Wallflower
הסיפור נורא מבולבל ואני כותבת די נורא, וזה משהו שפשוט קפץ לי לראש באותו הרגע והחלטתי שאני לא אתן לו לברוח מבין אצבעותיי. אני מחשיבה את זה כטיוטה וכנראה גם אערוך את זה יותר בעתיד, אבל אני מעדיפה "לחלוק" את זה לבינתיים ולערוך את זה לאחר מכן.

יום העצמאות שלי.

Wallflower 12/04/2013 530 צפיות תגובה אחת
הסיפור נורא מבולבל ואני כותבת די נורא, וזה משהו שפשוט קפץ לי לראש באותו הרגע והחלטתי שאני לא אתן לו לברוח מבין אצבעותיי. אני מחשיבה את זה כטיוטה וכנראה גם אערוך את זה יותר בעתיד, אבל אני מעדיפה "לחלוק" את זה לבינתיים ולערוך את זה לאחר מכן.

אנחנו תמיד מחכים ליום הזה בשנה. אני ואבא שלי. אבא שלי הוא האדם הכי מופלא שאתם יכולים לעלות על דעת עצמכם.
הוא גבוה וחזק. יש לו שיער שחור חלק שקצת מסתיר את פניו העצובות ועיניים ירוקות בהירות שהניצוצות והברק בהם כבו אז לפני שנים. לפעמים אני מרגישה שהוא קיים רק בגללי, שהוא סולל את הדרך שלו בחיים לפי החיים והדרך שלי. יום העצמאות הוא היום היחידי בשנה שאנחנו מרשים לעצמנו קצת לצאת מהבית ולראות את העיר, את הזיקוקים, את הספריי שלג שמתיז לכל פינה ולאנשים שצוחקים ומחייכים, לזוגות שהולכים יד ביד. מאז אותו היום לא יצאנו המון מהבית כמו שהיינו יוצאים. היינו נמנעים מללכת לחברים והמשפחה הקרובה-רחוקה רק התרחקה מאיתנו. סגרנו את עצמנו בשבי קטן וניתקנו את עצמנו מהעולם החיצוני. לפני 5 שנים אמא שלי נרצחה בפעולת טרור בתל אביב. היא הייתה בדרכה הביתה לאחר שקנתה חנות קטנה ונטושה באמצע ת”א על מנת שתתחיל להגשים את חלומה – חנות לאפייה ביתית ודברים מתוקים שהיא מכינה במו ידיה. הם היו כה מאוהבים. הם הכירו מהתיכון והתחתנו ברגע ששניהם השתחררו מהצבא והחלו ללמוד ביחד באוניברסיטה. הם גדלו לאורך כל בגרותם ביחד למרות שהיו פיזית רחוקים אחד מהשני. הם היו ביחד בטוב וברע. הם אמרו שאני הקסם בחייהם, שאני פרי אהבתם ומימוש כל השנים שלהם ביחד. כשאבא שלי קיבל את ההודעה שאמא שלי כנראה לא תחזור מאושרת מהקנייה אליה הם חסכו במשך שנים רבות, שברה אותו. הוא הסתגר חודשים בבית ולא הלך לעבודה. המשפחה שלה האשימה אותו בהגשמת ה”חלום הטיפשי” שלה, ושבגללו המוות שלה נגרם. שבגללו אותה האישה החייכנית והמופלאה לא קיימת עוד אלא רק בלבבנו. הייתי בטוחה שאיבדתי את אבא שלי לעד, שהחיים סגרו עליו מכל פינה ושאני לא חלק מחייו יותר, אך טעיתי ובגדול. אין לב גדול יותר מלב אבי. מאז אותו יום הוא הבטיח לי שכאב לא אדע בחיים כמו הכאב שלו, שאני נהר האושר שלו שימשיך לזרום לעד ויגרום לו לחייך ולזהור. לא יצאנו המון מהבית אך גם לא היה לי אכפת. כל יום שישי היינו מזמינים סרטים ומכינים סמורס עם שוקולד ומרשמלו שנימוחים בפה בביס הראשון. הוא סיפר לי כמה שהוא מחכה לראות אותי גדלה בצורה יפהפייה ותמימה. שהתלתלים הבלונדיניים שלי יום אחד יהיו כה ארוכים שאני אוכל ליצור חבל מהם מהקומה הרביעית. שיום אחד מישהו יתאהב בחיוך שלי הקצת עקום שלי, ובעיניים החומות-ירוקות שאין נוצצות מהן. שיבוא יום וכל מה שאותו האדם ירצה זה להסתכל עליי שעות על גבי שעות באור הירח והכוכבים, שכל כמיהתו תהיה מופנת להיותו חלק מחיי ואהיה מאושרת.

יום העצמאות שלי.
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (1)

יפייפה, כמו תמיד
אף פעם אל תספיקי לכתוב:)

21/04/2013 16:38
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך