סתיו אחד

11/03/2023 152 צפיות אין תגובות

פתחתי את דלת המספרה ונדחפתי על ידי הרוח פנימה, בשיער פרוע ומחושמל. הדלת נטרקה בקול כרעם מתגלגל. אחזתי בידית הדלת כמנסה לרכך את הזעזוע.
– הו, שלום לך! קיבל את פני הספר במאור פנים.
– מזמן לא התראינו, אני רואה שהרוח דחפה אותך אלי.
הוא הוסיף תוך שהוא מורח צבע על שיערה של הגברת שישבה לפניו בכיסא הטיפולים. מאחוריו לאורך הקיר עמדה שורת כסאות פלסטיק ולקוחה נוספת ישבה בקצה השורה תוך שהיא מושחת את ידיה בקרם ידיים.
– מזל שרוח הסתיו הזאת דחפה אותי לכאן. אמרתי תוך שאני מצביעה על המתחולל בחוץ.
שקיות ניילון עם הלוגו של הסופרפארם ששכן בסמיכות למספרה חוללו ברוח מן ריקוד סתווי מוזר. אליהן הצטרפו עלי שלכת מהעצים שלאורך המדרכה וחול, הרבה חול. כבר יומיים שמזג האוויר הזה חונה אצלנו וכאילו מודיע שהוא לא מתפנה עד ש… מה צריך לקרות כדי שמערבולות הרוח הללו ינדדו לאזור אחר? כבר יומיים שעורי מעקצץ ומתוח על סף פקיעה, שפתי סדוקות, עיני דומעות והנורא מכל שיערי קיבל חיים משלו. תלתלי נראו כמו בסרט מצויר בו דחפתי אצבע לשקע החשמל והזרם מצא את שערותי כנתיב לזרום דרכו הלאה תוך שהוא מקבע אותם מסומרים לראשי. היום החלטתי להתערב לטובת איתני הטבע.
הספר שסיים את מריחת הצבע וחפף ללקוחה הבאה, פנה אלי שוב ושאל:
– מה תרצי לעשות בשיער?
– אני רוצה לקצוץ את צמר הפלדה הזה. השבתי והוא צחק.
חיכיתי בסבלנות לתורי תוך שאני מביטה שוב ושוב בשעון שדהר בדקותיו.
– את ממהרת? שאל הספר.
– כן, אני צריכה להוציא את הילדה מהגן בעוד כחצי שעה. השבתי.
– את תספיקי. הרגיע אותי.
התיישבתי בגבי לכיור לצורך חפיפה, עטפתי את כתפי במגבת ונשענתי לאחור. המים החמים זרמו על שיערי וקרקפתי, השמפו הוקצף ונשטף. עברתי לכיסא הטיפול מול המראה בעוד המגבת עוטפת את ראשי והמראה מצא חן בעיני. הספר נטל מסרק ומספריים ואני פתחתי את פי והפתעתי אותו ואת עצמי:
– לא, אני רוצה עם המכונה. הכי קצוץ שאפשר.
– סליחה, בעלך יודע שאת פה?
– סולחת לך! אני מסתובבת עם קן הציפורים הזה על הראש לא בעלי. תעשה מה שביקשתי ותן לי ללכת להוציא את הילדה.
כשנכנסתי לגן והושטתי את ידי לכיוונה של בתי היא הציצה בי בסקרנות ואמרה:
– יש לי עוד אימא!


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך