הם…

anotherbrickinthewall 15/10/2016 590 צפיות 3 תגובות

הם דחפו אותי לחדר אטום, ונעלו אותי.
הם ציוו על כולם להתרחק, לא לדבר איתי.
הם אמרו שאני מסוכנת, וחיה באשליות.
הם רצו שאסבול, שאפסיק לחיות.

הם הקנו נורמות לאנשים,
הם הלכו אחריהם ממש כמו רובוטים.
הם חיברו אותי למכונות משונות,
הם הצביעו עליי ואמרו להם”כאלה לא להיות”.

המכונות הופעלו, ואיתן כאבי תופת.
הם נהנו מהמופע, מהדם, מהטינופת.
בהדרגתיות התחלתי להתפזר לחתיכות,
הם צחקו, השתעשעו וחוו שמחות.

הם קראו לזה תרבות, הם קראו לזה חינוך.
כשמסביבם בכל מקום היה דם שפוך.

הם…
דרוג הסיפור 3.8 | 6 מדרגים

תגובות (3)

מצמרר ומדהים… הכתיבה סוחפת וזה פשוט מצויין. מטריד, אבל מצויין.

15/10/2016 21:11

אפילו רגב אדמה לא ראיתי
ענק

15/10/2016 22:41

ממש הזדהתי

16/10/2016 14:22
סיפורים נוספים שיעניינו אותך