מישהי מיוחדת שכנראה לא אהב בכלל

אהבתי יותר את הזוגיות שחוויתי מאשר אותך.
היו לי רגשות אלייך, היית חשוב לי מאוד, אם היינו נשארים ביחד יכול להיות שהייתי מתאהבת בך ובגדול! אהבה אמיתית אבל, כזאת בלי אגו וריבים מיותרים, כזאת שמוותרת יותר מאשר מתעקשת סתם כדי לריב, כזאת שיש בה דאגה אמיתית, אכלת? שתית? איך את מרגישה? ,כזאת שתאהב ותקבל ותתמוך גם ברגעים הקשים ביותר, כזאת שתעריך כל רגע ורגע בזוגיות הזאת, כל צחוק, כל מילה, כל נגיעה, כזאת שתכבד ותוקיר תודה על הדברים הקטנים והגדולים, כזאת שתנצור רגעים משמעותיים לנצח, זיכרונות מתוקים, כזאת שתהיה בה הקשבה והבנה גם כשזה מוזר להבין, כזאת שיהיה בה אמון ואמת, כנות, כזאת שתפרגן ותרים בכל יום מחדש, כזאת שתעודד ותצמיח לעשות דברים חדשים, להתפתח בחיים, הן בפן האישי והן בפן הזוגי, כזאת שתגרום להצמיח כנפיים ולרחף מאושר, כזאת שתהיה בה חברות טובה, הכי טובה שיש! כזאת שתעטוף בחום, בחיבוקים ונשיקות, כזאת של שיחות עמוקות לתוך הלילה במיטה, על פילוסופיות עמוקות ועל סתם קשקושים מצחיקים, כזאת שישרה בה רוגע ושקט תמידי, בלי טונים גבוהים, בלי ריבים כל יום כל היום, כזאת שתקבל כל חלק וכל פרט באהוב/ה, כזאת שתלמד להרגיש בתבונה וחוכמה רבה את המבט שבעיניים, מבלי לדבר או לרמוז, כזאת שתיתן הרגשה של ביטחון וחוזקה, כזאת שבכל סוף יום תזכיר לך את כמות האהבה שקיימת, גם אחרי יום קשה.
רציתי כל כך להצליח, להמשיך ולהתחבר, להכיר ולהיקשר עוד יותר, רציתי לתת כל כך הרבה ולקבל עוד יותר, רציתי לדעת שזהו, מצאתי את שאהבה נפשי, שאתה המיועד לי ואיתך אתחיל ואסיים את חיי, רציתי כל כך לדעת שאתה החצי שהופך אותי לשלם, הגורל שלי, שאיתו אבנה בית ואקים משפחה, רציתי שתחבק אותי יותר, להיפתח אלייך יותר, שתפנק אותי יותר ותדאג יותר, רציתי להבין עד כמה תילחם עליי ועלינו, להבין עד כמה אתה אוהב אותי וכמה שאני חשובה לך, רציתי בכל כוחי וליבי להצליח ולהרגיש שניצחתי ועשיתי את שלי, שבניתי לי זוגיות מדהימה עם אדם מדהים, רציתי כל כך ונכשלתי.
נכשלתי בכל פעם שהאגו הארור שלי ניצח אותי, נכשלתי בכל פעם שנתתי לפיוז שלי לקפוץ, לשפתיים להוציא מילים ששורטות, בכל פעם שבחרתי להתרחק או לשתוק, בכל פעם שרציתי עוד ולא קיבלתי, נכשלתי גם אז.
ציפיתי וחיכיתי ליותר, יותר במובן הכי פשוט שיש, יותר במובן של להרגיש את האהבה שלך אליי, אהבה אמיתית, לא הצלחתי להרגיש זאת.
נכשלתי שתליתי בך כל כך הרבה תקוות שנשענות על כאב גדול מהעבר והרצון לקבל תיקון על העוול והסבל שנגרם לי, נכשלתי שרציתי הכל בגדול וכאן ועכשיו, נכשלתי שחשבתי שתוכל לתת לי את מה שאני רוצה וצריכה, ואתה, לא יכולת לתת.
מרגישה שנכשלתי כשהחלקתי פגיעות, ויתרתי על האופי והעקרונות שלי לפעמים, מרגישה שנכשלתי ברצון לפצות את עצמי, למצוא את הנחלה שלי ואת האחד שאוכל בשקט ובנועם להניח את ראשי עליו ולהיות מאושרת, רגועה.
נכשלתי כשהאמנתי למילים שלך, כשחשבתי בתמימות במקום קטן בליבי שתיאבק ותרדוף עד שתשיג אותי בחזרה, נכשלתי גם אז, זה לא קרה.
מילאת חלל כל כך גדול בי שהיה ריק כל כך הרבה זמן, ועכשיו כשהלכת החלל הזה שוב ריק.
כעסת כל כך הרבה, על כל דבר, השפלת אותי, במצבים מסויימים השארת אותי המומה, ללא מילים.
נדלקת כמו להבה שנוצרת מגיץ קטנטן, כל גיץ קטנטן גרם לך להשתגע, לאבד הכל, לשכוח מהכל, לצלול למטה ולקחת אותי איתך לשם בעצבות כל כך גדולה, בעל כורחי!
כשהרגשת שלא מתאימות לך מילים מסויימות שנאמרות, בקשות או דרישות כלפייך ישר ברחת, כמו פחדן! זרקת הכל לפח בשניות! אוי אלוהים בשניות, כי לא תאמתי את הרצונות שלך אז ויתרת עליי, ויתרת בשביל הדבר שהיה שווה יותר מימני וככה תמיד אזכור אותך.
הבן זונה שויתר עליי בשביל פרח ירוק ומסריח.
ולא משנה מה היה ומה אמרת או עשית, הסוף הזה שאתה כתבת לנצח יהיה חרוט כסוף שנבחר על ידי אדם אחד, עצבני וכעסן, שלא היה מוכן לוותר על הגחמות שלו בשביל מישהי מיוחדת אחת.
מישהי מיוחדת שכנראה לא אהב בכלל…