amit eldar
מעולם לא חוויתי רעב למרות שהסיפור אמיתי אמא שלי לא ידעה לבשל היה לה ספר של ליליאן קורנפלד בשם " מה אבשל ממנות הצנע" ובטיפשות מסרתי אותו אני ממשיכה לנקות את המקרר כל יום חמישי ולעשות את אותו קינוח.

למקרר יש ריח של עוני

amit eldar 02/03/2019 87 צפיות אין תגובות
מעולם לא חוויתי רעב למרות שהסיפור אמיתי אמא שלי לא ידעה לבשל היה לה ספר של ליליאן קורנפלד בשם " מה אבשל ממנות הצנע" ובטיפשות מסרתי אותו אני ממשיכה לנקות את המקרר כל יום חמישי ולעשות את אותו קינוח.

יום א’ – אמא עליזה חוזרת מלהיות זבנית בסופר,מתעטפת בסינר, קולפת בצל, דומעת ומוסיפה המון שום. כל זה נזרק למרחשת עם המון חתיכות שומן טוסיק של עוף. הריח האהוב קורא לנו -הקטנות לשולחן, שקשוק של שתי צלחות פיירקס שקופות,לחם שחור שנפרס בגסות ואנחנו טובלות חתיכה אחר חתיכה ומצחקקות, איזה כיף נוטף. גם היום יש לאותו המתכון טעם של עדן.
יום ב’- סבא מביא בשקית רגליים של עוף. אמא מבשלת אותן במי מלח בלבד. ושוב מטגנת במחבת עם תוספת של פלפל שחור, ב- 16.00 בדיוק היא קוראת לנו לתחרות- מי תפורר טוב יותר את העוף לחתיכות קטנות. לאחר הזכייה, תמיד של אחותי, נזרוק יחד את פרורי העוף לקערת אורז לבן ושמנוני זה שקוראים לו היום “אחד אחד”.
יום ב’ הוא יום מיוחד- אבא חוזר מוקדם. נשב כולנו סביב הקערה ונלקק את האצבעות. אבא מאד יכעס שאנחנו אוכלות לא מנומס.
לא מזמן חזרתי על המתכון הזה, אחד הבנים שאל אותי אם אני זקוקה לתמיכה כספית.
יום ג’ – אני ממש לא זוכרת, אולי ביצה ותפוח אדמה לוהט ממולא במשולש של גבינה צהובה רכה מאד.
יום ד’ – זה היום שבו אני תלמידה- עובדת, בחדר האוכל של מפעל ההזנה בבית הספר “עמישב” שברחוב עוזיאל ברמת גן. המורה לתזונה ממנה אותי להיות בקציצות. כל שבוע אני עושה אותו הדבר, אני משתפרת. פרוסות דג בקלה, טחון- תרומה מאיזשהי מדינה,כך כתוב על השקית,המון לחם טחון, פלפל, מלח, פטרוזיליה ופפריקה,עשר ביצים. עירבוב חזק בכף עץ ענקית בתנועה שמכווצת את הצוואר וטיגון. זה האהוב עלי במיוחד, אני טובה בלא לשרוף את הקציצות. הכי טוב שבסוף היום הנפלא הזה מחכה לך ארוחת געגוע: סלט טרי טבול בריח של בצל ירוק טרי מגינת בית הספר וצנונית, מרק ירקות חם והקציצה האלוהית. אני מנצלת את המעמד ומגניבה לאחותי הקטנה שתי פרוסות עם קציצה, האחראית רואה ושותקת. אני אוהבת את יום ד’, פחות את המקלחת והחפיפה היסודית שבאה אחרי יום הדגים הזה. הריח נדבק אליך עד יום ה’.
יום ה’ – אנחנו לומדות במשמרת ב’ בבית הספר, נקבל ביום המיוחד הזה שתי פרוסות עם שכבה עבה של שוקולד למריחה. הרבה קקאו, סוכר ומרגרינה הנבחשים מעל הגז ומתקררים על השיש. הריח המתוק הזה מזכיר לי שמתקרב סוף השבוע. בערב אמא תכריח אותנו לנקות את המקרר כי יש לו “ריח של עוני”.
בבוקר סבתא תקנה “חצי קרח” ואחר הצהריים הוא יתמלא לסוף השבוע.
יום ו’ – עד ארוחת הערב נאכל “אוכל קל” – כוס חלב עם קרום, שמנת בצנצנת, לחם עם ריבה או לחילופין לחם עם גבינת קרש- זאת שהחנות של גרשון השכן פורסת על קרש. אולי תפוח..
ובערב הפתעה יש מנות
סביב שולחן העץ – כל המשפחה ארבעה מבוגרים, שתי ילדות חפופות ונקיות. מנה ראשונה -מרק עוף שהריח שלו מזכיר לי שפעת שיש להירפא ממנה, עם מקלות בייגלה מלוח צפים – תחליף לשקדי מרק שקיבלו ילדות אחרות מהכיתה, בצלחת נוצרים עיגולי השמן הזהוב שאני מנסה לחבר אותם באמצעות הכף לעיגול מלא אחד. סבא מצקצק בשפתיים מרוב הנאה, אבא לא מאמין שזה מה שקורה אבל לא מעיז להגיד מילה.
מנה שנייה: עוף בתנור, מתובל בכורכום צהוב, בצל מטוגן, ומעט קפה לצבע. ליד, תפוח אדמה שנאפה באותו המיץ. זאת המנה שרק סבתא יודעת להכין ולהביא לשבת, אמא מוסיפה איזה ירק ירוק שיהושע מחנות הירקות נתן לה.
ולקינוח פטי בר טבול בג’ילי דמוי תות שדה ומעליו קצפת נפלאה (שלאגזאנה) שנראית כמו הר השלג שליד הבית של אבא בגרמניה. את הקינוח הזה אני מכינה עד היום ואף אחד לא רוצה לתרום לי כסף.
ולסיום באופן מסורתי כוס בירה שחורה מתוך “בקבוק השישי” -שסבא מקבל מבית החרושת “אביר”, זה שנמצא היום בנתניה, מתנה לעובדים לסוף השבוע.
אבא יתחצף ויקנח בסיגריה “סילון”. בוודאות הוא ינצח אותנו בדמקה כשנשב בסלון.
איזה ריחות מדהימים יש לשישי זה.
ובשבת- מה שנשאר ..

למקרר יש ריח של עוני
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך