A. K. Koren
לקחו אותנו אתמול לים 'להתבודדות'. היה אסור להיכנס אבל הספיק לי עצם השהייה בים. הלוואי שהייתי יכולה פשוט ללכת לתוכו ולהפוך להיות חלק ממנו

הים

A. K. Koren 14/09/2016 576 צפיות 17 תגובות
לקחו אותנו אתמול לים 'להתבודדות'. היה אסור להיכנס אבל הספיק לי עצם השהייה בים. הלוואי שהייתי יכולה פשוט ללכת לתוכו ולהפוך להיות חלק ממנו

שברי הצדפים החותכים דוקרים את כפות רגלי היחפות, אך אני מתעלמת מאי הנוחות וממשיכה לרוץ, עד שאני מגיעה לחול הרך הזהוב של חוף הים.
אני מאיטה את צעדיי ככל שאני מתקרבת לחול הלח וההדוק מגלי הים שהתנפצו עליו.
אני מגיעה לשולי החול למקום בו המים מתחברים לחול.
אני מתכופפת, ומניחה בזהירות על החול הלח את אותיות שמי שפיסלתי מגושי חול.
אני מזדקפת, פוסעת פסיעה לאחור ומחכה לגל שבא וסוחף איתו את שמי, הרחק למעמקיו שם הוא יתמוסס לאיטו.
לאחר מכן אני נעמדת במקום, פניי כלפי השמש שמתחילה לשקוע לאיטה וצובעת כתם זהוב במים.
הרוח נושבת בשערי ומביאה לאפי את ריח המלח והחול, הגלים מלכחים את כפות רגלי והשמש מאירה ומחממת את פניי.
ליבי מתמלא לאיטו בשלווה ואושר.
הים.
רק לו יש השפעה כזו עליי.
החיוך המתפשט על שפתיי לא מונע מהדמעות לעלות בעיניי.
הים.
הוא תמיד עורר בי געגועים לדברים- בעיקר לדברים שלא היו- אך כעת לבי מוצף בגעגועים לכל מה שהיה לי ואבד.
הים.
לעולם לא אותו דבר, תמיד משתנה, אף פעם לא חוזר על עצמו, מזכיר לי שהדברים שהיו לי לעולם לא יוחזרו, וכל מה שנשאר לי זה להשלים עם האובדן ולהמשיך הלאה- כמו הים.
אני פוסעת באיטיות לתוך הים, המים מגיעים עד קרסולי.
אני מרגישה אותו קורא לי, מפציר בי לבוא אליו, להפוך חלק ממנו, להיעלם בין גליו.
אין צורך לשכנע אותי, אני רוצה זאת בכל מאודי- להיות חלק מהדבר הקסום והיפהפה הזה.
השמש יורדת באיטיות והים הכחול ירוק נצבע בשלל גוונים, ירוקים, ורודים, זהובים, נחושתיים, טורקיז, צהוב, חום, שחור.
הים מכיל בתוכו את כל הצבעים.
צריך רק להתבונן, ואז רואים צבעים מופלאים, חסרי שם שלא ניתנים לתיאור.
אני מתבוננת בגלים בתשומת לב.
כשהם מתרוממים- לשניה או שתיים אפשר לראות דרכם- ואז המים נאטמים שוב, והגל מתנפץ לקצף לבנבן שמתמוסס לאיטו.
אני מרגישה בכל עצם מעצמותיי את עוצמת הים, ולרגע שוקלת להמשיך להתקדם לתוכו, אבל אז אני מתרחקת כמה צעדים אחורה מהמים- אני פה רק להתבונן. לא לגעת.
אני כורעת על ברכיי וכותבת בחול הלח מילים ומשפטים וצופה בגלים המוחקים אותם.
אני לא שמה לב, וגל גדול מתנפץ ומרטיב את שולי חצאית הקפלים של שמלת התכלת שלי.
אני קופצת ממקומי לעמידה ומעווה את פניי בשל הקור.
אני ממשיכה לפסוע לאורך חוף הים, שרה לי בשקט ומשוטטת במחשבותיי למקומות נידחים.
עכשיו, לאחר ששלחתי את שמי עם המים וכתבתי כל מה שרציתי על החוף, אין לי מטרה. אני מונעת רק על ידי רצונות קטנים, מנסה לנצל את הזמן על החוף עד שיקראו לי ללכת.
לאחר מספר דקות של שיטוטים אני רואה אבן מיוחדת. אני מרימה אותה ושוטפת אותה מהחול והלכלוך.
היא חלקה ויפה וצבעים מיוחדים משתלבים בה.
אני מחליטה לקחת אותה איתי.
אני נתתי לים את שמי, הוא ייתן לי מעט מיופיו.
אני ממשיכה לתור אחרי אבנים ואוספת את המיוחדות והשונות ביותר שאין עוד כמותם.
כעבור זמן מה קוראים לי.
הגיעה זמני ללכת.
אני מביטה בים, שנצבע כולו זהב מהשמש הכתומה אדומה שכבר כמעט שקעה כולה במעמקיו, ופוסעת לתוכו נותנת לגלים לשטוף את כפות רגלי בפעם האחרונה.
“שלום ים” אני לוחשת.
אני מפנה את גבי לים והולכת משם, מעיפה מאחורי כתפי מבטים אחרונים בים שלי.
אני עוד אחזור.
אני תמיד חוזרת.
והים תמיד מחכה לי.

הים
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (17)

אוח איך אני אוהבת את הים. הקטע הזה ממחיש את אהבתך אליו, לכן אני מתחברת אליו. הים צופן בתוכו המון סודות שאנשים השליכו אליו, הים הוא מקום מפלט. הוא סוחף הכל, לא עוצר לרגע. קטע יפה, אהבתי

14/09/2016 20:10

פשוט יפהפה. את מביאה את עצמך לידי ביטוי בצורה מופלאה.
הדימויים שלך מדהימים, ממש יכולתי להרגיש שאני שם איתך.
כל הכבוד :)

14/09/2016 20:10

מדהים…
כל הקטע הוא על איך את מרגישה כלפי הים.
הים עצמו הוא תפאורה.
תקני אותי אם אני טועה.
התחברתי לאהבה שלך לים (ואני בכלל לא אוהב כל כך את הים)

14/09/2016 20:24

תודה רבה. איך אפשר שלא לאהוב את הים? לא בדיוק חשבתי במושג של תפאורה אבל כן. הקטע נועד להראות את הרגשות שלי כלפי הים

14/09/2016 21:09

    לא בדיוק דייקתי…
    אני גדלתי באיזור הכנרת.
    אני רגיל מילדות לשחות במים מתוקים בלי חול.
    החיים בקיבוץ הם פשוטים וכיפיים :)
    אז אני פחות מתחבר לים למרות שאני אוהב מאוד את המליחות באוויר, אבל המים בשבילי הם מי הכנרת ולא הים.

    14/09/2016 22:36

את כל כך מוכשרת אעעאאעא

14/09/2016 21:31

ביקשת קסם? יכולות התאור שלך הן קסם. כתבת מעשים ומחשבות – אך בין השורות הכנסת הרבה מאוד רגש. כעת העיניים *שלי* ירוקות.

“כפות רגלי[י] ”
“הרוח נושבת בש[י]ערי”
*מלחכים – כנראה טעות הקלדה.
“לא י(ו)חזרו” – לא טעות, אך נכון יותר ללא וא”ו.
“קרסולי[י] ”
“שאין עוד כמות(ם)[ן]” – אבנים בלשון נקבה.
“הגיע(ה) זמני ללכת” – זמן בלשון זכר.
“כפות רגלי[י]” – פעם שניה!!
” “שלום ים”[,] אני לוחשת” – לפני או אחרי סגור-ציטוט יש לשים סימן פיסוק.
“השהיה בים *הספיקה* לי” – שהיה בלשון נקבה.

שאיפות אובדניות? “להפוך לחלק מהים”?? אסור לך להתבודד!!

תנו לחיות!! חיות.

15/09/2016 01:09

תודה רבה. לא שאיפות אובדניות, רק רצון להיות משהו מדהים כמו הים. איך שכחתי יודים?! זה כל כך בסיסי. אני אשתדל לתקן. וCnnBll גם אני גרתי זמן מה בקיבוץ ליד הכינרת כשהייתי קטנה אבל עדיין אהבתי יותר את הים. יש בו הרבה דברים שאין בכינרת. החול הזהוב, המרחבים האינסופיים, המליחות, הריח, הכל!

15/09/2016 13:27

    אני רגיל למים החמימים המתוקים והשמש ששוקעת לאיטה במערב עד שנעלמת מעבר להר ארבל.
    לשם אני עף כשאני עוצם את העיניים וחושב על מים.

    15/09/2016 13:43

פעם אחת שהייתי בכינרת כמעט דרכתע על דג מת, מאז כל פעם שאני חושבת עליה בנוסף לכמה זכרונות עולה לי התמונה של הדג…????

15/09/2016 21:22

מאוד אהבתי. התיאורים טובים והכתיבה יפה.
הצלחתי להתחבר לקטע הקצר הזה, במיוחד מאחר כי גם אני אוהבת את הים.
אין כמו הים. אני לא יודעת מה בדיוק עברת, אבל מה שזה לא יהיה, את תתגברי אליו.
תמשיכי לעשות את הדברים שאת אוהבת :)

15/09/2016 21:34

עליו*

15/09/2016 21:35

באמת מי לא אוהב את הים… אני חושבת שחוץ מכמה תיקונים קלים של פיסוק זה קטע מקסים, באמת. יש לך כתיבה מעולה ובאמת סוחפת ומתארת את מה שאת מרגישה… אהבתי ☻

15/09/2016 21:36

תודה

16/09/2016 17:18

הפעם ממש אהבתי את הכתיבה והתחברתי לתוכן :)
התיאורים קולעים הכתיבה הייתה כל כך פיוטית שזה הרגיש לי כמו השירים הישנים שנכתבו על הארץ.
סחתיין!

24/09/2016 12:00

תודה רבה

05/10/2016 01:44

תקשיבי אני לא אוהבת ים. החול, המים המלוחים, האנשים…באמת שלא.
אבל עכשיו, כשקראתי את זה הרגשתי כאילו אני *חיה* בשביל הים. אני לא מגזימה יש לי דמעות בעיניים.
הכתיבה שלך נפלאה. לא פחות, ובטוח שיותר.
אלוהים, רק תמשיכי לכתוב!

06/10/2016 19:55
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך