פריקה

זאת הייתה התקופה אחת הטובות. הרגשתי כל כך טוב עם עצמי.
הייתי מעלה תמונות בבגד ים לאינסטגרם, משהו שלא הצלחתי לעשות. הרגשתי שטוחה מדי.
הן התחילו להוריד את הביטחון, החברות הטובות מהגן חובה. הן מדברות על אותם חלקים ספציפיים בגוף שלי, שאיתו הרגשתי כל כך טוב.
אני מחייכת וממשיכה בחיי. אבל אני חוזרת הביתה.
אף אחד לא בבית.
אני מסתכלת על הגוף שלי.
שמנתי. החזה שלי לא מספיק גדול. אני לא מרוצה.
מאז מסתגרת בחדר. שומעת את השירים שלהם, של הלהקה שאני אוהבת.
הם מדברים על הבחורה המושלמת הזאת. שנראת כל כך טוב בשמלה.
אני במהירות מוחקת את כל תמונות האינסטגרם.
פורצת בבכי.
תחושות ריקנות בבטן, צמרמורות בידיים וברגליים. לב שבור שכואב.
קשה לי להסתכל על עצמי.
קשה לי לקבל את עצמי.
המשפחה אוכלת. אני מסרבת לאוכל.
אני עושה ספורט. קופצת, רצה, מתיחות. דמעות יאוש נוזלות על פניי.
למה הן עשו את זה?
אני לא מרגישה עצמי יותר.
אני רוצה לחזור לתקופה אחרת.

פריקה
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (1)

היי, אני מבינה אותך.. עד לפניי חצי שנה הייתי אובססיבית כלפיי המשקל שלי (גם עכשיו, אבל במידה). בהתחלה לא הסכמתי לאכול, רציתי לרדת 10 קילו ביום.
אחר כך החלטתי לשאול חברה שעשתה דיאטה על איך היא רזתה בצורה כל כך מושלמת, תתפלאי אבל היא אמרה לי לאכול 6 ארוחות ביום, אפשר להוסיף גם ספורט.
עשיתי ביחד עם אמא שלי תפריט למשך שבוע, כל יום שיניתי את המזון שאני אוכלת וככה חייתי במשך שבועיים, רזיתי 8 קילו כמעט 10 בחודשיים, יכולתי להמשיך עוד אבל הלימודים הפריעו לי. אני באה להגיד שהדיאטה הזאת התנהלה בצורה בריאה ותקינה, בלי שום דיאטנית והרעבות עצמיות.
בקשר לחברות, תנתקי איתן קשר, כי חברות הן לא.
בקשר ל״שטוחה״, דבר ראשון, לדעתי זה פרט שולי. דבר שני, את עוד תגדלי! זה קשור להתפתחות וזה גודל על השנים. אם את מגיעה ליום שאת כבר בוגרת ואת רואה שלא גדל לך, את יכולה לגמרי להגדיל חזה- זה לא טוב רע, זה תורם לביטחון העצמי שלך.
הייתי ממשיכה אבל נגמרת לי הסוללה, אם את רוצה להמשיך לדבר איתי את מוזמנת להגיב ואני אשלח לך את כתובת הדואר שלי.
הכל יהיה בסדר, אוהבת ❤️

06/05/2016 22:01
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך