כולם רצים אל המחר

כולם רצים אל המחר, רק אני לא יודעת אם הוא יגיע, אם הוא קיים.
כולם רצים אל העתיד, רק אני עוד כאן, נאבקת בהווה מנסה לשרוד.
שנה שלמה שאני מנסה לשרוד. עוד יום, עוד שעה.
מנסה לא לטבוע בים של רחמים עצמיים. אבל זה נגמר, מחר אני לא אהיה כאן.
פתאום הרגשתי שמשהו מושך אותי למעלה, מעין כוח חזק שלא יכולתי להתנגד לו. ואז מצאתי את עצמי במרכזו של חדר לבן.
"שלום וברכה אלומה". הקול הדהד ברחבי החדר בקול עוצמתי וברור. סובבתי את ראשי לראות מאיפה הוא מגיע. לפתע ראיתי, עומד מולי, היצור היפה ביותר שראיתי אי פעם. היו לו זוג כנפיים מלכותיות, רגל אחת ומן הילה מעל הראש שהקרינה טוב לב וחמימות. כל גופו היה לבן.
"מי אתה? מאיפה אתה יודע את שמי?" שאלתי מופתעת.
"אני המלאך גבריאל שליחו של אלוקים. מובן מאליו שאדע את שם הבת של הבוס שלי".
"אבל מה אני עושה כאן?"
הגיע זמנך לבחור". אמר ברוך מושיט את ידו אלי, "האם את מגיע איתי אל עולם שכולו טוב, או חוזרת בחזרה אל משפחתך?"
"אני באמת צריכה לבחור בין שתי האופציות האלה?"
הזדעזעתי.
"אכן כן".
"זה אכזרי".
"שום דבר שאלוהים עושה הוא לא אכזרי". אמר בקול תקיף. "אני אתן לך מספר דקות לחשוב עם עצמך. הביטי מטה אל עבר משפחתך, קחי נשימה עמוקה ותחליטי". אמר חוזר אל טון דיבורו הנעים.
הסתכלתי על משפחתי מלמעלה. ראיתי את הרופאים נאבקים על חיי, ראיתי את אמא שלי נשכבת על הרצפה ומתחילה לבכות, ראיתי את אבא שלי עומד משותק, ראיתי את הכאב שלהם משתקף מכל תו בפניהם התשושות ממאבק על החיים. לא יכולתי לעשות להם את זה. אבל לא הייתי מסוגלת לחזור לאותם חיים, אם אפשר לקרוא להם כך. דמעות זלגו במורד לחיי, לא ידעתי שאפשר לבכות אחרי המוות.
"אני לא יודעת מה לבחור", לחשתי, נקרעת בין שתי האופציות.
"לכי אחרי הלב שלך", הציע.
התמהמהתי דקה נוספת והחלטתי, "אני נשארת".
תפסתי את ידו שנשארה תלויה באויר כל אותו הזמן, והתקדמתי איתו אל עבר העתיד. יודעת בפעם הראשונה שהוא קיים.