Bulletproof
״הלו?״ -״כן?״ ״אני יכולה לדבר עם קורונה בבקשה?״ -״כן מיד אעביר אותך.״ ״יא חתיכת #!@? לך ת@#!%* מי אתה חושב שאתה בכלל יא &%#!? אמן ש!@#?% אותך אלף פעמים ושת₪?%# בייסורים יא !₪ @#%*! מסריח ת?%#! כבר!!!!״ -״~~~~~~.״

לבד

Bulletproof 19/03/2020 96 צפיות 2 תגובות
״הלו?״ -״כן?״ ״אני יכולה לדבר עם קורונה בבקשה?״ -״כן מיד אעביר אותך.״ ״יא חתיכת #!@? לך ת@#!%* מי אתה חושב שאתה בכלל יא &%#!? אמן ש!@#?% אותך אלף פעמים ושת₪?%# בייסורים יא !₪ @#%*! מסריח ת?%#! כבר!!!!״ -״~~~~~~.״

אז כן, בקושי עבר שבוע להסגר שגרם הנגיף הארור ואני כבר מתחרפנת. אם אתם רוצים, אתם מוזמנים לקרוא את ההתבכיינות שלי.

בדידות היא תחושה מוזרה.
אפשר להיות בחדר מלא באנשים (קורונה!) ועדיין להרגיש לבד.
אפשר להיות עם האנשים שאמורים להיות הכי קרובים אלייך, ועדיין להרגיש לבד.
אפשר להיות עם הבן אדם שאתם הכי רוצים להיות איתו, ולהרגיש לבד.

החכמה היא למצוא את האנשים שלא גורמים לך להרגיש לבד, ולשמור אותם קרוב אלייך.
אבל מה זה? מה הם כבר עושים שגורם לבדידות להעלם, שהיא לא תצוץ פתאום עמוק בתוך הנשמה, תגרום למין כאב בלתי מוסבר כזה בחזה, שכמעט ואפשר לפספס אותו, אבל לא באמת.

האנשים שלי נמצאים רחוק עכשיו, ואני, ממש היום, לחצתי יד (שוב קורונה) לבדידות שפתחה לי את הדלת בסערה, ואני לא יכולתי שלא להזמין אותה להיכנס. היא מיד התיישבה על הספה, שמה רגליים על השולחן בסלון וביקשה משהו לאכול.
למה את חייבת להיות אורחת כלכך לא נעימה?

והיא גוזלת ממני את כל הזמן שלי, שדווקא עכשיו יש לי כלכך הרבה ממנו. היא תמיד מבקשת משהו, צריכה משהו ממני, נכנסת לי למחשבות, לגוף, לנשמה… בחייאת, תעזבי אותי כבר.

״הרבה זמן לא התראנו, הא?״ היא אמרה לי בזמן שלקחה את השלט והחליפה ערוץ בדיוק כשהייתי באמצע הפרק בסדרה האהובה עליי כרגע בנטפליקס. שוב את לוקחת את כל תשומת הלב.
חייכתי אליה בנימוס, בזמן שעל הטלוויזיה מרוח הפרצוף של ביבי, ושאר הפרצופים שכנראה כבר נחרטו לכולנו במוח.
״נראה לי אני אשאר פה עוד הרבה זמן.״ היא לחשה לי באוזן, וכולי הצטמררתי.
בבקשה לא.

בבקשה
לא.

לבד
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (2)

ממש אהבתי.

19/03/2020 13:17
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך