פיטר פן שאינני יכולה להיות

בלו 15/12/2016 458 צפיות תגובה אחת

אני שונאת ימי הולדת.
ימי הולדת רק מזכירים לי שחלפה עוד שנה במהירות ואני גדלה, שאני לא יכולה להיות פיטר פן ולהישאר ילדה.
החלום הגדול שלי זה להיות פיטר פן, להישאר ילדה לנצח, עם התמימיות ובלי הדאגות.
ימי הולדת מזכירים לי שאני פסיעה מעולם המבוגרים.
אני נורא חוששת להתבגר ולגדול, לא רוצה עצמאות, או טרדות של המבוגרים לזכור לשלם בזמן מיליון דברים.
לא רוצה לגדול רוצה להישאר בלי דאגות.
אך מצד שני יש לי עוד זמן, לא הרבה אלא רק שנתיים אז אהנה מהם.

פיטר פן שאינני יכולה להיות
דרג את הסיפור

תגובות (1)

ראיתי סרט דוקומנטרי אודות ג’יימס בארי (מחבר ‘פיטר פן’). אחיו של המחבר טבע ומת בנהר, בהיותו על סף גיל ההתבגרות. על פי הסרט, זה היה אחד המעצבים המשמעותיים של ‘פיטר’. שנים רבות לאחר פרסום המחזה, חלם ג’יימס שוב על הטביעה שהתרחשה לנגד עיניו. בעקבות חלום זה, הבין המחבר כי אין זה נכון שפיטר-פן לא =רוצה= להתבגר. הוא רוצה אבל לא =יכול=

לכל גיל, היתרונות שלו.
בילדות יש את חוסר המחוייבות לשום דבר.
בנערות את הלמידה וההתרגשות.
בעלומים – הגילוי, ההתאהבות, החלומות.
בבגרות – חוסר התלות, היכולת להיות עצמאי.
בהורות – האחריות, האהבה האמיתית, ה-‘ילדות השניה’.
בהמשך, תחושת השליחות והידיעה שאחרים תלויים בך ממלאים אותך בסיפוק.
בזקנה – הידע, ההסטוריה, יכולת ההענקה.
בשיבה-גבורות – המשפחה היא מקור ההנאה והסיפוק.

בקיצור, הכל עובר. גם שמעון פרס – הפיטר-פן האמיתי ביותר אי פעם – עבר.

תנו לחיות!! חיות.

16/12/2016 00:15
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך