מכתב לבתי הקטנה

שלום לך ביתי היקרה!

את עוד לא ממש מכירה אותי, אבל בעתיד תכירי אותי טוב יותר.
אני אביך.
את עוד לא נולדת, אבל יש כמה דברים שחשוב לי להגיד לך כבר מעכשיו.

קודם על חשוב לי להגיד, שהיום שבו תיוולדי, יהיה יום המאושר ביותר בשבילי.
בהתחלה את תפחדי מעט, אבל אל תחששי, כי אמך ואני נדאג לך לכל דבר קטן, כח מה שרק תירצי.
את תתחילי לזחול, אחר כך תנסי מעט ללכת, את תיפלי לא פעם, אבל אנחנו נדאג שתנסי עד שתצליחי. ברגע שתתחילי ללכת, את תשמחי כי תקבלי כבר את זוג הנעליים הראשון שלך. ותאמיני לי אין דבר שילד יותר מתרגש ממנו, מאשר לקבל זוג נעליים ראשון.
את תלכי לגן, שם תכירי חברים. אני אשים אותך בגן הכי טוב, בתקווה שתקבלי מאנשים זרים את היחס המגיע לך.
תבטיחי לי שאם אחת הגננות תתנהג אלייך בצורה לא יפה, מיד תודיעי לי, למרות שאני בטוח שאמך ואני כבר נראה את זה עלייך.

חשוב לי להגיד לך, שכבר מעכשיו אני קונה צמיד מיוחד, שאותו אני שם על היד. כדי, כמובן לא לשכוח שאת נוסעת איתי בבוקר.
אני אשנן טוב טוב את שמך בכל רגע בנסיעה, כדי להגדיל את הסיכוי שאני לא אשכח אותך.
אני חייב להיות אבא למופת.

כשתגיעי לבית הספר היסודי יש מצב מאוד גדול שתצטרכי את העזרה והתמיכה שלנו.
אל תחששי לבקש עזרה ולפנות אלינו.
אני לא מדבר רק על הלימודים, זה תמיד אפשר לעזור לך. אני מדבר על החברים שאיתך, אותם ילדים שיכולים לצחוק עלייך, אם תהיי מעט שמנה, או מעט נמוכה, או בכלל, מעט שונה.
אבל תדעי שבעיניינו את תמיד הכי יפה.

חטיבת הביינים זה זמן מאוד מסוכן!
אין לי בעיה שתצאי עם חברות שלך למקומות בילוי. אני לא אעצור אותך מלהנות ולחיות את החיים. אבל יש לי רק בקשה אחת: תתלבשי איך שאת רוצה, איך שנוח לך, אבל בתנאי שזה איך שאת בוחרת להתלבש ולא איך שחברות שלך מכתיבות לך את הלבוש.
או שגרוע מכך, איזה בחור שאומר לך מה שהוא חושב על הגוף שלך.
חשוב לי גם לציין שאין טעם שתרעיבי את עצמך סתם. יש אוכל כל כך טוב בעולם שלנו, וכמה הערות של אנשים שחושבים שאם תאכלי פחות, תראי טוב יותר, לא אמורות להיות חלק מהמחשבות היום יומיות שלך.

כשתגיעי לתיכון, אני מבקש שתיזהרי יותר.
חברות שלך יתחילו לנהוג, וחלקן אף יהיו שיכורות.
אל תתביישי, תקראי לי בכל שעה ביום ובלילה, אני מעדיף להתעורר ולדעת שאת חוזרת בשלום, מאשר לא חוזרת בכלל.

יום הגיוס שלך לצבא, יהיה אחד הימים הכי קשים ומיוחדים עבורי ועבור אמך.
לשלוח את הילדה שלנו לצבא זה דבר לא פשוט.
אני מבקש שתפקחי ארבעה זוגות עיניים. תשמרי על עצמך ואני ואמך נתפלל גם לשלומך.
בכל שבת שתסגרי, נחכה לך עם סיר של דגים שאת כל כך אוהבת.

אם חשבת שאחרי הצבא נגמרו הדאגות שלי אז את טועה.
בכל שלב בחייך, במיוחד בזה שאני לא לצידך, את חייבת להזהר גם ברחובות, אפילו אם את סתם יושבת בבית קפה עם חברות.
מאמצע שום מקום יכול פתאום לקפוץ איזה אדם מעורער בנפשו, ולעשות כל העולה על רוחו.
כי במדינה כמו שלנו אין רגע של שקט,
אין רגע של מנוחה.
בכל רגע יכול לקרות דבר אחר נורא.
אז יש לי רק עוד בקשה אחת.
למרות כל הדברים הרעים, תעצרי רגע, תעצרי לפעמים,
רק אל תשכחי לחיות את החיים.

בברכה,
אביך הדואג.