היומן התשיעי ביומן המחשבות שלי

blopimafish 11/05/2020 63 צפיות תגובה אחת

אני מתהלכת בין האנשים הרבים, אני הולכת ומנסה לא להיתקל בהם,
אך משהו אחר נתקל בי.
אני מרגישה חבטה גדולה וחזקה בבטני, אני מתכופפת מהכאב.
מה זה הדבר הזה שנתקל בי?
דברים קורים תוך שניות ספורות וחבטה נוספת פוגעת בגבי.
והחבטות חוזרות וחוזרות במהירויות הרבה יותר גבוהות.
אני כל כך מכונסת בתוך הכאב שאני לא מסוגלת לפתוח את עיניי לראות את מה פוגע בי.
אני כל כך פגועה,
אני מרוסקת מהכאב ומהפצעים המדממים,
צעקות נשמעות באוויר ביחד עם רעש החבטות המוצאות את גופי.
אני עייפה,
אני כל כך עייפה שכבר אני לא מרגישה שום כאב.
העיניים רואות מטושטש,
הן נסגרות ורואות רק שחור,
נחבטתי, נפצעתי, נפגעתי, נפלתי והתרסקתי

הגיע הזמן שלי מתוך כל הכאב הזה,
לפרוש כנפיים ולעוף.

היומן התשיעי ביומן המחשבות שלי
דרוג הסיפור 4 | 1 מדרגים

תגובות (1)

כתיבה מהממת!
השורה האחרונה הרגישה לי כאילו התכוונת לפרוש כנפיים ולא לנסות יותר, לוותר. אני מקווה שלא לזה התכוונת, יש המון טוב ששווה בשבילו לאגור תקווה ולהמשיך הלאה.

12/05/2020 21:23
1 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך