נסיכה של שבת
אם לא תגיבו אני אגיב לעצמי, כך שאין צורך להלחץ... אבל אם מישהו כן קורא את זה, אני מאד אשמח לשמוע את דעתו.

אתם לא חייבים להגיב, ואם תקראו עד הסוף גם תבינו למה. אבל אם אתם רוצים להגיב אני לא אאסור עליכם… זה ישמח אותי מאד, באמת! (העלאה שנייה.)

נסיכה של שבת 24/04/2014 722 צפיות 22 תגובות
אם לא תגיבו אני אגיב לעצמי, כך שאין צורך להלחץ... אבל אם מישהו כן קורא את זה, אני מאד אשמח לשמוע את דעתו.

בס”ד

מי קובע אם אתה שווה או לא, וכמה?

לפעמים לומדים בחיים דברים מעניינים.
גם אני למדתי משהו, וזה המשהו:
“אל תחכה שאחרים יתנו לך מחמאות,
תן אותן לעצמך”…

אני חושבת שהמשפט הזה נכון וחשוב לחיים.
למה אנחנו רוצים מחמאות? כדי לקבל אישור שאנחנו מוצלחים, יפים, כותבים יפה (…)
נכון?
ואם מישהו לא נותן לנו מחמאה, או להיפך- נותן לנו ביקורת, (בצורה עניינית, או בצורה פוגעת) –
האם זה אומר שאנחנו לא מוצלחים?

שאלת היגיון קצרה:
קראו את המשפט וענו על השאלה שלאחריו:
המשפט: “יוסי לא אוהב תפוחים”.
שאלה: האם ניתן להסיק מן המשפט שתפוחים לא טעימים?
תשובה: ענו בעצמכם…

אם אתה טוב- אתה טוב בכל מקרה, ואם חלילה להיפך- המצב לא ישתנה אם מישהו יחשוב אחרת, נכון?

עוד סיפור קטן: (ל א אני המצאתי)
מרצה מפורסם הוציא באמצע ההרצאה שטר של מאה דולר מכיסו.
“מישהו רוצה את השטר הזה?” הוא שאל.
האנשים הביטו בו בתימהון, אך הוא אמר שוב:
“מי שרוצה את השטר הזה שיצביע. זה שטר אמיתי”.
כל האנשים באולם הצביעו. (אולי חוץ מאלה שישנו…)
“עכשיו”, אמר המרצה, “שימו לב”…
למול עינהם הנדהמות של האנשים הוא קימט את השטר, זרק אותו לרצפה, ודרך עליו ברגלו.
“האם עדיין אתם רוצים את השטר?” שאל, וקולו העמוק הדהד באולם.
כל האנשים הצביעו.

שטר של מאה דולר ישאר שטר של מאה דולר גם אם יקמטו אותו וידרכו עליו וירקו עליו וישימו אותו בבוץ. הוא עדיין ישאר שווה מאה דולר. גם אם איש לא יעריך אותו וכולם יבוזו לו- זה לא יקח ממנו את הערך שלו.

אותו דבר בדיוק:
יכולים לדרוך עליך, לרמוס אותך, לירוק עליך, לבזות אותך ולהשפיל אותך עד עפר.
יכולים גם לשתוק שתיקה של אדישות או חוסר הבנה.
זה לא ישנה את הערך שלך.
הערך שלך הוא בתוכך, ואיש לא יוכל לקחת אותו ממך, לא משנה איך יתייחסו אליך.

תזכרו את זה טוב. זה כלל חשוב מאד מאד לחיים.

כי אתם שווים הרבה הרבה יותר ממאה דולר!!!!

אתם לא חייבים להגיב, ואם תקראו עד הסוף גם תבינו למה. אבל אם אתם רוצים להגיב אני לא אאסור עליכם… זה ישמח אותי מאד, באמת! (העלאה שנייה.)
דרוג הסיפור 5 | 8 מדרגים

תגובות (22)

בס”ד
לאלו שדירגו, תודה רבה!! איזה חמודים אתם! שימחתם אותי!
שיהיה לכם המון הצלחה!!

24/04/2014 11:18

זה חמדמד.

24/04/2014 13:47

תודה. פשוט תודה. אין לי בעיה של הערכה עצמית אבל מה שכתבת גרם לי להרגיש פתאום טוב מאוד. תודה :)

24/04/2014 16:26

    בס”ד
    תודה רבה לך!! גם את גרמת לי להרגיש טוב, אז תודה!

    25/04/2014 09:05

וואו…כל הכבוד

24/04/2014 21:29

בס”ד
אני מאד מאד מודה לכולכם!!!
שיהיה לכם המון הצלחה וטוב!

25/04/2014 09:03

וואו זה ממש יפה, וכל כך נכון!!! ממש אהבתי את הכתבה שלך

26/04/2014 20:56

    בס”ד
    תודה רבה רבה לך!!!
    שיהיה לך המון הצלחה!

    27/04/2014 17:40

העלת פה נקודה טובה. העניין הוא שבספרות, ובכול צורות האמנות בכלל, טיב היצירה נקבע לפי היכולת שלה להשפיע על בני אדם. כלומר, אם קיימת תרבות מסוימת של אנשים ונוצרה יצירה אמנותית בתוך תרבות זאת, עבור בני התרבות, הצלחת היצירה תיקבע לפי הסגולה שלה להשפיע על בני אותה התרבות ולתאום את תפישתם בכול הנוגע ליופי ואמנות.
לכן, אם יצרת יצירה בתוך תרבות מסוימת והיא לא התקבלה שם, אי אפשר להגיד שהיצירה שלך יפה באופן כללי ולהתעלם מדעותיהם של בני התרבות עבורה נוצרה היצירה.
זה שהיצירה יפה בשבילך זה לא מספיק, צריך להיות לה קהל יעד שמקבל אותה.
באופן כללי, אפשר לקבוע שיש ביצירה יופי מסוים, רק אם היא מסוגלת להרשים או לתאום את התפישה של בני התרבות האנושית באופן כללי, או לפחות להשפיע על בני תרבות מסוימת (ואז היא נחשבת ליפה רק עבור מי שמסוגל לחשוב כבני אותה התרבות ולהבין את תפישת היופי שלהם). אבל אם היצירה שלך, ביסודה, היא לא מה שנתפס על ידי בני אדם כיפה באופן כללי, הרי אין היא אמנותית ואינה ראויה להוות חלק מהתרבות האנושית (אולי בכול זאת תחשב ליפה עבור חייזרים. אין פה קביעה אבסולוטית – זה הכול תלוי בהשקפה ובתפישת העולם, אבל באופן כללי ניתן לומר שאמנותי הוא מה שנחשב על ידי האנושי כיפה ולכן מוכרחים להתחשב כאן בדעת האחר ובביקורת).

29/04/2014 11:37

    חחחח חפרתי, אבל זה את ביקשת!

    29/04/2014 11:37

בס”ד
תודה רבה לך על התגובה!! קראתי אותה לעומק, ואני עדיין לא סגורה על עצמי אם אני מסכימה איתך ברעיון הכללי או לא. יש הרבה היגיון במה שאתה אומר (כמו תמיד… אתה כולך היגיון אחד גדול…) בוא נאמר שמבחינה טכנית ורעיונית, אתה ממש הגדרת הגדרות מדויקות לדעתי. אבל מבחינה רגשית, אני חושבת שכל דבר שהאדם יצר מעצמו, כל שיר שהוא כתב, כל סיפור או ציור או כל דבר אחר, היופי שבזה הוא הנשמה של האדם שיוצאת החוצה לתוך היצירה. כך שמצד אחד אתה צודק בזה שכשאדם מציג יצירה שלו לשפיטת הקהל, היא נשפטת ע”י התפיסה שלהם ליופי ולאיכות וכו’, אבל מצד שני, החלק של האדם שנכנס לתוך היצירה הוא דבר בפני עצמו, והיופי הוא לראות אותו יוצא דרך היצירה.
דוגמא מתחום אחר – אני באופן אישי, יש לי מתנה מה’ שהשמיעה המוזיקלית שלי טובה, לכן באופן טבעי מאד מפריע לי כשמישהו מזייף בשיר. יותר נכון, פעם זה הפריע לי. אבל היום – הרבה פחות. כי מישהו האיר את עיני לדבר הזה, שמה שאדם שר, זה כל כך הוא, שגם אם הוא מזייף זה לא משנה. היופי הוא האדם שיוצא דרך השיר. כל אדם בעולם הוא שונה. כשהאדם שר שיר, הוא מכניס את עצמו לתוך השיר. זה לא משנה אם הוא מזייף או לא.
כל הרעיון הזה זה כאילו לעבור לפסים אחרים בהסתכלות. כאילו אתה משדר על גל אחר, ואז אתה רואה רק את הבן אדם ולא את התוצר המוגמר שהוא יצר. ואתה נהנה לראות את האדם עצמו.
לכן, מבחינה אחת, אפשר לומר על אדם אם הוא שר יפה או כותב יפה או מצייר יפה לפי קריטריונים של קבוצה מסויימת, אבל מהבחינה השנייה, מהצורה השנייה של ההסתכלות, אין דבר כזה ציור לא יפה, כי זה אתה שציירת, זה הוא שצייר, זה היא ששרה, זה הוא שכתב. איך אפשר להגדיר בזה יפה או לא יפה? בצורת ההסתכלות הזאת כל אדם נמדד לפי עצמו כאילו הוא היחיד בעולם, ולא לפי שום קריטריון אחר. והיופי הוא לראות אותו עצמו בתוך היצירה שלו. לכן הרבה פעמים אני קוראת סיפור שיש בו שגיאות כתיב ופיסוק והיגיון והמון דברים, ולא שאני לא שמה לב לזה. אני שמה לב, כן, לא פחות ממך… ויש מצב אפילו שיותר. ופעם זה היה ממש קופץ לי מול העיניים ומשגע אותי ומפריע לי, אבל היום לא. (וברוך ה’ על זה, כי החיים שלי הרבה יותר שמחים ככה. פעם היה הורג אותי לשמוע שמזייפים, ויש לי אח שמזייף חופשי כל היום והוא חושב שהוא זמר גדול. והיום אני יכולה לשמוע אותו בלי שהלחץ דם שלי יעלה, כי אני לא מתייחסת לתוצר החיצוני אלא לאדם עצמו. וזה פשוט עושה חיים רגועים וקלים ושמחים יותר. אולי תנסה את זה.) היום אני מתעלמת מכל הדברים החיצוניים האלה ועוברת ישר לעיקר, לבן אדם שאני שומעת בתוך היצירה.
וזה לא שאני מרדימה את חוש הביקורת שלי, אלא אני פשוט נותנת לו להשאר בבית שלו ועוברת לבית אחר. אחר כך אני יכולה לחזור לבית שלו ולהכנס, ולצאת, ולהכנס מתי שבא לי.
נפלתי עליך כבד, לא?… נראה לי שאם יש באתר הזה עוד בן אדם חוץ ממך שאוהב לקשקש בשכל, אז זה אני. (ואני סתם צוחקת שזה נקרא לקשקש כי אתה מתכוון ברצינות וגם אני מתכוונת ברצינות, רק שבגלל שבימינו להיות פילוסוף זה קצת לא מספיק מגניב… אז אני צוחקת על עצמי מידי פעם, אבל אחר כך ממשיכה רציני. ואולי זה ככה גם אצלך.
אין אין אין! קשה איתי!! לא?

