מקום טוב.
בית בשבילי הוא לא מקום בטוח
ואפילו בחלומות שלי הוא לא מקום טוב.
הבית שלי הוא עצב גדול,
כמה שהיה מקום המפלט שלי ככה הוא גרע לי יותר.
שבועות שלמים שנתקעתי בשטח האסור,
אספקת חמצן מעטה שבקושי למוח שלי חדרה.
ים ענק היה לי בחדר, ים הדמעות זהו שמו.
לא היה יום אחד בו הדמעות לא זלגו
על הכרית,
על המיטה,
וערימה ענקית של טישו משומש לצד המיטה.
זיכרונות החדר שם בין הקירות, בימים שקטים אפשר לשמוע את הצרחות,
להרגיש את הכאבים והמכות של אותם ימים שהראש שלי למד לטשטש לחלוטין.
מלחמות שלי עם עצמי,
התקפי פאניקה,
התקפי חרדה,
ודיכאון שחונק אותי במיטה.
החדר שלי היה כמו מקלט מהמציאות הקרה שלא ניתן להביס אותה.
אבל חדר הוא אחד מתוך כמה בדירה לכן לא יכול לשמש בתור מקלט מבפנים,
הצלחתי לחמוק מהמציאות החיצונית אבל לא מהפנימית.
לקפוץ מהחלון רציתי מאוד,
יותר מפעם אחת או שתיים
וכן, גם חבל תלייה קשרתי שם בחדר,
הכל בסדר, הינה אני כאן כותבת.
וכמה שאברח מהבית, שתי כמה שניות מספיקות לתת לי מכה חזקה,
והזיכרון מחזיק בשיניים ולא מתכנן לעזוב.
יום אחד בתקווה שאהיה בבית אחר, מקווה שבית אכן יהיה המקום הבטוח והשמח שלי. עד אז אברח ממנו כמה שיותר.

הבית שלי
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך