שאיפת הפסנתרן

09/05/2020 69 צפיות אין תגובות

חלום של פסנתרן להצליח והתלאות שעבר בדרך לכך.

שאיפת הפסנתרן.

רחמים סידר את הירקות אחד אחד בארגז לא לפני ששטף כל עגבנייה, צנונית וגזר ובעיקר את הבצל הירוק. כעת הירקות היו נוצצים ויפים. הכול היה נורא צבעוני . הוא העדיף לצאת, לעבוד לחוות דברים שקורים ברחוב, לא כמו הוריו יושבי הבית. בשאיפתו ראה עצמו מקים חנות ירקות בשוק התקווה- כשהכול יהיה שלו, גם הסחורה, גם הקונים וגם הכסף. הוא שנא ללמוד, תמיד שאל את עצמו: בשביל מה ללמוד, מספיק שיידע חשבון בשביל לחשבן את הרווח. מה אכפת לו שהיה פעם משורר ביאליק, או טשרניחובסקי שכתבו? למה הוא צריך לסבול לקרא את השטויות שלהם? חבל לו על העיניים. במקום זה, הוא היה אוהב לרפרף בעיתון לראות קצת חדשות כדורגל ומה הולך בליגה שלו, קצת אקשיין. הבן אדם היחיד שאהב בבית הספר היה השרת. הוא ידע, איך לדבר אליו והיה מצחיק אותו עם הבדיחות שלו מעולם הכדורגל. לפעמים היה מפנק אותו בממתקים. לו סוכריות מכיסו. פעם קרה לרחמים פנצ’ר גדול בכתה א, זה קרה בהפסקה הגדולה של כתה א: הוא התאפק נורא בסוף הכול ברח לו במכנסיים. הוא זכר, איך הרגיש את הנוזל יורד לו לאורך הרגליים ונכנס לגרביים החדשים שאימא שלו קנתה לו בחג ראש השנה האחרון. רחמים שמע את המחנכת רבקה צועקת: “עובדיה, בוא מהר, צריך פה את העזרה שלך!” ועובדיה בא בריצה עם מגב גדול ומטאטא. הוא התכופף וניקה את הרצפה של הכתה, היה סירחון גדול. רחמים רצה להבלע במקום והחל לבכות :”אימא ,אימא”. המחנכת ניגשה אליו וניסתה להרגיע אותו, אבל הוא התבייש ממנה נורא, ולא רצה שתתקרב אל הסירחון, לכן קרא לכיוונה: “אל תתקרבי”. בסוף צלצלה המזכירה של בית הספר והזמינה את אימא שלו שתבוא לאסוף אותו הביתה לעשות לו טוש כמו שצריך. הוא לא זכר בחיים שלו כזאת שמחה לראות את אימא שלו כמו ביום ההוא. זה ממש הציל אותו מכל הבושה מפני הילדים. אימא ניגשה אליו תיכף לטפה לו את השערות אחר נתנה לו את ידה ואמרה לו : “בוא נלך הביתה להתרחץ “. היא אחזה בידו בעדינות והוא הרגיש את החספוס המוכר לו בידיה, אך הייתה בהן גם חמימות נעימה, הוא נשען עליה וחיבק אותה מרוב שמחה רק איחל, שהרגעים האלה לא ייגמרו. אבל אחר כך עשה רק בעיות בבית ספר, רצה כבר לעבוד ולהרוויח. פעם בכתה ג’ הוא זכר, שעובדיה אמר לו בשקט: “רחמים, זה חשוב ללמוד, תראה מה יצא לי מזה שלא למדתי, אני עושה עכשיו וכל החיים עבודות קשות ולא נעימות, אתה מבין, מה אני מסביר לך? “ורחמים ענה לו: “אבל מה קשה? אתה כאן אדון ומחליט, מתי תנקה כמה ואיפה, מי יכול להגיד לך משהו ואין לך אף פעם שעורים, תמיד אתה בחופש גדול! “עובדיה רק נופף בייאוש את ידיו לצדדים והשיב לו: “אתה עוד קטן, תבין כשתגדל”. היה לרחמים מזל, שהיה מצטיין בספורט, בעיקר בריצה למרחקים ארוכים. בכתה ח’ ניצח מול שאר המתחרים מכתות מקבילות, נוצרה בו גאווה. ייתכן שהכושר הטוב בא לו בגלל היותו צמחוני, הוא החל לשנוא בשר, כשהיה בכתה ו’ כשנלקח על ידי אביו לראות שחיטה. הוא ראה, איך השוחט מולק את צוואר התרנגולת ואיך היא מסתכלת במבט משתאה, למה שחטו אותה. לאחר מכן אמר רחמים בנחישות לאבא שלו: “אני לא יאכל יותר בשר, זה מגעיל אותי לאכול את הכנפיים שלה..” הוריו לא האמינו לו, אך המציאות הוכיחה, שהוא היה עקבי. הוא העריך את אמו יותר מאשר את אביו: אבא היה גס רוח, היה מגהק בקול רם אחר הארוחות, או היה מפליץ בסלון בלי בעיה, במקום שכולם יושבים. לא היה לו כמעט צוואר והיה נראה, כמי שהראש שלו יושב הישר על הכתפיים. כמו-כן היה ילדותי ולא עצר מעצמו בהתנהגותו, כשלא קבל מיד את מה שבקש, התפרצויות הכעס שלו הפחידו את כל בני הבית. כמה שהאימא העירה לו- הוא שם פס.. רחמים נטה לתמוך באמו מתוך שראה בצדקתה. הוא החליט שידמה לה בעתיד כשיגדל.. היא הייתה עמלה כל היום במלאכות הבית גם פה ושם כיבסה ובישלה תמורת תשלום לשכנות הנודניקיות. העיקר שלמו לה. היו לו שני אחים: אח ואחות. האחות נולדה אחריו בפער של שנתיים ואחיו כעבור חמש שנים. האחות נולדה עם רגל קלוטה –דבר שהצריך מגיל רך ניתוחים רבים לתיקון כף הרגל. אימא היא זו שליוותה אתה לבתי חולים ושהתה אצלה עד שהחלימה. אבא אף פעם לא ליווה אותה. הוא לא היה בנוי לזה, והעדיף לשחק עם הקטן במשחקי כדור או אופניים. בתחילת התיכון, כשרחמים שובץ לחטיבה שהייתה שלושה ימי עבודה ושלושה לימודים, החל להגיע לשוק התקווה להתנדב בסחיבת ארגזים ובמיון פטרוזיליה כוסברה ושמיר. הוא נהנה מריח הירקות והפירות הטריים והיה מפזם לעצמו שירי ילדות ששמע ברדיו או בתוכניות הילדים בטלוויזיה. הוא למד אט אט מהשיח, שהתנהל בין בעלי הבסטות, את רזי המסחר והקשרים שנוצרו :מי משיג את הסחורה הטובה והזולה יותר.. והודות למה. דבר אחד חרה לו: בעל הבסטה שלו היה מוציא את הסחורה בכל בוקר, מסדר היטב את כל הפריטים בדוכן וממתין בציפייה דרוכה ללקוחות , וכל ערב נותרה סחורה כה רבה ,וראה, איך בעל הדוכן הולך למכולת הזבל בקצה השכונה, שופך את הירקות הטובים, היפים ומנגב את מצחו מזיעה ומצער. הוא לא יכול היה לעזור לו מלבד לרחם עליו. אבל לא היה לבעל הבסטה מקור פרנסה אחר, לכן המשיך והמשיך עוד כעשר שנים, לפי המניין שרחמים מנה, עד שחלה בדלקת ריאות, כנראה מהבקרים הקרירים עם שחר, בהם היה נוסע לאי שם להעמיס את הסחורה, נפל למשכב יותר לא נראה היה בשוק. הוא ניסה לאתר את כתובתו כדי לבקר אצלו, אך אף אחד מבעלי הבסטות לא ידע לומר לו היכן מגוריו, כך אבד לו הקשר אתו. בחטיבה בה למד, היה שקט לרחמים, והוא נהג כבשלו לפי כלליו האישיים. כאדם עובד הייתה לו איזושהי הופעה של אדם בוגר הבטוח בעצמו ויודע את דרכו בחיים. הוא היה בעל זרועות שריריות מרוב הסחיבה בעבודה ושידר עוצמה. היה בא והולך מתי שהתחשק לו. מעולם לא נענש או ננזף. לא היה ברור לאיש מדוע, אף לו עצמו, יחד עם זאת הייתה בו עדינות, שלא התיישבה עם שבירת הכללים של מוסד, הוכח שהייתה בו רגישות לילדים חלשים, מעולם לא הכה אותם ולא ניצל את כוחו. המצב הזה היה נוח לו , והוא נזכר מדי פעם בעובדיה השרת. דבר אחד אפיין אותו-היסודיות: הוא היה שורך לאט את נעליו, הוא מצחצח את שיניו ביסודיות יתר, עוד פעם שורה עליונה ושוב שורה תחתונה- עד זוב דם. ההתלבשות הייתה אורכת לו חצי שעה לפחות שלא לדבר, כשהחליט לצחצח נעליו, או להחליף חולצה, או מכנסיים שונים מיום אתמול. הוא נטה לחלום. יש והיה מאזין לציוץ הציפורים, והיה נמשך מוקסם למקצב ולתדר הציוץ העולה והיורד, כמו לשאלה ולתשובה מפי הציפורים. אימא הייתה נכנסת לחדר ומאיצה בו:” רחמים עוד מעט מתחיל הבית ספר, מה אתה חולם? שוב תאחר”. הוא היה מתעשת ושב לעצמו ומתארגן ליציאה. קרה המקרה, שרחמים נחשף למנגינה שבקעה מאחד החדרים במגמת המוסיקה. הוא מצא עצמו מוקסם כמו לשמע ציוץ הציפורים. היה זה המורה למוסיקה נחום, שאמר לו בראותו אותו כך עומד ללא תזוזה ליד החלון מתחת לכתה: “יש לך טעם טוב, לא פחות ולא יותר ליסט?” רחמים הנהן בראשו והקיץ מהחלום: “כן המורה” . נחום המשיך: “אתה אוהב את המוסיקה הזו? אני יכול להמליץ עליך לחוג מוסיקה, שתכיר מקרוב את התחום, רוצה? התפנה מקום, אחד התלמידים בכתה עבר דירה לעיר אחרת” רחמים נאות מיד , אם כי זה עלה לו על משמרת עבודה אחת אצל הירקן, אבל הקסם פעל עליו בחוזקה, והוא הרגיש שלבו מתפוצץ משמחה וכבר לא הייתה לו הסבלנות להמתין עד שיתחיל להשתתף בחוג. נחום המליץ לרחמים ללמוד בתחילה מעט חלילית כדי להתגבר על למוד התווים, אך במהרה אפשר לו לפרוט על פסנתר הכנף, שהיה נראה ענק בממדיו לרחמים. הוא התרגש יותר ויותר ככל שההתקדמות בנגינה התרחשה. הוא שיבץ בלוח הזמנים שלו גם את שעורי הבית בשאר המקצועות, כי נחום הדגיש בפניו, שזה התנאי להמשך לימודו בכתת המוסיקה , כמו –כן השיג עבורו אישור להתאמן פעמיים בשבוע בפסנתר הכנף על החומר הנלמד. בחנות הירקות המשיך לעבוד, אם כי מצא עצמו לעיתים בוהה ומתרגל באצבעותיו באוויר לחנים שלמד, או היה מפזם מנגינות שקלט ושינן אותן טוב יותר. לאחרונה החליט לגדל כלב רועים גבוה, שיתלווה אליו לירקן. היה לו כיף מיוחד בלטפל בו, להאכילו-אוכל שהצטייד לרוב מהחנות, והכי נהנה לראות אותו קופץ לקראתו כששב מבית הספר. סנופי היה קופץ לגובה, מלקק את פניו ומכשכש בזנבו משמחה. חוץ מזה חשב, שטוב שיהיה לאימא שומר כמותו, כי אבא הלך והדרדר בתפקוד ובבריאות. הטיפה המרה חדרה למעיו כל יום יותר. אי אפשר היה לסמוך עליו כלל. המצב בבית היה גרוע, והיה צורך לבצע מספר ניתוחים לאחותו בעניין הרגל. אי לכך חייב היה רחמים לעבוד אצל הירקן על אף חוסר החשק שהחל בו. הוא החל לעטות כפפות כדי לשמור על אצבעותיו ללא פציעה ופגע. הנגינה מלאה את עולמו. כעת החליף את חלומו מירקן בעל בסטה לפסנתרן הכובש אולמות. אך מאין יושג הכסף לפסנתר? הוא שיתף את נחום בבעיה, וזה התלבט, במה ניתן לסייע לילד. בבית הספר ציוניו השתפרו ללא הכר בזכות המוטיבציה שלו מהמוסיקה ומהמורה נחום, אולם רק בהישגים לא ניתן לרכוש פסנתר. ניתוחי האחות גזלו מהמשפחה את כל החסכונות. באחת מישיבות המורים, הציעה המורה לעיצוב אופנה לקיים בזאר מכירה והכסף יועבר למשפחתו של רחמים לטובת רכישת פסנתר. מורה לטיסנאות הציע, שמחצית הכספים המשולמים לחוג, יעברו גם הם לטובת משפחתו של רחמים. כך גויסה גם החנות לכלי כתיבה, קרביץ לאותה מטרה. “מן גורן ומן היקב” גייסו תרומות, בסופו של דבר הצליחו לרכוש פסנתר יד שנייה, איכותי וטוב. רחמים הוזמן לנגן במסיבת סיום המחזור של כתות הבוגרים, והוא הצליח להלהיב את הקהל לעילא ולעילא. החליפה שלבש הושאלה מאחד האחים של הכתות המקבילות. רחמים התבייש מאד, אך הבין, שהמעמד מחייב. ביום הקונצרט התעורר עם קלקול קיבה נוראי, הוא התרוקן וחשב שאיבד שלושה ק”ג ממשקלו. הידיים החלו לרעוד, הוא חשש מאד שלא יוכל לדייק בנגינה. כשהגיע לבית ספר, בא לקראתו נחום, ועודד אותו: “אל תדאג, אני אתך, אתה יודע את החומר מצוין, כולם אתך ובעדך, אף אחד לא נגדך, אתה כשרוני” “אבל המורה, אמר,” אני פוחד שיהיה לי בלקאאוט, והידיים ירעדו לי” אך נחום אמר בנחרצות:” כדאי שתשתה כוס מים, אני אביא לך מחדר המורים, שב כאן” קירב לו כיסא שהיה סמוך למקומם. בינתיים אחיו הקטן מיכאל שחש זנוח, הלך והדרדר. ממצב של ילד מבויש, רזה, חסר בטחון, נתהפך ונהיה צורך סמים. כשההורים היו כה עסוקים בהישרדות, היה נוהג לברוח מהלמודים ולעשן עם חבריו חשיש. זה החל בהפסקות הגדולות ואט אט זלג לאחר הלמודים ולבסוף על חשבון הלמודים. מיכאל הגדיל עשות, כשהחליט לנסוע לחו”ל לקנות בעצמו את הסמים ולא מבלדרים, זה יוזיל לי מאד את העסק, , במקום שאקנה מהם ואשלם יותר , אמר לעצמו. אולם לא היה לו כסף לטיסה. הוא החליט על מעשה ובוקר אחד, כשרחמים התאמן על הנגינה לפני הקונצרט , בקש ממנו כסף לכרטיס טיסה, או שיהרוג את סנופי. הוא ידע שלרחמים יש חיסכון מהופעותיו,. זו הייתה סחיטה מהדפוס של עולם הפשע. רחמים הזדעזע עד לאן מגיעה הסחיטה, ותירץ לעצמו, שמיכאל מקנא בו חזק בגלל הצלחתו בנגינה והחליט לסרב לו באמירה: “תלך לעבוד כמוני חודשיים ותרוויח בקלות” אבל מיכאל היה עצלן ,רצה כסף מהיר וקל, הוא זמם להמית את הכלב ויהי מה, העיקר שישיג את שלו. לכן הלך וקנה רעל נגד עכברים ושם בצלחת של הכלב. בו במקום הכלב הורעל. רחמים חזר מהתיכון ומצא את הכלב מוטל בתוך שמיכה על יד דלת חדרו. הוא פתח את החבילה וראה איך האף החמוד של כלבו היקר כמו נמחץ פנימה לתוך הפנים. הוא נשטף חמלה , תפס את ראשו בשתי ידיו וצרח לעבר אחיו: “מניאק, רק רוע אתה יודע להביא! חיה! חיות יותר אנושיות ממך!” מיכאל ענה לו: “יא בן זונה, לא אכפת לך מאף אחד רק מעצמך, נפוח אחד!” רחמים פלט כעס: “אתה יכול לשכוח ממני אחרי זה” ונתן לו את הכסף בכניעה כנשוך נחש. ההורים כבר היו חסרי אונים כדי להתערב בכל העניין, והאבא בכלל עמד מנגד וגרד את פדחתו בעצבנות יתרה. ומלמל משהו אומלל ויתר, שלא קידם דבר, כמו: ” היי היי בנים, בנים.. מה קורה פה?” מיכאל יצא לדרכו. הוא פיתח את שגעונו בחו”ל לאכול פירות ים: צלופחים, אצות ותמנונים. הוא לא ידע להסביר לעצמו מאין לקח את הנטייה הזו, כמו מישהו שגדל על חוף הים . שם בחו”ל לא התפנק והיה מוכן לעבוד בעבודות מזדמנות קשות, כמו סבלות וניקיון וכך הרוויח מהיד לפה, היה לו כסף לרכוש סמים. כל מטרתו הייתה לייבא אותם ארצה. הוא קשר כבר קשרים חיוניים ודבר אתם בלדינו את זאת למד מהוריו. באיטליה הבינו ממנו את העיקר בכלליות. באחד משיטוטיו עלה על ספינת טיולים בשביל הכיף. אחד הבלדרים הזמין אותו לעשות:”גוד טיים”. המארח מילא אותו בסיגרים משובחים ובשתייה חריפה. מזימתו הייתה למלא את תיקיו של אורחו בסמים ולשלחם לחבר “שיטפל בהם כראוי”. מיכאל חש מוחנף לגמרי והיה תמים בעולם אליו נפל, הוא לא חש שהוא מתחיל להסתבך בתוך רשת מסוכנת. כשעלה בבוקר אחד על הסיפון בעודו מטייל ומעשן להנאתו חשב, שהנה הוא מגשים את חלומו הנכסף, חלפה מעין סירת מפרש. הנוסעים על הספינה לא הבינו , מה קרה, אך אחד ממיתרי המפרשים נטה מעל מיכאל ולפתע, מצא עצמו נגרר בעוצמת הרוח והמפרש לתוך המים. הדבר ארע בלב הים, כהרף עין, המים היו סוערים ושורצי כרישים. תוך שתי דקות לא נותר ממנו ומחלומותיו כל זכר . שלולית דם רחפה מעל המים ותו לא. הנוסעים שעל הסיפון קראו קריאת תדהמה, היו בשוק, המארח הזומם צרח כמו מטורף “תצילו אותו, תצילו כאן!”–כל התוכנית הרווחית שלו ירדה לטמיון יחד עם קורבנו הצעיר. הבוס שלו בטח ירתח מזעם עליו, איך פישל, אבל הוא לא אשם, זו הייתה פשלה ,שאיש בה לא היה אשם, סתם נסיבות טרגיות. הספנים האיטלקיים לא טרחו לחפש אחר הגופה ובטח לא לדווח ארצה על “האירוע” מבחינתם זו חבילה שנפלה לים ותו לא.. כעבור חודשיים קלטו הוריו ואחיו בארץ, שמיכאל נעלם לבלי שוב וללא הותיר עקבות. הוא היה כה גא במעמדו, שלא טרח כלל ליידע את משפחתו לאיזו ארץ נסע. כשנסע, ניתק מהם וחסל. בינתיים בארץ התקדם רחמים מאד בתחומו: הוא הוזמן לתת קונצרטים ורסיטלים ברחבי אירופה והחל לקבל תשלום על כל הופעה. תמיד שכנה בו נפש יתרה , לכן חש צורך לתמוך בהוריו כספית כעבור מספר הופעות. במופע האחרון שלו בסתיו קבל המלצה כה חמה מהמאסטרו, שהוא הבין, שלמעשה, הוא יכול להופיע ביוזמתו באולמות בארץ ללא דחיפה משום גורם. היוזמה הזו דרשה ממנו אומץ ותושייה , אך הוא נתמלא מוטיבציה גדולה וחשב בתחילה להיוועץ עם המורה שלו מבית הספר היסודי, נחום, ולשאול אותו על דרכי הביצוע למיזם. בנוסף הוא הצטייד בהמלצה שקיבל ממאסטרו מפורסם בחו”ל שבקר בארץ ושמע את נגינתו, וזו הייתה לשונה: “רחמים ג. ניגן אצלנו בקונצרט בסתיו האחרון רפרטואר עשיר : מיצירות רחמנינוב, בטהובן ומוצרט והפגין שליטה טכנית מופלאה משולבת ברגש עדין נדיר, כפי שמופיע רק אצל נגנים עתירי ניסיון, מומלץ להאזין לנגינתו השמימית ולהתענג עליה עד כלות”. נחום התמוגג למקרא הדברים ויעץ לו מספר דברים טכניים להתחלה מתוך תקווה, שהשאר ייעזר בחברה’ צעירים השולטים טוב ממנו ברזי המדיה והמחשב. בעוד רחמים החל לעסוק בהקמת המיזם, קבלו הוריו עדכון ממשטרת החופים באיטליה, כי שרידי גופת בנם נמצאו ולבטח הפרטים והד.נ.אי תואמים לזהות מיכאל. ההורים קבלו את הבשורה הקשה באופן כבד ומר, על כי חשו, כי לא עשו די להציל את בנם ממותו וכי לו מנעו ממנו לנסוע, אולי היה עמם עוד בחיים. התסכול היה נורא ולאחר שישבו שבעה, גזרו על עצמם עונש לא לצאת עוד מביתם החוצה בטענה: “מגיע לנו העונש להפסיק לחיות אחר מיכאל” . למזלה, הבת מרים כבר נרפאה לגמרי מבעיית הרגל הקלוטה ואפילו למדה ריקודי עם בבית הספר. בשל אהבתה את הריקודים הלכה ונהייתה יותר ויותר משוכללת בתנועותיה ובידע שלה, עד כי הומלצה ללמוד הדרכה בתחום. אומנם האורתופד שלה הזהיר לא למתוח את גידי רגליה יתר על המידה, כי השרירים עלולים לקרוס אצלה, אך ההתלהבות שלה הייתה עצומה וקשה היה לדכא זאת. רחמים ניסה להשפיע עליה, אך אחותו לא שעתה לאזהרותיו. באחד הבקרים, כשרחמים התכונן לקונצרט חינם לפני נכי צה”ל והיה עסוק בבחירת הרפרטואר, שיהיה עממי, ועביר לשומעיו , שמע את אחותו מקטרת לאימא שלהם: “אני לא יודעת, מה קרה לי, פתאום הרצפה קרובה לפנים שלי יותר. משהו השתנה ברצפת הבית או שקרה לגוף שלי משהו? “האם נזדעקה, היא ראתה את בתה נמוכה באמת ממידותיה הרגילות, ולא הבינה, מה ארע. מיד קבעה תור לפנות לאורתופד שטיפל ברגל הקלוטה. זה החליט להתנכר לטיפוליו ולהתנער מהאחריות לטיפולים שעשה בה. לאחר ריצה בהולה לרופאים פרטיים, התברר למשפחה גודל הצרה: הבת המוכשרת, הפסיקה לקבל את הכדורים ששימרו את מצב הרגל, אך לא ידעו, כי אותם אלה שומרים על עמוד השדרה שלה ובאין אותם כדורים, ישנה הסכנה שחוליות הגב שלה תקרוסנה לתוך עמוד השדרה שלה ולהתכווץ זו בזו. פתאום נהייתה גמדה ומעוותת. היא החלה בוכה מרות ללא יכולת להפסיק, בחושבה, איזו מכת גורל אומלל נחתה עליה. רחמים שהיה איטי בתנועותיו בשל היסודיות שבו, הגיב לאט ובעצם הרהר, מה ניתן לעשות. הוא החל בקצב שלו לפנות לכל מי שהיה אתו בקשר, והגיע למיטב הרופאים שיכול היה להשיג בזכות שמו. כל זאת על רקע האבל על האח שרק הסתיים וטרם המופע שלו לפני הנכים. אט אט התבררה התמונה בשלמותה: מרים לא תוכל עוד לרקוד, להיפך היא צוותה על מנוחה מלאה למשך חודשיים וכן התזונה שלה שונתה, אף היא הצטוותה להיות צמחונית ולאכול, בעיקר שורשים: לפת, צנון צנונית סלרי, בצל, גזר, וכו..אזי תיבדק שוב, ייתכן, שמספר חוליות תוכלנה לשקם עצמן, והיא תוכל לפחות לקבל בחזרה גובה של כמה סנטימטרים. רחמים מצא עצמו חושב על חייו וחיי משפחתו ובלבו התמרמר, כמה אנרגיה עליו להשקיע במשפחתו הדפוקה ואיך יוכל להתרכז בנגינה בקונצרט המיוחל באולם אמיתי ללא שום חסות, רק הוא מול העולם!? בסופו של דבר, בעזרת משמעת הברזל, שכפתה על עצמה מרים ובסיוע רחמים, שהתמצא בירקות, היא חזרה חלקית למצבה המקורי , אם כי למצער לא לריקודים, אולם כעת החלה לעסוק במלאכת יד, ברקמה אומנותית ובציור על ויטראז’ים כתחליף לריקודים. כיון שהייתה טיפוס אופטימי- השתקמה יחסית לא רע לעומת המצב הקשה בתחילתו. פניה נותרו חינניים ושערה הגולש בצבע הדבש המתיק את הופעתה. היא פיזרה לעבר משפחתה חיוכים מהולים יותר בתקווה סמויה. האירועים השפיעו מאד על נגינת רחמים: הרגש בביצועיו היה נהיה מובלט -דבר ששיפר דווקא את נגינתו. אומנם היו לו כעת מדי פעם דלקות בעיניים, שהוא ייחס למתח בו הוא נמצא, והוא היה מטפל בכך על ידי עשבי מרפא שהכיר היטב ואיכשהו שב למסלול נורמלי בתפקודו. הגיע האביב ורחמים קצב לעצמו מופע רומנטי בהשראת העונה. בשבוע שלפני כן החל להיערך להכנות הנדרשות: ביגוד- הלך והשאיל חליפה ייצוגית מחויטת שנראתה למרחוק לא שלו. תספורת: ניגש לספר השכונתי , שעיצב למענו תסרוקת מרשימה קלסית, אחר קנה נעליים עם שפיץ בקצה, כמו שראה אצל אומנים במשך המופעים שנכח, בעיקר אהב את עניבת הפרפר השחורה שהצמיד אותה לחולצתו בעזרת סיכה.. רחצה: בבקר שלפני האירוע, נכנס לאמבטיה למשך שעה ארוכה: הוא התגלח ביסודיות, היזה על עצמו מי קולון חריפים, התרחץ זמן רב והניח לגופו להישטף במים חמים ואחר כך קרים.. לבש את החולצה המפוספסת תכלת לבן, יחד עם הפפיון הקט ולסיום את החליפה המהודרת. הוא לגם כוס קפה חזק כדי להתרענן ולהתעורר, כיון שחש עצמו לפתע רדום מרוב ההכנות וצעד לעבר המוניות לתפוס מונית לכיוון האולם. בלבו שחזר את כל פעולות השיווק וההכנה, שעסק בהם עד לערב זה: ברשתות השונות למיניהן, בפייסבוק הפרטי, הציבורי, בשלטי חוצות, בעיתונות וברדיו. לבו פעם בחוזקה, הייתה לו הרגשה, כאילו שכח משהו, ולא הכול מושלם. חשב, בטח שכחתי עוד משהו, ולא ידע מה. רחמים הרגיש, איך הלחץ מתחיל לשטוף אותו וחש סוג של כובד באזור המצח. הוא חשש, שזה יפגע לו בעיניים, ולא יוכל לראות את התווים. אולם אט אט פגה התחושה הזו. אזי התפנה לבדוק עם איש הסאונד והתאורן, החשמלאי, שהכול בשליטה, והיה מרוצה. כעת נותר הנעלם הגדול, כמה יגיעו? לקראת השעה שבע, כאשר האירוע אמור להתחיל ב7:15 . בנגינתו קטעי שופן, התחילו להיכנס לאולם קומץ אנשים. רחמים דאג להושיב את בני משפחתו בשורה הראשונה: אמו ואביו שיצאו לראשונה מביתם מאז האסון , ואחותו. הם התגנדרו לכבודו, והיו נראים כבתחפושת לא טבעית בהשוואה ליומיום של השגרה שלהם. בשעה שבע ורבע איש נוסף לא בא וקומץ האנשים החלו להביט בעיניהם סביב לבדוק, אם בא קהל נוסף. רחמים עצמו החל פוזל מהבמה לעבר האולם תחתיו וקלט אט אט את גודל החרפה! הוא מנה ששה אנשים מלבד משפחתו. בשביל זה הקים את כל המערך המורכב הזה? הוא חש, כי הוא נכנס לשוק גופני. גפיו החלו רועדות בלי מעצור, זיעה החלה לטפטף בבתי השחי, הוא הרגיש שכלימתו ובושתו גואות מעבר לגדותיו, כמו מי נהר ביום חורף וגשמים עזים. אני אקבר פה חי! אמר לעצמו. וכאן ליד המשפחה שלי. היכן כולם? תהה, כל חבריו שהיו מנגנים אתו במגמת המוסיקה? הוא נזכר בירקן ההוא כשהיה ילד, כיצד היה משליך את הסחורה בלילה למכולת הזבל מאין קונים. זוהי חזרה על מהדורה מוכרת וגרועה בעיניו בכללה. הנה קורה לו אותו דבר! הזדעק. בעודו ישוב ליד הפסנתר, ראה איך התווים מטשטשים מול עיניו, הרגיש חשכה בפניו, בראשו, ונפל מעולף לצד הפסנתר. הוא לא חש כבר דבר, הטכנאי הממונה על הבמה רץ לעברו, החל מזה עליו מים וסוטר על לחייו. כשראה שאין תגובה, החל להנשימו מפה לפה. הקהל עצר את נשימתו… לפתע פקח רחמים את עיניו, הוא מיד זיהה את סביבתו ואת המצב שהקיף את הוויתו. הוא פשט לצדדים את ידיו במשמע “נואשתי”. קומץ האנשים לא דרשו דבר ,גם לא החזר כספי, פשוט קמו ועזבו את המקום המומים בשתיקה מאוחדת. רחמים הורם ונתמך בידי שני טכנאי במה והובל לכיסא הקרוב ביותר שעמד לידו בעל משענת. הוא נלקח לבית החולים הסמוך כדי לוודא, שאגב נפילה לא חטף מכה בראש. כשהתעורר, מצא עצמו במיטה עם סדינים ירוקים, מיד קלט, שהוא בבית חולים. איך מה קרה? תהה, אך אחות נחמדה נגשה אליו ושמה אצבע לפיה ולחשה לעברו: “ש..ש.. תנוח”. הוא שאל: “מה קרה לי, למה אני כאן? מה עושים לי?” “על הכול יענה לך הרופא בביקור חולים בעוד חצי שעה” השיבה בטון מרגיע. “בינתיים אמדוד לך את החום וכן לחץ הדם שלך, תן לי את יד ימין, בבקשה” אמרה. נענעה בראשה בסיפוק ואמרה:” הלחץ דם שלך התייצב”. רחמים התרגע במיטה ושכב בפישוט איברים. היה לו כל הפנאי שבעולם להרהר בחייו ובהתנהלותו. הוא חשב על עצמו כמו אגואיסט, שנהג לא הוגן כלפי המורה נחום, שכה עודד אותו בבחירת דרכו המקצועית וכן כלפי הירקן, שבינתיים הלך לעולמו. הוא תהה בלבו , “למה לא עזרתי למורה למוסיקה שלי עם הבת שלו שהייתה חולת סרטן ויכולתי עם קשריי לחבר אותה לכל הרופאים המפורסמים בעולם בתחום המחלה. ראיתי רק את עצמי והתהילה שלי ורק איך לקדם עצמי עוד ועוד. וגם כשנפטרה, לא התפניתי ללוויה שלה, הסתפקתי בביקור נימוסין קצר בשבעה. הייתי גועלי עד העצם” הלקה את עצמו. שאל עצמו, מה אני יכול כיום לעשות? אולי כשאצא מבית החולים לבקר אצל המורה למוסיקה? אולי להקדיש לו יצירה שאחבר לכבודו? אולי לתת שם לאולם לכשיהיה בידיי כסף לכך? או על שם בתו? מחשבותיו התרוצצו בכל מיני כיוונים. בינתיים שמע את צעדי הרופא של המחלקה. הוא בדק אותו ואמר בקול מתון ומקצועי: “אדוני, אתה תוכל להשתחרר בעוד שלושה שבועות לאחר שמצבך יתייצב. אחר כדאי לך לנוח עוד כשבועיים בבית, לא להתחיל לעבוד בקצב כמו שהיית בו קודם. הגוף דורש את שלו.” תודה דר” השיב רחמים בלחישה. כששכב כך במיטה לאחר סעודת הצהריים, ניגשה אליו האחות הנחמדה, תלמה, שכבר הכיר אותה קודם וראה אותה מיישרת את מצעי המיטה ביד בסבלנות רבה. היה במחווה זה מעין מחווה של מלאך, והוא הרגיש, שהדמעות מציפות את עיניו. נהייתי כה רגיש, חשב. היא הביטה בו במבט מקרב: “אתה מעודד ממה שאמר הרופא? הוא שמח בלבו שמצא חן בעיניה אי אפשר היה לא לראות את מידת תשומת הלב, שהשקיעה בו. מאז אשפוזו חל לגביו לוח זמנים של מערכת בית החולים: קימה מוקדמת, ארוחת בקר מזינה, החלפת מצעים ויציאה להתאווררות במרפסת, אחר התעמלות רחצה, שוב ארוחות ומנוחה וביקור רופאים וחוזר חלילה. בין לבין פיזיותרפיה גם לעיניים בשל המאמץ המוחי שהשקיע בתרגוליו הרבים באימוני הנגינה. האחות תלמה נראתה כל העת מרפרפת סביבו כפרפר. תמיד הייתה מגוהצת למשעי, מדיה צחים ומדיפים ריח רענן של סבון לבנדר. שניהם החלו להתרגל להיפגש בתדירות גבוהה. הייתה פוצחת את היום: “מה ניש? איך הלילה, הזעת?” והוא משיב, “לא דווקא, קמתי יבש, ישנתי מצוין , חוץ מכמה חלומות בחלקן ראיתי כלב רץ ויש לו רק שלוש רגליים” היא חייכה בלגלוג,” אתה חולה וגורם גם לאחרים להרגיש נכים? אהה?” אט אט למד על קורותיה: היא באה ממשפחה קשת יום ונאלצה לסייע לפרנסת המשפחה, להיות אחות, היה נשמע לה מקסים ומעניק לבני אדם רווחה. אולם בבית הספר התגלה בה כישרון לציור ולקריקטורות. ” רוצה? אראה לך , איך ציירתי את מנהל בית החולים, רק אל תגלה לאף אחד” . הלכה בהילוך שובב ושבה ודף בידיה. הוא שאל: “למה לא פיתחת את הכישרון המדהים? היית יכולה לעשות מזה כסף רב, אני יודע, שאנשים זקוקים לידיים כמו שלך בתחום השיווק”. “לא ” ענתה, “היינו צריכים כסף בטוח מיידי לפרנסה, פה בענייני אומנות, לך תדע, ואם לא הייתי מוצאת איפה לעבוד?” טוב” ענה ” בזה את צודקת. תשמעי, עלה לי רעיון, אולי תוכלי לשרטט עבורי פרסומים להופעותיי כנגן? זה יהיה טוב לי וגם לך, אני אשלם כמה שמגיע, לא אחסוך ממך פרוטה ותוכלי כך להקטין את התורנויות בלילות”. זיק שמחה צץ בעיניה. היא חשבה, מה רע? מה יש לי להפסיד. אם באים אליי עם כזו הצעה, אסכים, פן אצטער, שאפילו לא ניסיתי. רחמים במקביל חשב, אולי הייתי פזיז? כמה זמן אני מכיר אותה? אולי היא שחקנית, מי יודע, כמה היא אמינה, אצטרך לכתוב חוזה בינינו מדוקדק לפרטיו. תלמה שבה לביתה בתום המשמרת ורחמים נותר במיטה ער זמן רב לאחר שסיים את ארוחת הערב. שב ועלה בעיני דמיונו המורה למוסיקה שלו, נמלא רחמים עזים כלפיו וחרטה עצומה. הוא ידאג לבקר אצלו דבר ראשון לאחר שישתחרר מבית החולים. הוא החליט, כי יערוך עבורו קונצרט והוא יישא את שם בתו, עטרת, שם מקורי ומתאים לאירוע! כן החליט, זה יהיה מחווה ראוי. אך מה עוד? חשב, שעליו להתייעץ עם עו”ד לגבי החוזה עם תלמה. שוב יותר מדיי דברים על הראש שלי. הגיעה שעת השינה וכיבוי אורות. החל להתגלגל במיטה מצד לצד. לא הצליח להירדם. הוא בקש במהלך היום שחלף, שיעסו לו את האצבעות למנוע קשיות, כי איך ישוב לנגן עם הנוקשות שלפתה אותן. הוא בקש לצלצל לחבר שלו שהכיר בלימודי המוסיקה, שיתן לו מספר של עו”ד אמין זריז ולא יקרן. לבסוף נרדם, לאחר שנזכר שאחותו תגיע לבקר אותו למחרת. גם אתה יתייעץ לגבי החוזה ואולי גם לגבי הפרסומים עצמם. יה, תפס עצמו, איך לא חשבתי, שייתכן שיתוף פעולה יפה בין מרים לתלמה, כי גם מרים מציירת על ויטראז’ים וזה יכול להשתלב בציורי הקריקטורות של תלמה והן ייצרו יחד איזו פרסומת מדהימה! בין לבין בהרהורי השכיבה נמנם קלות, עוד שמע את גלגלי העגלות המביאות ארוחות ערב, או נושאות ציוד רפואי ואלה נמהלו לחלומו כמנגינה מהדהדת שחוזרת על עצמה, ובחלומו ראה עצמו מתהלך בין צריפונים לביתני פח בשבילים עקלקלים והוא חש כי איבד את דרכו, את ביתו ואין איש בסביבה לשאול, מהי הדרך. הוא התעורר מסויט וחשב, עד כמה החלום משקף את מצבו במציאות.. התחשק לו לשתות סחלב, היה קריר בחוץ ואפילו החלו טיפות גשם לנקוש על אדן החלון. הוא כמה למשהו חמים מתוק וביתי. חסרה לי אשה ובית אמר לעצמו, זהו! אולי תלמה נקרתה לי בחיים לא במקרה. הוא משך במצילה ובקש את המשקה שכה השתוקק, עד כדי שפיו היה יבש וניחר מרוב תשוקה. לגלג על עצמו, כל המשקה הזה עדיין אינו תחליף לדבר האמתי, שלו אני זקוק. אחות משמרת לילה הגישה לו תוך כדי טרוניה: “אתה יודע , שזה לא בית קפה, קצת הגזמת, אדון פסנתרן, במקרה, היה לי פנאי, אבל לא תמיד!” רחמים חשב על ההבדל בינה לתלמה ואמר לעצמו, לא כל אחת מסוגלת להעניק כמוה, כנראה הכול מצביע לכיוונה ואל לי להתנגד לגורלי. ענייני העורך דין והחוזה התקדמו יפה והגיע העת להשתחרר מבית החולים. רחמים הציע לתלמה את עבודת האיור לשיווק הקונצרט הבא באורח גולמי, כיון שהיה עליו לחדש את הקשר עם בעלי התוכניות והאולמות ולתאם היכן יופיע ועבור מי? תלמה לקחה את הניירת ובכל מקרה אמורה הייתה לבחון אותם עם עורך הדין שלה כדי לשוב לרחמים עם תשובה וחתימה, אם כן. בינתיים שאלה אותו בבקר השחרור:” נו, נפרדים? אתה מבסוט לחזור הביתה?” רחמים השיב: “לא בהכרח, שלא נפגש, מי אמר שאין חיים אחרי בית החולים? הרי אני מקווה שתרצי לחתום על העסקה ,זה טוב לשנינו ומי יודע מעסקה של ביזנס אולי יצמח עוד משהו”. קרץ אליה אגב משפט זה. והוסיף:” הנה המספר שלי, כעת נחוץ לי המספר שלך הנייד, אשמח שנהיה בקשר, אני הרי אדם בריא, את לא מכניסה את ראשך למיטה חולה” . צחקק מהבדיחה המשמימה שלו וקיווה לתשובה חיובית מצדה.” בהחלט אשמח לתת לך את הנייד שלי ואחזור אליך עם תשובה בקרוב.” רחמים השתחרר הביתה בחדווה: לבש את בגדיו הוא התגלח, התקלח וחש כחדש. יום שמש אביב הקביל את פניו בשער היציאה, הוא נמלא כוחות מחודשים ומוטיבציה מתגברת. עבר בסופר והצטייד באוכל לקראת השבוע , הצטייד בעיתון כדי לחזור במהרה לעניינים. נכנס לדירתו. בדרכו, בחצר הבית, ראה את ילדי השכנים משתובבים, משחקים כדור והוא חשב בלבו: הם בילדות, אין להם כל דאגות, כמה מהר עוברת התקופה הזו. הם לא יודעים, שהילדות קצרה..” בהיכנסו למבואת הבית מיד הריח ריח דגים אופייני מהמטבח של אמו. איזו הפתעה! קרא בפליאה. הוריו ישבו בסלון הבית, על השולחן צנצנת מלאה בפרחי צבעונים, הבית מבריק מניקיון, הכול במקום-“זה הכול באשמתך, אמא!” קרא לעברה. אמו הנהנה בסיפוק מבויש: “נכון, מה יותר חשוב מלקבל את הבן שלי חוזר בריא הביתה?” לאחר החלפת אי אלו דיבורים, פרשו ההורים לביתם והשקט הריק מילא את חלל הבית של רחמים. הוא ישב בסלון נטול כוחות לפעול. לאחר ששתה כוס קפה מריר והתפנק בחריימה של אמו, החליט, שהמרפא המידי כעת עבורו זוהי המיטה ותנומה טובה. בלבו לא התגעגע לאיש, רק לשקט מרגיע. הוא לא חשב אפילו על תלמה. היום נטה לערוב, החדר היה באפלולית, כשהתעורר כעבור שעתיים. “זה היה טוב לישון קצת, חשב, מאושש למדי. הוא חלם חלום משונה ובחלומו הוא מגדל נמר גור. הוא הולך ומתפתח. נקשר אליו והוא מטפל בו יום יום. הוא מבחין שציפורניו גדלות ונהיות מסוכנות, הוא גוזז אותן אך הן צומחות יותר מהר. הנמר מחבק אותו בחוזקה מדיי ואז הוא מקיץ בבהלה. כשהתעורר, היה מודע לחלום ורק התחזק ממנו, אם אני מגדל נמר, אז אני יכול לכבוש כל אתגר גדול ומסוכן . מנקודה זו לאחר שנשנש קצת ירקות ותיבל בדג מלוח, החליט שהגיעה העת לפעול.. טלפון הקפיץ אותו מהטוש. מרים נשמעה עם קולה המתוק: “מה שלומך, רמי? איך לחזור הביתה?” והוא ענה לה קצר רוח מתוך רצונו להתחיל ולעשות כבר משהו: “טוב, טוב, תודה, מה אתך? מצאת עבודה? ענתה “לא” אז הוסיף:” יש לי רעיון בשבילך, אך כדאי שתבואי, נפגש, נדבר”. מרים הגיעה כעבור שעה נכונה וסקרנית למה שאחיה זומם לה. היא העמידה על האש סיר חלב והתכוונה להכין לה שוקו, מרוב ריכוז באחיה, גלש החלב וטינף את הכיריים. שוב התעסקות, שהכעיסה את רחמים שלא במידה, אולם לבסוף הכל סודר ונוקה, אז התיישבו האחים לדבר, רחמים החל: “לא הספקתי לספר לך, את זוכרת את האחות הנחמדה, תלמה? הצעתי לה ג’וב שלדעתי, תוכלו יחד לבנות לי את הפרסומת הכובשת ומשם נוכל להמריא כולנו. כבר אני הולך להחתים אותה על חוזה בעצה אחת עם עורך הדין שהמליץ לי, שמעון החבר שלי מהתיכון. נותר רק לאייר את הפרסומת שתתלווה לחלק של המלל. אמר רחמים. ” זה נשמע נפלא” הגיבה מרים תוך מחיאת כפיים נלהבת והוסיפה: “זה עדיף על פני גור כלבים, שהתכוונתי להביא לך לטיפול במקום סנופי” “ברור” חיזק דבריה. ” אם כך” המשיך, “אפנה כבר השבוע ליחצ”נים שהומלצו, אשווה מחירים ואבחר את הזול והטוב מולם, אשב ואבנה את הרפרטואר של הערב ולבסוף אתן תשבו ותאיירו את הפרסומת שתרוץ בכל אמצעי המדיה שברשותנו, הנה הטלפון שלה, תוכלי לדבר אתה ישירות, היא מאד תקשורתית וחמודה”. מרים חייכה חיוך מאופק כהרגלה, כשהייתה מבסוטית ממהלך כלשהו, ואף ציינה באוזני רחמים, עד כמה היא מעריכה את שקדנותו ואת ההחלטה המעשית שלו כבר לפעול. “בוודאי שאתגייס” אמרה “מה לא אעשה למענך? רחמים חישב, שיהיה עליו לשלם גם למרים, ולא- ירגיש שהוא מנצל את טוב לבה, והוא כבר גמר אומר בלבו כמה ישלם, ואז התרגע. מרוב תעסוקתו בשיקום בריאותו וקידום הפרסום, לא הספיק דיו להתאמן בנגינה היומיומית שהיה מורגל בה מתמיד. ובטרם ייכנס למרוץ השגרה ולעניין הפרסום, חשב בלבו, לו הייתי יכול לקבל השראה אחרת, ממקור אחר כדי שאהיה ייחודי- זה היה משדרג לעילא ולעילא את הנגינה שלי. בא לו רעיון והזמין את מרים לנפוש בטבע בשבת הקרובה, לצפון לאזור חזירי הבר, גם יאוורר אותה, יהיה לה אח מיטיב וגם לעצמו, הטבע נחשב בעיניו בעל סגולת רפואיות בעיקר למען נפשו. הם נסעו השכם בבקר מצוידים במזון קל ומזין ושכרו צימר זול בהתאם ליכולתם.” זה היה רעיון מצוין” ציינה מרים במהלך היום. והוסיפה: “תמיד יש לך כאלה רעיונות יצירתיים, אני מקנאה בך”. רחמים ענה לה: “אבל את יצירתית בעבודת האומנות-דבר שאין לי בכלל, תהיי מרוצה מכישרונך זה”. הם הגיעו לצימר שגב, התמקמו כל אחד בחדר על חבילותיו. מזג האוויר היה חמים ועוד הספיקו לטייל בטבע, כפי שתכנן רחמים. בערב הזמין ארוחת ערב קלילה והם הלכו לישון מוקדם יחסית, כבר עייפות גדולה אחזה בגופם לאחר יום נסיעות ארוך וטיול מייגע ברגל. “לילה טוב” בירך את מרים ופנה לחדרו לישון. היא הגיבה בתנועת ראש קלה מרוב תשישות . כששכב רחמים על גבו באותו לילה, שמע נהמת חזירי הבר שדמתה להמיית גלי ים, הוא החליט שישלב זאת בנגינת הפתיחה שלו בקונצרט והיה מבסוט מהיצירתיות שלו, כמו שציינה אחותו, נרדם ובחלומו תלמה מהלכת בטבע כמו ילדה, נתעוררו בו געגועים עזים למראיה, היא נראתה רעננה על דרך קבע, כמו רק יצאה מהטוש. כן , חשב, הן יתאימו לעבוד ביחד, נחבר ביניהן ללא כל קושי, אך בעיקר היא מתאימה לי כבת זוג אידיאלית. כמו פלא, איך צצה בחיי. התעודד. בדרך הביתה סקרה מרים פעם נוספת את הטבע שסביבם וקלטה מספר רעיונות לממש על גבי הויטראז’ים שלה בבית, ביניהם הפרחים שצמחו בשפע סביב: חלמוניות, רקפות, סביונים וחרציות. בלבה החליטה ללכת על גוון צהוב- זהוב- הצבע עצמו יאיר את פני העבודות כמו שמש רכה.. הרהרה. בבואם לעיר כל אחד פנה לביתו. רחמים החל מיד בטלפון בהול לתלמה, שכן דמותה ריחפה לנגד עיניו. פתח בהתלהבות: “היי, מה שלומך? הפציינט המוסיקאי שלך לא חסר לך?” שאל בהומור משהו. היא השיבה בשמחה : “דווקא כן, בדיוק שיתפתי את אחי לגבי הפרויקט שלך ואשמח לחתום על החוזה ולהצטרף לאחותך, נשמע לי מגניב ופתח להתפתחות נוספת, שלא שיערתי בהתחלה..” עצרה שטף דיבורה, פן תישמע נסחפת יתר על המידה וכך הוא יחשוב, פחות לתגמל אותה, והיא הרי צריכה את הכסף מאד. רחמים אכן שמע אצלה נימת מוטיבציה, והוא נדלק חיש להריץ את המיזם, לשם כך ערך רשימת מטלות, כדי שלא יפספס דבר וכדי שהאירוע יצליח כשאיפתו. הוא חשב, עלי לזכור:
1 להזמין את נחום המורה, ראשית. ולתת כותרת למופע ע”ש בתו עטרה.
2. להזמין את המחנכת שלו אסתר שתמכה בו לאורך השנים יחד עם רחמים.
3 להזמין את משפחתו בהחלט, וכן את החברה’ שניגנו אתו לאורך השנים ואף הוא הוזמן לקונצרטים שלהם.
4 להזמין ולשריין תאריך לאולם ראוי, אולי באיל”ן לילדים משותקים יקצו לו, כשחלק מהרווחים יקדיש להם… הרהר.
5 לסכם עם פועלי הבמה את צרכיו: תאורן, פרחן, איש סאונד וכו’
6 להשקיע בפרסום הרבה, פה יתבטא חיבור שתי הנשים מרים ותלמה באיור וגרפיקה, פרי היצירתיות שלהן.
7 לדאוג לכוון פסנתרים טרם המופע.
8 מעמד לתווים שיהיו על הפסנתר ותאורה מעליו.
9 אולי להזמין אח”מים חשובים שיישאו דברים לברכו בראשית הערב? כמו ראש העיר, או הקרובים לו.. ראש האקדמיה למוסיקה?
10 לבחור רפרטואר ראוי ומתאים, משהו כמו מוסיקה קלה קליטה כדי שתישמר סבלנות הקהל.
11 להתאמן ולנגן 4 ש ביום עד המופע!!!
בשעה טובה נחתם ההסכם לשביעות כולם: מרים, תלמה ורחמים. הכול נראה לכאורה שפיר ובשליטה, אלא שהחיים מזמנים הפתעות משלהם. לאחר שקבע רחמים אולם עם אגודת איל”ן בהסכם חלוקת רווחים לטובתם, נפנה לבחור את הרפרטואר של הערב. פה הוא נתקע. קרו דברים סביבו ובו עצמו שמנעו ממנו להתקדם. בערב, כשנחתם ההסכם, הבחין רחמים סימפאטיה רבה שוררת בין הבנות. בתחילה לא ייחס לכך כל חשיבות. כשמרים החמיאה לשמלה של תלמה או לתסרוקתה וההתאמה לעגילים, היה נשמע לרחמים כשיח נשים אודות אופנה. אולם אחר ההסכם שמע רחמים ממרים עדכונים על תלמה כמו:” דברתי עם תלמה ויש לה ציפורן חודרנית, כנראה לא תוכל להגיע בקרוב אליי ואצטרך להגיע אליה לעניין הגרפיקה..” או כשקבל טלפון לביתו ותלמה שאלה: “אולי אתה יודע איפה מריימי, חיפשתי אותה הבקר וגם אתמול, והיא לא זמינה, אני דואגת לה”. הוא תהה, כבר יש פה שמות חיבה ודאגה? מה זה צריך להיות? פתאום יש לו פה תסריט שלא פילל. רחמים חיפש אותה בנייד ולא ענתה. לאן היא יכלה להעלם. התעלומה נפתרה במהרה, כשנודע, שמרים הייתה במספרה במשך שעות רבות, והסיבה? היא שינתה לגמרי את תדמיתה על ידי תספורת נערית. רחמים תהה, לכבוד מי? מרים שלחה לתלמה תמונתה בווצאפ, הן לא חשו בקיומו של רחמים, הוא הרגיש כה שקוף! “כמה יפה עיצבו לך את השיער” אמרה תלמה למרים, ומרים שאלה אותה לשלום הציפורן, שנעקרה יום קודם בהרדמה מלאה.:” מזל שעניין הציפורן נפתר כלא היה, אך עלי למלא מספר תורנויות בשל ההיעדרות שלי שתי משמרות, נפגש פגישת עבודה בעוד שבוע לאחר שאטחן די שעות וכשכבר אמלא את כל השעות החסרות” תלמה ספרה למרים. מרים הנהנה: ” עדיף אז אצלך בבית, בטח תהיי מטורטרת נורא”. בנוסף לאווירה העודפת חיבתיות תקפה את רחמים צרה חדשה. מאז שחזר לאחר הנופשון היה טרוד בבחירת הז’אנר של הערב. כעת כשכבר היה בידו תאריך ואולם התחייב לפעול ובמהירות. אולם, כשהיה בנופש נחשף למנגינת צ’לו קסומה, שהתנגנה מאחד החדרים, והיא התקבעה במוחו. לא היה מסוגל לשמוע בראשו יצירות אחרות, שחשב שהן בדיוק תפורות לאירוע כמו: סימפונית הצעצועים, מזחלת השלג, פטר והזאב, שחרזדה- הכל נמזג לאותה יצירה שנוגנה בצ’לו שזמזמה בו ללא הרף והיא הצליחה להאפיל על כל לחן כולל נהמות החזירים. הוא התחרפן טוטלית. פה באמת, חשב, מי יכול לעזור לי, אם לא אני לעצמי? מה אעשה? בלילה התקשה להירדם גם לאחר ששתה כוס חלב בהשראת סיסרא מספורי המקרא. כשהתעורר, חשב, האם לנצח אחפש תשובות ולא אמצא? אך גם בהקיצו זמזמה לו עדיין מוסיקת הצ’לו שדבקה בו להכעיס! הוא החליט לצאת לריצת בוקר בתקווה להסיח דעתו מה”דיבוק”. כמובן, ראה בעצמו שזו אשליה זמנית. בדרך קנה עתון יומי ורפרף בו בגן הציבורי ופתאום תקף אותו קוצר רוח ואץ לשוב לביתו, כמי שדולקים אחריו. הוא חש, שזמנו מתקצר ולא יספיק לארגן את הקונצרט עד התאריך שנקבע. מה יעשה? בערב יזם שיחה עם מרים. -מה ניש? -בסדר, מה אתך? -תקוע בבחירת הרפרטואר, אולי יש לך רעיון? -אחשוב על משהו, אבל אתה האומן, אני בתחום אחר.. – איך הולך עם תלמה? -מצוין, מעל ומעבר למשוער, הבליטה התלהבותה למגינת לבו. –אז מתי אראה דגם טיוטה לגלופה? תתריעי לי לפחות שלושה שבועות לפני מועד הקונצרט, שנספיק לשלוח הזמנות ופרסומים שיגיעו במועד לנמענים. כעבור כשבועיים לאחר שתלמה מלאה את מכסת השעות, קבעו תלמה ומרים בבית הראשונה כפי שהוחלט במקור. בתחילה הציעה לה תלמה כוס קפה: “את יכולה להרגיש בבית, הנה בארון בצד שמאל הקפה והסוכר וקחי את החלב מהמקרר. בארונית למטה מצד ימין העוגיות ,או בתנור, אני לא זוכרת איפה שמתי אותן, בינתיים אפרוש לנו מפה ואדליק את המזגן, משום מה חם לי, אגב שתיתי לפני שהגעת” הוסיפה. מרים חשה באווירה, עד כמה רצויה היא כאן ומיד פשתה בה הרגשה מתוקה של חיבה כלפי המארחת. כשקרבה עם הספל שלה כבר הייתה מפה משובצת אדום לבן על גבי השולחן, כמו-כן הונחה מאפרה. תלמה העירה: “אני לא מעשנת כבר מזמן כאחות, אבל לך מותר”. הן החלו לפטפט על ענייניהן היומיומיים ואחר כך על עבודת הגרפיקה המשותפת שלהן ביחס לפרסום הקונצרט, אבל בין שתיהן נוצק משהו נוסף באוויר החדר. כשמרים נגעה בספל שלה ואגב כך התחככה כף ידה בתלמה, ההיא נרעשה מהנגיעה, כמו צבט אותה משהו. היא נסוגה לאחור במקום מושבה, כשתלמה ראתה קשקש על הז’קט של מרים, שלחה את ידה להסירו במעין קרבה של אם דואגת לבתה ואחר הניחה את היד על כתפה של מרים. זו חשה את חום היד של עמיתתה זרם חום גוף נעים. תלמה, שהייתה טיפוס קולח בחיים, חשה בדיוק מהו הדבר שבאוויר וללא שהיות אמרה: “מרים, אל תתביישי מפניי, גם אני חשה את מה שאת, בואי ניתן דרור לעצמנו וניהנה ממה שהעניק לנו הטבע.” סערת חושים עזה תקפה את שתיהן. הן השתרעו על המיטה וחצי של תלמה בחדר השינה ומיצו זו את זו כמו יניקה אחת מזולתה. כשנרגעו, פנתה מרים מודאגת: “תלמה, מה נעשה עם אחי? הוא ישתגע, אסור שזה יפגע ביחסי העבודה אתו, עלינו להשקיע אף יותר במיזם המשותף שלנו למען הצלחתו-רק זה נותר לו בחיים”. “אין לך מה לדאוג, אני אשפית בהסתרת דברים, לא אסגיר דבר, ומבטיחה לך שהדברים ישתפרו יותר עכשיו!” אמרה תלמה בנחרצות. היא הייתה רגילה לעודד חולים במחלקה ובחיים בכל קושי. כל הסדורים הטכניים נעשו וכמעט הכול היה מוכן לקראת האירוע פרט לרפרטואר. משהו מצחיק ובלתי צפוי שחרר את רחמים מהתקיעה של הדיבוק הצ’לני. ערב אחד חלף תחת חלון דירתו אוטו גלידה, שהשמיע מוסיקה אוטומטית-זו הצליחה לגבור על ה”דיבוק” בשל המונוטוניות שלה וסוף סוף בנה רחמים את התכנייה לערב המיוחל. את הקרבה בין הבנות הוא רחרח, באשר היו לו חושי שמיעה וראיה מפותחים כיאה לאומן, ודווקא הקשר ביניהן הזין בו כעס ואכזבה, על שום העובדה, שתלמה נלקחה ממנו. רגשות אלה מזג לנגינתו בערב, לנוכח הקהל הרב שנאסף ומילא את השורות ללא הותיר מקום אחד פנוי. חלומו בתחום זה הוגשם: הוא הכריז בפתח דבריו: “תודתי נתונה להוריי היקרים, שהשקיעו רבות בחינוך המוסיקלי שלי, לאחותי מרים ולתלמה אשר על הפרסום והאיור, למורי נחום, למחנכת שלי אסתר, לכל חבריי בני המחזור ולכל המכובדים , שאם שמטתי אותם, גם להם נתונה תודתי”. תשואות רמות נשמעו בסיום האירוע, רחמים נקרא לתת עוד פעמיים הדרן. יקיריו, בני משפחתו , ניגשו אליו ללחוץ ידיים בתום הערב. הוגשו לו זרי פרחים מטעם אי”לן . הוא לא ידע את נפשו מרוב התרגשות, אך לא התעלף.. בהגיעו לדירתו בסוף העניין מותש, בא אל קירות ריקים, מהדהדים. מחשבת בזק חלפה במוחו: “הכך ייראו חיי תמיד, לזה פיללתי, היש טעם בכל המרדף שלי אחר המוסיקה, האם אוכל לחיות בלעדיה? מה התחליף הראוי, מי יענה לי?”

שאיפת הפסנתרן
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
184 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך