כתיבה נותנת לי את המשמעות בחיים.

קטעים קצרים| ג’ואנה

23/03/2019 143 צפיות אין תגובות
כתיבה נותנת לי את המשמעות בחיים.

הוא חתך בפרעות את הגדר היפה של השכנים שלי,
אחר כך טיפס על המנועים,
תלש את החלון ונכנס לחדר של אמא שלי.
עוד נשאר שם הריח שלו, ריח של פחד.
ריח כזה ,שלעולם לא יצא לי להכיר.
הוא גנב מה שראה בזריזות, בלי לברור. היינו בסלון,
ושמענו רעשים. אמא נכנסה לחדר לבדוק מה “נפל”.
שמעתי אותה בוכה.
חשבתי, שאיזה תכשיט שהיא אוהבת נקרע, או משהו נשבר. התקרבתי, היא צעקה שפרצו לנו הביתה.
הגנב עם הריח המיוחד נבהל ויצא. אמא הסתכלה עליי, לעיינים אדומות של ילדה, ולמרות שלא גנבו הרבה,
אני הרגשתי את הכאב שלה. היה לה מבט כזה, מבט של פחד.
אף פעם לא ראיתי אותה מפחדת, זה גרם גם לי להרגיש לא מוגנת.
ישבתי על הספה, וחיכיתי לסירנות המשטרה שיבואו…

קטע-2
יום למדתי שאם לרגע נשים את עצמנו בצד, נראה את האחרים טוב יותר,
ואולי נצליח להבין מי הם באמת. בלי הצגות, בלי מסכות.
בואו נודה בזה, אף אחד לא יודע מי אנחנו באמת,
אפילו לא האנשים שלכאורה קרובים אלינו, בגלל זה אנחנו פה, כדי שיראו את הנפש שלנו במקום סתם עטיפה מזויפת.
פה הכי קל, אנחנו בורחים מהמציאות הרעה, למקום שבו כולם חברי נפש,
אבל רק לנפש, לא באמת במציאות הפיזית.
כל אחד רוצה לשים את החיים בצד,
לפעמים אנחנו עושים דברים שלא היינו רוצים לעשות, בגלל החברה, וגם מי שלא רוצה להיות שותף לכך, חייב.
פשוט נולדתי בזמן הלא נכון, ואולי גם במקום הלא נכון.
וככה גם אתם.
לפעמים אני מרגישה כאילו אני צופה מהצד, כאילו עברתי כבר את כל מה שעברתי בחיים, ואני רואה מהצד אותי, ואת שאר בני הנוער האחרים, נתקלים בבעיות דומות לשלי, אבל אנחנו מתמודדים איתן בדרכים שונות. אני מתמודדת איתן כאילו, כאילו הייתי שם כבר.
קטע 3-
אני עצובה.
עצובה מהחיים,
יותר נכון, מאלו שכבר לא בחיים.
למרות שלא היינו כלכך קרובים, עדיין היית כמו סוג של סבא בשבילי.
שתמיד אני והנכדים שלך היינו יורדים לשחק למטה, והיית עושה הכל כדי לגרום לי להרגיש שייכת. למרות, שאני לא. שהיית נותן דמי כיס לכולם, היית נותן גם לי, למרות שאני לא הנכדה שלך, למרות שלא מגיע לי. ואני מהמבוכה לפעמים סירבתי לקחת.
עכשיו, כל הצחוק והאווירה שהייתה שם תמיד בביתך מיד תהפוך היא לעצב, והרעש, לדממה.

אני עוד כנראה בשלב ההדחקה, מרוב שכואב לי עליך, אם רק היינו יודעים אולי היינו יכולים לעזור.
עוד אחד הלך מחיי, בגלל הסרטן.
אם רק היינו יודעים אולי זה לא היה המצב כרגע..
קטע 4-

רוז זה ורד, בורדים יש קוצים.

בגלל זה אני תמיד אומרת,

שרוז זה השם הרוחני שלי.

אני לא יכולה להתקיים ללא חומות ההגנה שלי,

ללא חוסר התמימות שלי. ילדה אני לא, פשוט נולדתי בזמן הלא נכון,

ואולי גם במקום הלא נכון.

את היית היחידה שהבינה אותי,

אנשים לא אהבו את הקוצים שבורדים,

אבל בעייניך הם היו כל היופי שבהם.

אני הולכת לראותך, מאז מותך האכזרי לא התראנו.

אני הולכת לבקר אותך, ולהניח עליך זר,

זר פרחים,או יותר נכון,

זר ורדים.

ובורדים, עדיין היו קוצים.

קטעים קצרים| ג’ואנה
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך