מוקדש לאשה ציפור מאוד מיוחדת מאיש ציפור

ציפורים על עץ הג’וני

27/08/2010 521 צפיות אין תגובות
מוקדש לאשה ציפור מאוד מיוחדת מאיש ציפור

אמצע חודש יולי, יום שישי וכבר די מאוחר, בערך 7, עדיין אור. אני בספק.
כל המשפחות בעמק עייפות, נגמר השבוע, אימהות שהבטיחו עוף לשבת קיימו את הבטחתן
התנור אחרי שעות נוספות כיבה עצמו לדעת מבלי לגמור עם הקינוח.
מחוץ לבית שלי בצד השני של הדרך עומד עץ פומלות ענק, אני חוצה את השביל, מתכונן לשמוע צעקה
של אימא “לא להתרחק חמודי, עוד מעט אוכלים” אבל היא לא מגיעה, אימא עדיין בהיסטריית יום שישי
ואבא הולך לאט מבית הכנסת כדי לא להעיר את השדים והרוחות
מעיף מבט אחרון אחורה לחלון של המטבח, אימא עם המגבת של שלמה ארצי באקט מצחיק מרימה את המכסה של הסיר וכל הבית אדים, אני רגוע, ממשיך ללכת..
מחפש בכיס את חפיסת הסיגריות, מוצא, מוציא, מנפק אחת החוצה, ‘לאקי סטרייק אדום’..
מקומטת ודהויה בדיוק כפי שאני אוהב, שומר אותה לפינה הכי טובה שלי מתחת לעץ הג’וני
הכלב של השכנים נובח משמחה, פלאפי היה אמור להיות שלי, מצאתי אותו בשדות של המושב ואימא זרקה אותו החוצה לכלבים, השכנים אספו וכל השאר היסטוריה.
אני מתכוון לדלג מעל הגדר אבל מחליט להמשיך וללכת קצת, יש חלק נמוך יותר ופלאפי מגיע עם הרצועה,
הוא קופץ וכמעט מפיל אותי, הדשא כאן ירוק יותר? אני נופל למטה שוכב, מתיר את פלאפי מהרצועה והוא רץ עם התחת למטה במעגלים, כזה שמח ככה עצוב עם האף הרטוב, אני קם והוא איתי, מתחרים אחד בשני עד לעץ, אני מתחיל קצת לפניו והוא עדיין מנצח, אני צוחק, זורק לו אבן הוא לא מביא, מזכיר לי מי הפראייר..

כבר 7 וחצי ומתחיל להחשיך, השמיים צבועים באדום זהב ומריחים את המרווה והזעתר,
אני מתיישב מתחת לג’וני העץ, פלאפי מריח את הנעל שלי, שוכב עם הלשון בחוץ, נראה מצחיק ומטומטם
אני מוריד את הסיגריה מהאוזן, דוחף לפה ומנסה להצית את הזיפו הארלי דיווידסון שלי, מנסה עם אצבע אחת, מנסה עם הנעל, על העץ, אין נפט.

בולשיט של תרבות המערב?

אני קם, בא ללכת מרוגז, הגפרורים נפלו קרוב לעץ, מה?
מביט למעלה, אין שם אף אחד.. יש חריטה.
מתרומם טיפה וקורא:
“ציפור ושועל יושבים על קפה וסיגריה”

ציפורים על עץ הג’וני
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך