זה סיפור כמעט אמיתי שהכרתי אישית
מוקדש לכל האמהות שיודעות שבלי אמונה אי אפשר ללדת ולגדל ילדים

חורף של אמונה

02/08/2010 588 צפיות אין תגובות
זה סיפור כמעט אמיתי שהכרתי אישית
מוקדש לכל האמהות שיודעות שבלי אמונה אי אפשר ללדת ולגדל ילדים

מירי שלחה את ידה הימנית וברשלנות מה ניסתה למשוך את החבל של התריס, אור דל חדר דרך שמשת החלון. מירי נאנחה -שמש של חורף- היא הדליקה גם את מנורת הלילה התלויה מעל מיטתה אך עדין חשה באפלולית חורפית שעטפה אותה. היא הייתה כ”כ לבד, בני נסע לבלגיה רק לפני חודש אך זה נראה לה לפני שנים רבות., היא הציצה החוצה העצים התנדנדו הכל היה רטוב ואפור היא הצטמררה לרגע, לפחות לתינוקת לא קר , בפגיה האחיות דואגות ל25 מעלות לפחות.
מירי נאנחה אילו חזינו את העתיד… כשבני נסע לבלגיה הכל היה נראה קל ופשוט היא יכולה להסתדר עשרה שבועות בלי בעל, הרי עוד אין להם ילדים שהיא צריכה עזרה צמודה הוא היה אמור לחזור קרוב מאוד ללידה. אך לפי השינויים בתכניות הוא כניראה אחרי שהתינוקת תגיע הביתה.
מירי נאנחה שוב, אילו לפחות ילדה בקיץ… היא הצטמררה נזכרת בלידה החפוזה שנערכה לה באמבולנס היה לה כ”כ קר והתינוקת המסכנה שנולדה לתוך הקור. גם סתם תינוק היה מצטנן בכזה קור אז תינוקת שכעת נולדה ועוד במשקל כה נמוך. רק עכשיו חודש אחרי הלידה התינוקת מתחילה להתאושש מהטראומה.
התינוקת, התינוקת, אוף צריך לקרוא לה כבר שם, היא לקחה את הסוללרי וחייגה :”בני” היא פתחה ללא הקדמות “אין לילדה שלנו שם..” היא דמיינה לעצמה את בני מגרד את עורפו במבוכה “ליפני הלידה דיברנו על שירה או דיצה משהו של שימחה לא?” “אוי אבל עכשיו זה בכלל לא מתאים, מה משמח בלהיוולד באמבולנס בחודש שישי ובלי אבא בשטח?” בני נאנח כאילו הוא אשם בכך שנסע , הם הרי לא יכלו לצפות דבר כזה וכעת כשנסע אין זה מין ההגינות לאכזב את הבוס, לעזוב הכל ולחזור, “אולי ניקרא לה אכזבה?” פלט בציניות. “אוף אתה לא מבין, היא כ”כ קטנה היא מוכרחה לשאת שם עוצמתי שייתן לה כח” “אני לא יודע את מבינה בשמות ובעוצמות, מה שתחליטי מקובל עלי,” “בטוח?” היא שמעה שהוא מהסס פתאום הפעם לא היה לה ספק שהוא מגרד בעורפו ומנסה לחשוב מהר. “טוב כמובן שזה צריך להיות שם שפוי, תחשבי על מילה שמקיפה את הכל שממצה את הרגשות שלך, שלנו משהו שמלווה אותך מאז שהקטנטונת הזו יצאה לעולם בלי רשותך.”
משהו שמלווה אותך מאז שהיא נולדה? חרדה, חוסר ודאות , תהייה על העתיד… וקור כל-כך הרבה פחד וקור זה נראה החורף הקר של העשור האחרון, אפשר לקרוא לה “רוח חורף “
נכון שהעניינים משתפרים והיא עולה במשקל אבל ייקח עוד חודש לפחות עד שיוודאו שהכל בסדר ושהיא תשוחרר הביתה,
כל-כך הרבה דאגות אופפות אותה בקשר לילדה המתוקה שלה האים אין לה ולו רגש חיובי אחד לכל הסיפור הזה?
מירי התיישבה על יד האינקובאטור משחילה יד מבעד לחלונות הקטנים ומלטפת את הפגית הקטנה “ילדה מתוקה שלי, הכל יהיה בסדר, תוך כמה ימים תצאי לעריסה כמו כל התינוקות, את תגדלי ותשמיני ועוד לפני שאבא יחזור מבלגיה כבר תחכי לו בבית”
ואז היא ידעה: בתוך הכאב הפחד וחוסר הודאות היה רגש חיובי: ליותה אותה הידיעה הברורה שאלוקים איתה בטוב וברע שהוא שומר ומכוון ובסוף יהיה טוב,
היא ניסתה להתמקד גלגלה על לשונה את המילים :אהבה,תקווה,אמונה היא חייכה לתינוקת הקטנה “אמונה” היא תלשה בעדינות את הדף האינקובאטור נטלה עט וביד רועדת רשמה “שם:אמונה” ונדמה היה לה כי רוחות החורף מנשבות בהסכמה.

חורף של אמונה
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך