-על גג העולם-

לורי רק בת 13 וכבר מרגישה כמו ילדה שמיצתה את חייה
היא יודעת שאם יקרה לה משהו לאף אחד לא יהיה אכפת .
היא מחליטה לספר על חייה בבלוג שלה…

והנה אני כאן יושבת לבד על הגג של העולם חושבת מה לעשות לקפוץ או לא לקפוץ לחיות בסבל או למות בלי לדעת מה יהיה אחר כך….
אז בינתיים אני אספר לכם את הסיפור שלי….
טוב … אז הכל התחיל בתחילת השנה…. הייתה לי חברה ממש ממש טובה קוראים לה דינה היינו חברות יותר מ7 שנים
ואז הגיע אותו יום שהרס לי את החיים
ולמה?!
כי אני לא יודעת לסתום את הפה הדפוק שלי ! מכל הכיתות הכיתה שלי הכי ילדותית בבית הספר ובעיקר הילדה הזאת … זו שבגללה נהרסו לי החיים.
אז זה התחיל בסתם בוקר רגיל ….. (שיעור מדעים)
בוקר דיי משעמם ומעייף … דינה כנראה הייתה ממש ממש עייפה היא נשענה עם הכיסא לאחור ו*בוום*
נשמע קול חזק מהמקום של דינה … היא נפלה… כולם צחקו , אפילו היא…. טוב וגם אני … באותה שנייה שהתחלתי לצחוק היא הסתכלה לי בעיניים נעלבה יצאה מהכיתה וטרקה את הדלת מאחוריה …
זה היה הדבר הכי דפוק שעשיתי בחיים !

עבר קצת זמן והחלטתי לבקש סליחה…

אבל לא הספקתי… באותו הבוקר שתכננתי לבקש סליחה נכנסתי לכיתה ועל הלוח היה כתוב בענק "חרם על לורי … מי שמדבר איתה נכנס לחרם…
נ.ב
יש מסיבה שווה בוילה שההורים שלי השכירו כולם באים חוץ מלורי מי שלא בא מרובע"

הייתי שבורה. היה נמאס לי… מהחיים, בעצם מהכול רציתי למות !
אבל רק דבר אחד החזיק אותי … החברה הכי טובה שלי…. לירון .
היא נכנסה לכיתה…. רצתי וחיבקתי אותה , היא דחפה אותי ממנה כאילו נגעלה ממני
הלכה למקומה ולא אמרה מילה!

רציתי לברוח לבכות אבל לא נתתי לדינה את העונג…
הגעתי הביתה נעלתי את הדלת של החדר והתחלתי לבכות …
פתחתי את המחשב שלי נכנסתי לכאן…לבלוג שלי.. פרקתי הכול , כל מה שישב לי על הלב.
הבלוג הוא החבר הכי טוב שלי …

נכנסתי לפייסבוק .. 30 הודעות !! מה?! בחיים לא הייתי כל כך "מקובלת"

ההודעה הראשונה הייתה מלירון "את יודעת שהרסת לדינה את החיים ?! את פשוט דוחה ! חשבתי שאנחנו חברות אבל אם את מתנהגת ככה אני לא רוצה שום זכר ממך! אולי תמותי?!"

כל ה29 הודעות האחרות היו בערך אותו דבר רק עם ניסוח שונה …
הרגשתי רע!
רציתי למות ..

זה מה שלורי כתבה בבלוג שלה לפני חודש … כל הסיפור הזה באמת קרה לה ..

הרשו לי לספר מה קרה אחרי זה… אחרי הבלוג…

פתאום מהמעלית שמגיעה אל הגג יצאה נערה … דינה,
לורי הייתה שבריר שנייה מהנפילה ואז דינה עצרה אותה

"עצרי" צעקה דינה
"אני מצטערת על הכל… באמת מצטערת..! את העלבת אותי אבל לא הייתי צריכה לקחת את זה כל כך רחוק…"
לורי הסתובבה שכל פניה מרוחות איפור שנזל עם הדמעות ..
דינה הפנתה אליה זרת ואמרה בשקט "שולם?!"

"מאוחר מדי " לחשה לורי בזמן שעוד דמעה יורדת על הלחי שלה
"הרסת לי את החיים על דבר כזה אי אפשר לסלוח"

"אבל אני באמת מצטערת , אני מתחרטת על הכללל" אמרה דינה כשהיא מתאבקת בדמעה שבעוד שנייה זולגת מהעין שלה

לורי ויתרה על הרעיון להתאבד אך לא חזרה לדבר עם דינה … בסוף גם לירון חזרה אליה אבל לורי כבר לא רצתה להשלים גם איתה ….

לורי החליטה שעדיף לה להשאר בלי חברים מאשר שיכאב לה שוב
היא בקשה מאמא שלה להעביר אותה בית ספר

היא שמחה כי לא תסבול יותר את הכאב שעברה היא תיהיה בבית ספר שבו לא יגרמו לה עוד סבל כזה