29/04/2014 13:50

    את מוכרחה להיות פסיכולוגית מן המעלה הראשונה אם את שואבת הנאה כול כך גדולה מניתוח היוצר לפי היצירה שלו. לא כול אדם הוא בעל נפש יפה ולא כול יצירה מביעה חלקים יפים מנפשו של האדם, אך דבר אחד בטוח, הנפש האנושית היא מערכת מורכבת והניתוח שלה הוא דבר שיכול להיות מהנה בהחלט. לכן, לקחת יצירה ולנסות לראות דרכה את נפשו של הכותב יכול להיות דבר מעניין לעשותו, אך עדיין, אין זה מצביע על טיב היצירה עצמה.
    אנו דנים כאן ביופי של היצירה כעצם בפני עצמו, בלי קשר למי שכתב אותה או למה שמשתמע ממנה על היוצר שלה. (תדמייני לצורך העניין שנוצרה יצירה מסוימת יש מאין, בלי יוצר – ככה אנחנו צריכים להסתכל על כול יצירה לצורך דיון זה.)

    29/04/2014 14:06

בס”ד
אני לא מנסה לראות את הנפש של היוצר, זה פשוט עולה לי ישר… באמת שאני לא מתחילה לחפור על אנשים, אבל זה בא לי לבד. (ולא חייב להיות בכלל שאני צודקת בהרגשות שלי, אבל לפעמים זה צודק).
ואתה צודק שלא כל אדם הוא בעל נפש יפה, אבל קודם כל (ואולי לא תאהב כל כך לשמוע את זה, משום מה יש לי הרגשה כזאת) יהודי – הנפש שלו מגיעה תמיד יפה. לפעמים היא מתכערת עם הזמן, אבל מתחת לשכבות יש יופי עצום וקורן ברמה שאי אפשר לתאר. זה בקשר ליהודי. עכשיו, אפילו אדם שהוא לא יהודי, “חביב אדם שנברא בצלם”, כלומר, כל אדם, גם לא יהודי, יש בו יופי בסיסי כי הוא נברא בצלם אלוקים. ודבר שלישי, שבזה אני לא כל כך בטוחה אבל נראה לי שאפילו אדם שהנפש שלו ממש לא יפה, בין אם זה כרגע ובין אם תמיד, עצם הדבר שהוא יצר משהו, יש בזה יופי מסויים, כי יצירה זה כוח טוב בעולם. (עכשיו תגיד כנראה – ומה אם מישהו יוצר מכונת השמדה? ומה אם מישהו יוצר דברים רעים? גם זה יפה? אז ברור שזה לא, אבל נראה לי שאם מפרידים את הרוע שלו ואת מה שהוא עשה ומסתכלים רק על העניין שהוא יצר משהו, אולי זה בפני עצמו איזשהו דבר יפה שיש בו.) (וכל העניין השלישי, אני ממש ממש לא בטוחה בו, ואין לי בעצם שום מקור ספציפי להסתמך עליו בזה, אז באמת, אל תתייחס לזה כל כך ברצינות. זה היישר ממוחי הקודח. אולי על בסיס דברים ששמעתי פעם, אבל לא נראה לי שזה רעיון יציב בכלל.)
ואם דנים ביצירה כעצם בפני עצמו, אז לכל אדם יש דעה שונה. אין דבר כזה שאדם קובע אם זה יפה או לא יפה כעצם בפני עצמו. הוא יכול לומר: אני אוהב את זה, זה יפה לדעתי, או להיפך. אבל הוא לא יוצר את הטיב של היצירה ע”י מה שהוא אומר. (אלא אם כן הוא נציג של דעת קהל מסויים, שאז הוא אומר אם לדעתם זה יפה או לא, כמו שהסברת).
כשאני מעלה לאתר סיפור ומחכה לתגובות, אני יודעת את הדעה שלי על הסיפור ואת מה שאני מרגישה אליו. אני רוצה תגובות כדי לדעת מה האחרים חושבים. מאד מעניין אותי אם גם האחרים אוהבים אותו או שלא, אבל זה לא אמור לשנות את הדעה שלי והאהבה שלי או לא אל הסיפור שלי. יש את מה שאני חושבת, יש את מה שהוא חשב, יש את מה שהיא חשבה, וכו’.

29/04/2014 14:32

    יש לך דעה מאוד סנטימנטלית בעניין. אני לא מסכים איתך. לדעתי, אמנות נמדדת לפי החשיבות שלה לתרבות האנושית והחשיבות הזאת נמדדת לפי ההשפעה של היצירה האמנותית על אותם האנשים.

    29/04/2014 14:48

בס”ד
אני חושבת שאתה צודק לגמרי, ממש מדויקת ההגדרה שלך לדעתי, אבל כשאני יוצאת מהבחינה של כללים שאנשים קובעים לעצמם איך להתנהג, ועוברת לבחינה של לראות את הדברים כמו שהם, בלי מוסכמות ובלי כללים, אז לכל אחד יש את היופי שלו, ולכל אחד יש את הטעם שלו, ואין שום דבר מוגדר.
וממש כיף לי להתדיין איתך, או מה שזה לא יהיה!

29/04/2014 14:54

    נכון שלכול אחד יש את היופי שלו ואפשר לראות את זה במה שהוא יוצר, אבל זה לא מעיד על טיב היצירה עצמה כיצירת אמנות.

    29/04/2014 15:03

קשה להכנס לדיון באמצע.
שתי התשובות שלכם מנוסחות ומפורטות.
ויש לי חשש להעלות תגובה שתהה אולי נלעגת וילדותית בעיינכם.
דניאל הדעה שלך מלאה בהיגיון קר ומחושב.
… התגוסה שלך יותר רגשית ונפשית.
בעייני זו טעות להסתכל על משהו בצורה רגשית או הגיונית.
כאשר אני קוראת קטע אני בוחנת אותו מהתחושות שעלו בי בזמן הקריאה ומהמחשבות, והשפיטה נעשת בעיקרה על ידי הצד המנצח.
כתיבה ברמה נמוכה לא בהכרח מתפרשת אצלי כיצירה גרועה, לפעמים השימוש בשפה הנמוכה הוא נכון ומשתלב בצורה מעולה בכתיבה .
אתה צודק שאדם צריך להיות בעל ערך עצמי לדעת ולהחליט מה רמת היצירה שלו מבחינה ספרותית.
אבל כשאדם רוצה לפרוק, אין זה חשוב לו איך הוא כתב משהו.
הוא כתב לשם הוצאת הרגשות.
כשחיים נחמן ביאלק כתב את צמח לו זלזל הוא כתב אותו פעם אחת ולא שינה דבר. לא רק משום שהיצרה שלו יצאה טוב, אלה גם בגלל שבכתיבה הראשונית הוא כתב מהלב וכל מילה שלו הייתה הכי מדוייקת לשיר, בלי שהוא יחפש משהו מתחרז יותר או מתאים יותר.
והאומנות אינה נמדדת רק בספרות שלה, אלה גם בתרומתה לאנושות וייתכן שכתיבה ברמה סבירה, יבהיר ויהיה אהוד, הרבה יותר מאשר יצירה קשה מעורפלת וסתומה לחלוטין.
כי במקרא כזה אנשים פשוטים לא יצליחו להבין אותה
אני מקווה שהבנתם משהו ממה שניסיתי לומר כי אני בעצמי לא בטוחה לחלוטין בדעה שלי:-)

29/04/2014 15:22

    בס”ד
    שלום! תודה על התגובה שלך!!
    אני הבנתי אותך לגמרי, ואני גם מסכימה איתך מאד. וגם אני חושבת שכתיבה שבאה ישר מהלב היא הכי נוגעת ונכנסת ללב, לא משנה הצורה שבה היא כתובה והציון שלה מבחינה אומנותית, כי לב שומע לב והוא מבין אותו יותר טוב מכל דבר אחר.
    תודה לך! המון הצלחה!!

    30/04/2014 07:58

מהמם! *מוחאת כפיים בלב*

28/08/2015 02:29
סיפורים נוספים שיעניינו אותך