hEaLer
סיימתי לראות את הסרט על הטרנסג'נדרית הראשונה בעולם וכמובן שישר אחריי שניגבתי את הדמעות התחלתי לכתוב.

מה את מחפשת?

hEaLer 13/02/2018 396 צפיות אין תגובות
סיימתי לראות את הסרט על הטרנסג'נדרית הראשונה בעולם וכמובן שישר אחריי שניגבתי את הדמעות התחלתי לכתוב.

אני כל כך מקנאה בה. היא הייתה כל כך שלמה עם עצמה. היא אהבה את עצמה בלי תנאים ולא משנה מה היה לה בין הרגליים. היא נולדה בגוף של גבר וגם אז הייתה כל כך מאושרת ואהבה את מי שהיא. מנגד לה אני- נולדתי אישה, נקבה. אני מרגישה אישה, אך לא די לי. אני מגדירה את עצמי כאישה, לא כגבר, והמין שלי תואם את המגדר שלי, ועדיין משהו פה לא מספיק. מאז שהייתי ילדה אף פעם לא הרגשתי נשית מספיק. כשלא התלבשתי בשמלות כי אמי לא הכתיבה לי כך. כשנרשמתי לחוג הקראטה מהיותי בגן- חובה. וכל שנותיי בבית הספר היסודי תמיד רציתי לשחק עם הבנים. מה שזה לא יהיה- כדורגל, כדורסל, קומנדו, ואפילו להצטרף לחבורה שלהם. הייתי מתגנבת למקום הסודי שלהם, ל”מחנה” השכונתי של הבנים. הייתי אוהבת להיות שם ולהרגיש כאילו הייתי חלק. אבל הם לא ידעו. הייתי חברה של הבנות אבל כמובן שלא ממש הייתי חלק מהן. הייתי הטום-בוי של הכיתה. אנשים פחדו להתעסק איתי כי הייתי מאיימת, לא נשית במיוחד, למדתי קראטה מספר שנים זאת אומרת שיש ממה לפחד. וכשהגיעה התקופה בה כולן חוגגות את הטקסים היהודיים בהן את רשמית הופכת לאישה, וכולן לבושות בשמלותיהן, מאופרות ועל נעליים מעוטרות לפעמים אפילו היו מעט גבוהות, והשיער מסולסל ומלא בסיכות, מתוח אחורה ובאוזניהן עגילים, הגיע גם זמני לחגוג. כל כך התרגשתי. עברתי מסע לקניית שמלה, לבסוף הייתה מזעזעת כי התקציב היה נמוך אבל לא היה לי אכפת. לבשתי שמלה ונעלתי נעלי עקב, השיער מסולסל ואני מאופרת, ובפעם הראשונה בחיי ציפורניי ארוכות ומשוחות בלק כפי שתמיד רציתי שיהיו. וכך רציתי להעתיק את עצמי לכל יום למשך ימי חיי. נשית. מאז אותו היום הרשיתי לעצמי קצת יותר. זה התחיל מלהתאפר כשהתחשק לי, למדתי לעשות תסרוקות ולעצב שיער, קניתי עוד שמלות ואפילו חצאיות. אמנם לא תמיד לבשתי אותן כי הייתי מובכת אך במקרים ובאירועים המתאימים הייתי קופצת על ההזדמנות. אך לא תמיד הייתי שלמה עם לבישת השמלה. פחדתי להתלבש ככה כשהייתי בחברת אנשים שמכירים אותי. פחדתי לקבל הערות עוקצניות. ובאמת קיבלתי כמה במהלך חיי על הלבוש שלי- שהיה לא אופייני לי, נשי. למרות כל השנים שעברו בהן נהייתי נשית יותר ויותר בזכות האיברים הנשיים שגדלו והתעצבו כמו החזה והאגן, והציפורניים המקושטות, התכשיטים, והבגדים שלי, אני עדיין לא מרגישה מספיק נשית. ואנשים לא מבינים למה, ואני לא מבינה למה. הרגעים היחידים בהם באמת הרגשתי כמו אישה היו בזרועותיהם של גברים. אין לי שום הסבר לכך. וכשנשאלתי מה אני מחפשת- נמנעתי מלענות את חיפושיי להרגיש אישה.

מה את מחפשת?
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך