פרק א’:הבלגן של שלי

06/02/2011 631 צפיות אין תגובות

התעוררתי בבוקר, השמש זרחה כבר בשמיים התכולים ופתאום אני נזכרת שהיום זה היום הראשון שלי בכיתה ו’.קמתי מהמיטה שלי,רצתי לארון לבחור מה ללבוש לבית הספר ופתאום אני רואה שכל הבגדים שלי בצבע ירוק.רצתי לאימא שלי ושאלתי אותה:”אימא מה קרה לבגדים שלי?” והיא ענתה לי:”כיבסתי אותם אם המכנס הירוק של אבא” עניתי לה:”אבל כל הבגדים שלי ירוקים!!!,איך אני אלך לבית הספר?”אמי ענתה לי:”תלבשי אותם היום ומחר אני אכבס אותם שוב”.איך אני אלך לבית הספר אים הבגדים האלה.אני אראה כמו צמח.למזלי מצאתי חולצה סגולה נורמלית וג’ינס ויצאתי מהבית. כשהגעתי לתחנה ראיתי את חברתי נופר מדברת אם ילדה שאני לא הכרתי בעבר.ניפנפתי לשלום לנופר והתקרבתי אליה.שאלתי את הילדה הלא מוכרת את שמה והיא ענתה לי”קוראים לי ליאם ומה שמך?” “שלי”עניתי,”את תהיי בכיתה ו’1?”שאלתי והיא ענתה לי “כן, את בכיתה אם נופר?”היא שאלה ועניתי”כן,אז את תיהי בכיתה שלי ושל נופר” “יופי” היא ענתה.כשה עליתי לאוטובוס ירדן ישבה ליד איתי(חבר שלה) והם דיברו.
כשהם שמו לב שאני נכנסתי הם הסתקלו אלי כאילו לא עשיתי משהו ,ששכחתי משהו.ואז פתאום נזכרתי שאני לא לא החלפתי נעליים.רצתי ספרינט הביתה כי אני לא רוצה שיחשבו שאני קצת משוגעת אז הגעתי הבייתה בריצה החלפתי נעליים ואז שמתי לב שאני גם לא הסתרקתי אז התעצבנתי נורע אלי שאני שכחתי לעשות הכל.הסתקלתי בשעון וראיתי שעוד 15 דקות יש צילצול אז התחלתי להסתרק מהר מאד ובסוף יצעלי תיסרוקת נורעה והיתי צריכה לעשות הכל מחדש.אז התייאשתי לא יכולתי יותר ואני חשבתי בכל זות אני אאחר לבית הספר אז אין טעם ללכת היום כבר לבית הספר.נשכבתי על המיטה ואז אימא שלי באה ושאלה אותי”מה קרה?”וסיפרתי לה את כל הסיפור והיא אמרה :”רוצה שאני אקפיץ אותך לבית הספר?”ועניתי “בשמחה אני כבר מוכנה!!”.
נסענו לבית הספר וכשהגענו ראיתי את נופר וליאם עם שתי ילדות חדשות.התקרבתי אלהם כדי לשאול את שמם והם ענו לי:”שמי אסתי,ושמי מורן” אסתי הייתה עם שיער שטני היא היתה מאד יפה,ומורן היתה עם שיער שחור ועיינים ירוקות יפיפיות.ודרך אגב ליאם הייתה עם שיער בלונדיני חמוד ועיינים כחולות אז ישר ידעתי שכל הבנים יאבו את הילדה החדשה שבאה לכיתה.
ואחרי בערך 5 דקות שמענו את המנהלת מכריזה ללכת לכיתות.מזל שאני מהגן בבית הספר הזה אבל ליאם,אסתי ומורן חדשות והן לא יודעות איפו כיתות ו’ אז אני ונופר היינו צריכות להראות להם את כל בית הספר.נכנסנו לכיתה והיתישבנו קרוב אחת לשנייה,כי נופר התעקשה אבל אני לא כל כך רציתי כי הם קצת עצבנו אותי ובכל זות הייתי מעוצבנת אחרי הבוקר הנורע שחויתי.התחלנו ללמוד לשון ופתאום ראיתי שליאם שלחה לי מכתב ובו היה כתוב:”שלי ,תבואי אחרי הלימודים לחצר בשעה:3:15″ עניתי לה טוב והמשכתי לכתוב.

המשך יבוא…

פרק א’:הבלגן של שלי
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך