האביר שבלב
אני מראש אומר שהסיפור לא אמיתי. החלטתי לכתוב אותו לכבוד יום הזיכרון. היום שמייחד את כל העם כולו!

אלון, אחי הגדול

האביר שבלב 10/05/2016 1109 צפיות 7 תגובות
אני מראש אומר שהסיפור לא אמיתי. החלטתי לכתוב אותו לכבוד יום הזיכרון. היום שמייחד את כל העם כולו!

היי אלון,

מה שלומך? אני כותבת לך כבר שנה רביעית ברציפות.
זוכר שאמרתי לי, שאתה אף פעם לא מסנן בנות בטלפון? אז אמנם אני לא מתקשרת אלייך, אבל גם במכתבים אתה כבר לא עונה.
אני רוצה להגיד לך שהרבה דברים השתנו בשנים האחרונות.
אמא ואבא לא מפסיקים להגיד את השם שלך בכל הזדמנות. לא שלפני זה הם לא התגאו בבן שלהם. הקצין, הטייס, החתיך, החכם, הכל כך אכפתי שלהם. כל פעם שבאים אנשים לבקר הם מיד מכניסים אותם לבית, בלי לשאול שאלות. מחייכים מעט, מוציאים כיבוד קל ומיד מספרים סיפורים עלייך.
אתה יודע שאני מכירה כבר את הסיפורים בעל פה? יודעת לדקלם אותם מההתחלה עד הסוף? אפילו את הסיפורים של חברים שלך מהשירות.

רוני הקטנה כבר יודעת התחילה לשאול איפה אבא? וליטל עונה לה שאתה בעבודה ועוד מעט חוזר הביתה. בכל לילה היא מחכה לך וליטל אומרת שאתה פשוט מאחר.
היא רק בת 3, עוד מעט בת 4, אבל כבר יודעת שמשהו לא בסדר. איך לכל האבות בגן יש אבא שמגיעה למסיבות ורק אצלה אבא שוב מאחר. אני לא יודעת להגיד אם היא כועסת עלייך. איך אפשר לכעוס על מישהו כמוך?
בעצם, אתה יודע אלוני, אני קצת כועסת!
לא על זה שאין מי שילך איתי לטיולים יותר. לא על זה שהלכת למלחמה ההיא ולחשתי לי באוזן : "זה ייגמר מהר, אני אחזור ונצא לטיול כולם." אני כועסת על זה שהשארת אותנו לבד, בלי שום התראה מוקדמת. פתאום ביום אחד, למרות שתמיד דאגנו, הופיעו אצלינו בבית החיילים. אמא הציצה דרך הדלת וצעקה להם שהיא לא מוכנה לפתוח אותה. אבא חיבק אותה ואמר שגם אם הם יעמדו שעות בחוץ, זה לא ישנה את ההודעה שלהם. ואני, מה אני ידעתי אז, אני סה"כ הייתי ילדה בת 18, ממש לפני גיוס.
אני רוצה שתהיה גאה בי!
גם אני התגייסתי לשירות קרבי. סבלתי, אני לא אגיד לך שלא. במיוחד כשסיימנו את מסע הכומתה, ואחים רבים הצטרפו לחברות שלי. ידעתי שאתה לא תוכל להגיע. לא כי היה קשה. אלא כי, אתה יודע. גם ידעתי שאני אלך בעקבותייך עד הסוף וסיימתי קורס קצינים. לא ידעתי מה הדמעות בעינייה של אמא אומרות בסיום הטקס?
האם אלו דמעות של אושר שסיימתי, או שאולי אלו דמעות של געגוע אלייך.
רגע! אתה יודע שגם כל הפלוגה שלך הגיעה לטקס שלי?
כל החברים שלי לא הבינו איך יש לי צבא של תומכים כאלה. אבל תסלח לי כאן, לא הייתי מסוגלת לספר להם שהם חברים של אחי שנהרג.
אני רוצה להזכיר לך שעוד שבוע אני חוגגת יום הולדת.
אסור לך לשכוח להביא לי מתנה! כמו שתמיד היית קונה לי.
רק שהשנה יש לזה משמעות אחרת.

השנה, למרות שאתה האח הגדול, אנחנו נהיה בני אותו גיל.
אלוני אחי היקר! אני יכולה רק להגיד לך שאני אוהבת אותך בלי סוף!
אוהבת אותך ולעולם לא אשכח!

שלי,
אחותך הקטנה.
שמשנה הבאה, כבר תהיה האחות הגדולה.


תגובות (7)

וואו הייתי בטוחה שהסיפור אמיתי. לא ראיתי הרבה אנשים שמסוגלים להעביר ככה סיפור שלא מנסיונם האישי, כל הכבוד לך אתה כותב מדהים!

10/05/2016 22:11

ממש מרגש! אהבתי את הכתיבה

11/05/2016 08:12

ממש יפה

12/05/2016 19:53

-כבר יודעת (נקודה) * היא התחילה..
*שמגיע
כמה שזה מרגש ומקסים.. ממש לקרוא עם עצבות וחיוך באותו זמן..
התגעגעתי אל הכתיבה שלך נייט ^~^

14/05/2016 21:34

    תודה רבה ספיר!
    שמח לכתוב פה שוב מדי פעם :)

    16/05/2016 18:20
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך