אין צורך

סיפור לשניים

16/09/2018 94 צפיות אין תגובות
אין צורך

בשעת צהריים ס’ ואני נותרנו לבד בבריכה שהועמדה לרשותנו, המציל הסתלק וגם החונך של ס’ הבריז.
ס’ הוא צעיר כבן 25 הנמצא במדרג גבוה על הרצף האוטיסטי וסובל גם מהתקפות אפילפסיה ואני (ד’) הוא המלווה הצמוד שלו ב-“שעת הבריכה” שהוא מנצל (מקבל) פעמיים בשבוע. תפקידי הוא לוודא שחס ושלום לא יינזק בשעה זו.
למטלה האמורה הגעתי עקב היענותי למודעת “דרושים מתנדבים” לפעילות עם חברי המגדר במעון הקהילתי שלהם. כאשר נבדקו כישורי, נמצא כי לשמור על חבר אוטיסט מטביעה בזמן שחייה בבריכה היא מטלה שבגדר יכולותיי. כמובן שלא ציינתי כי גם אני עשוי להיות נתון לפורענות פתאומית בשל לב חולה.
גם היום הקדמתי להגיע ואח”כ מופיע ס’ כשהוא צועד בעקבות החונך שלו, עולה בעזרתו על בגד ים ונכנס למים לפני מבלי להראות כלפי שום סימן של הבחנה או הכרות.
בבריכה עצמה עומד ס’ רוב הזמן בעומק בינוני צמוד לדופן כשהוא מטלטל את ידיו ומביט בכפות ידיו כאילו מצוי שם משהו כתוב ואני מכרכר סביבו בכריעה במים, מדבר או מפזם על מנת להסב את תשומת ליבו, לעיתים מנסה להושיט לו יד על מנת לגרור אותו לעומק אולם אז הוא מסרב בתוקף לכך ומוציא מפיו מילים בודדות -“לא, לא, לא” ואני תוהה מהם הדברים שבכל זאת הוא יודע והיה רוצה לעשות ושייענה להם ב-“כן, כן, כן”.
בגדול, הזמן עובר ברוגע כי גם אני לא ממרבי השיחה כך שאני הולם במידת מה את תפקידי.
כאשר יגמר פרק הזמן לרחצה, החונך יחזור וס’ יצא מהמים יתנגב יחליף בגדים ויצא בעקבותיו מבלי להביט בי, להביע תודה, רצון להתראות, או להתייחס אלי באופן כל שהוא; מה שתמיד מכעיס אותי קמעה כיוון שמניסיוני בעולם המוכר לי הייתי מצפה שאחרי כל כך הרבה פגישות יתפתח איזשהו קשר רגשי בר הבעה בינינו.
אולם כשאני משווה את זוטת אכזבתי עם עוגמת הנפש והצער של מקורביו הנאלצים לראותו מאז ילדותו “תקוע” ללא סימני התקדמות קומוניקטיבית אני נרגע וממשיך בניסיונותיי להפעיל אותו, ולפתע הסתחררתי, שקעתי במים ואיבדתי את זכר הדברים, אך את המשך המעשה שמעתי מפי החונך של ס’:—
” -השארתי אותך ואת ס’ לבד בבריכה ויצאתי לכמה דקות לדבר בסלולר, הנחתי שהמציל נשאר שם, שחזרתי לאחר כמה דקות ראיתי בריכה ריקה ואותך שוכב פרקדן על גדות הבריכה כאשר ס’ גוהר מעליך ולוחץ בידיו על צלעותיך.
קראתי למציל והקמנו את ס’ המתנשף, הפעלנו עליך הנשמה לפי הספר, הזעקנו אמבולנס שהגיע מיד והפרמדיק שבו המשיך בך את הטיפול תוך שנלקחת לביה”ח ושם הוחזרת לאיתנך, את ס’ שעקב בעיניו ללא אומר אחר הפעילות והאמבולנס היוצא החזרנו לחדרו- .
ולדברי הפרמדיק- אלמלא נשלף ראשך מהמים בעוד מועד וגם בוצעה בך מעין הנשמה חובבנית היה נגרם לך נזק פרמננטי-“.
אחר האירוע המפחיד הזה הופסקה התנדבותי ולא ראיתי את ס’ לזמן מה, אך כשרציתי להודות לו אישית הגעתי כבימים ימימה לבריכה וראיתיו שם כשהוא מגיע משתרך שפוף בעקבות מלווה חדש, קראתי בשמו ונופפתי בידי, הוא נעצר קמעה, הסב ראשו, סקר אותי ואח”כ המשיך בדרכו בלי מתן שום אות או סימן אבל נדמה היה לי שצעדיו התרחבו וקומתו הזדקפה.

סיפור לשניים
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך