שלום עליכם בלי משקפיים

13/05/2020 42 צפיות אין תגובות

כאשר פיניתי את בית ההורים בפתח תקוה עשינו זאת במהירות, לדרישת השוכר הראשון אשר חתם על החוזה בתנאי שיוכל להיכנס למחרת, ולכן המאורע היה טראומתי, ללא אפשרות למיון. את הספרים ארזנו לירושלים אך נשארנו עם סט של 14 כרכים של כתבי שלום עליכם ביידיש, אשר יצאו לאור בשנת 1927. הם נחתו ביום בהיר אחד בבית ההורים בחבילה גדולה אשר נשלחה על ידי הדודה הדסה משיקגו, בעקבות התלבטויות שלה מתי לעלות ארצה (ביצעה זאת לבסוף כאשר הרסו את השכונה שלה למטרות פיתוח), ושלחה את סט הספרים כחלוץ ראשון. אני התקשרתי לכל הספריות האוניברסיטאיות בארץ וכולן ענו בשלילה להצעתי לתרום להם הספרים מאחר ולכולן כבר היה עותק על מדפיהן. לבסוף קיבלנו תשובה חיובית מאוניברסיטת בר אילן, ארזנו את הספרים בארגז גדול ונסענו לדואר המרכזי בפתח תקוה. בדלפק הוצאתי את משקפי הקריאה שלי (באותן שנים 1997) עדיין נזקקתי למשקפי קריאה בלבד, אשר נשלפו מהארנק לפי הצורך. רשמתי על החבילה את הכתובת, שלחתי אותה לדרכה, הושטתי את היד להכניס לתיק חזרה את המשקפיים אותם הנחתי על הדלפק, אך הם נעלמו. בשעה הקרובה חיפשנו בכל מקום, הפעלנו גם את מנהל הדואר אולי נמצאה האבדה ונמסרה לו, אך לא היה להם זכר. מאחר ובלעדיהם לא יכולתי לתפקד, והדואר נמצא במקום מרכזי, בררנו ואכן מצאנו אופטומטריסט באזור. עברתי אצלו בדיקת עיניים, וגם בחרתי מסגרת, ולפי בקשתנו הדחופה שלח את המרשם עם שליח לביצוע מידי של ההזמנה. השעה הייתה אחת בצהריים והתבקשנו לחזור בשעה ארבע לקבל את המשקפיים. כמובן נכנסנו למסעדה להעביר את הזמן, וסכה”כ הסתכם “מבצע שלום עליכם” בכמה אלפי שקלים. מבר אילן קיבלנו מכתב תודה על הספרים, גם צרפו דוגמה של פתקית ex libris אותה הדביקו על הספרים, אך גם ציינו שלא היה זוג משקפיים בארגז…

שלום עליכם בלי משקפיים
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך