חתך
בשביל מה אני צריכה את זה..?
אני לא צריכה לחיות..
אלוקים נתן את מתנת החיים למי שרוצה לחיות ,ואני לא רוצה..
אני עושה עוד חתך.
הכל כואב לי,בשנייה אחת ככ הרבה כאב.
עם כמה כאב אדם יכול להתמודד?
גם בלב וגם בגוף..
עשיתי כבר יותר מידי חתכים ביד אחת,אני עוברת ליד השנייה.
אף אחד לא מבין אותי,אני היחידה שחושבת ככה??
מה כלכך כיף בחים?
הדם כבר זורם בקילוחים קטנים.
בסוף ,אחרי 90 שנה כל מה שעשית בחיים כל הישג שהגעת אליו הולך לפח.
למה לעשות את זה?
הכאב בלתי נסבל.
אני מפחדת.
אני רוצה למות ולא להתקיים,אבל איך יהיה שם?
יהיה לי שם קר? אני אפגוש שם מישהו שאני מכירה?
כל בגדיי ספוגים כעת.
אצטרך לזרוק אותם..
תמיד פחדתי מהמוות,אבל המוות קרוב.
אני עוצמת עיניים, ומרגישה אותו מסביבי..
מציף אותי חום בלתי מוסבר, והמוות הגיע.
והייתי מאושרת
תגובות (1)
זה מדהים.
בדרך כלל, אני לא הטיפוס שקורא קטעים כאלה, במיוחד לא על התאבדות, אבל מה שכתבת פה פשוט נפלא.
מדהים לראות לרגע כיצד אישה מבוגרת חושבת, למרות שלדעתי היה אפשר להכניס עוד צומת לב לעניין של כיצד היא חושבת. זה עדיין טיפה דומה לראש של צעירה (אפילו שאת אומרת בבירור שזו אישה מבוגרת ביותר, בת 90).
כל הכבוד. תמשיכי ככה.
ליסה.
נ.ב – תעבדי על סימני פיסוק, סימני הפיסוק שאת משתמשת בהם אינם נכונים.