תפל

גיא שמש 13/09/2018 22 צפיות אין תגובות

אני בודד כמו עצם בגרון של דג שאכל יותר מדי דגים קטנים ועכשיו הוא לא יכול לבלוע אלא להיחנק. על מה אתה מדבר, דוקטור פסיכי? אתה במסיבה, כולם שרים ורוקדים ושותים ושמחים ואוכלים, כיצד אתה יכול להגיד לי שאתה בודד? הבדידות חדה כתער היא, היא חותכת מבפנים, מאהבה סוערת נשארו רק רסיסים… תתעודד, דוקטור פסיכי, תשתה דרינק, תניע את הרגליים, תראה איזה בחורות יפות מחכות שתזמין אותן לרקוד, כמו זו למשל, עם שמלת הכלולות השחורה. פעם היא הייתה טורפת גברים, אחר-כך מכשפה, ועכשיו היא אלמנה שחורה. אם אלך איתה כבר כדאי שיהיה לו מוכן הבור באדמה. על מה אתה מדבר, דוקטור פסיכי? זו אישה משכמה ומעלה, אוהבת וטובה ומעניקה, לך איתה ותראה כמה נחמה היא תיתן לך, כמה שמחה, כמה צהלה, כמה חדווה, והאושר שלך יעלה למרומים וינקב את השמיים מרוב אושרו, אכן אישה טובה היא ויודעת לפנק. עזוב אותי, ידידי, אני שקוע בבור של חידלון, ונפשי כלואה בבור ישימון, דבר לא יציל את נפשי הדואבת, אף לא מלאך מוות זה בתחפושת של אישה יפה. אני כולי הצטמררויות לנוכח האלימות חסרת הגבולות של החיים, ושל החברה על הפרט, טוב מותי מחיי, אלך נא לי לאל הטוב שבמרומים והשאיר אתכם במסיבת יום ההולדת שלכם… זו לא מסיבת יום הולדת, דוקטור פסיכי, זו שמחה על שהגאולה סוף-סוף הגיעה, והאל נתן לנו מלוא חסדו, המשיח הגיע, והעם נושע, ואתו כל העולם וכל ממלכה וממלכה, היית רוצה פעם ימים כאלו, מלאים אינספור של גלונים לנפש הצמאה, אז מדוע עכשיו רוחך שפופה, ואתה מדבר, כמה נורא, על מוות, שלא נדע. אין תקנה לעולם ידידי, כי טבע האדם רע מנעוריו, ועל כל צדיק יש תריסר נבלים, טוב לי מותי מחיי כי חיי היו קשים, ובריאותי לקויה, גם הגופנית וגם הנפשית, ואף שכלי לא חד כבעבר, רוצה אני להמריא לעולם שכולו טוב, בו לא אצטרך לדאוג שמה ישימו לי רעל ביין ויטרפו את נפשי בעולם ביעותים וייסורים בעולם שפל זה, שלמען האמת לא שווה יריקה… דברים קשים אתה אומר, דוקטור פסיכי, אך בוודאי יודע אתה כי דבר לא נוצר אלא למען מטרה, והכול לטובה, וגם אם יש ניסיונות ותיקונים, הרי זה למען הגאולה שכולנו חיכינו לה, והדרך מכאן היא רק לתיקון העוול שנעשה לעולם ולבני-האדם, ולכינונה של חברה נאורה ושוחרת שלום, שלווה ויופי, ללא רוע, ללא שפיכות דמים, חברה לא אגואיסטית בעלת ערבות הדדית, ולא לשם כך נלחמנו הצדיקים כל חיינו ובמשך אלפי שנה של דורות? והנה היום הזה הגיע, המשיח כאן, אתה בעצמך חזית בו ואף שמעת את דבריו, עיניי האנשים נפקחו, ואנשים יודעים להבדיל ביו תפל לעיקר, בין אמת לשקר, בין רע לטוב, וכל זה אחרי תקווה, אמונה, ומלחמה בקודש של אלפי שנה, ודווקא כשהיום הזה מגיע אתה רוצה ללכת, ועוד מדבר דברי ייאוש כאלה? ידידי, אכן נלחמנו ליום הזה אלפי שנה, מה גם שהרבה עבודה טובה לפנינו, אך אני פיניתי את המוקשים וסיקלתי את האבנים, ועשיתי הכול למען שיום זה יבוא, וזאת בלי לדעת אם אבוא על שכרי או אם אראה אותו עוד בחיי, וכעת כשהעבודה הושלמה, והגאולה הנה, הרי כבר הרוס אני, משוגע והוזה, ואיני יכול להכיל את המציאות, עשיתי את עבודתי נאמנה ונדפקתי מ-כל הצדדים, ועכשיו כשאני בין המנצחים, אין בי כוח אף להתגאות או לשמוח, ש-כן הרוס אני מהסבל שהיה מנת חלקו של העולם, ולא נשארה נשמה באפי לעוד צעד קטן בעולם החדש הזה…


תפל
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך