את יכולה להתאבל בלב

15/08/2019 127 צפיות אין תגובות

-“איך אפשר לשחרר מזה ?איך אפשר פשוט ככה לעזוב הכל ?את כל העבר ,את כל הסיפור ?איך אפשר פשוט לא לחשוב על ההמשך ? איך אפשר לפעול לפי ההיגיון ?”

כנראה אמרתי את זה בקול

~”זה תלוי את יודעת , תלוי מה את חושבת שהוא ההיגיון ”

ואז השתתקתי לכמה שניות של מחשבה ועניתי.

-“היגיון זה הדבר הנכון לעשות ,זה פשוט לשחרר את כל הרע . זה להגיד לעצמך שנמאס להיפגע ומגיע לך יותר טוב ושגם אם כרגע זה נשמע רע וקשה זה עדיף על פני להיות במקום שאתה לא שלם בו , זה פשוט עדיף על פני לכאוב עם עצמך בשלב מאוחר יותר . זה פשוט להודות שזה מה שנכון עבורי ולא משהו אחר.”
~”אבל את מסכימה שסוג של הקדמת את המאוחר ?שכרגע את כואבת את עצמך מבלי להיות מודעת אפילו ? למרות האמת שזה יותר נראה כאילו את מפחדת לכאוב את עצמך ולהגיע למצב כזה .”

העיניים שלי התחילו להבריק מדמעות שניסו לצאת ,עצב שהציף אותי כאילו הנוסחה פוצחה וסוף סוף מישהו מבין את המצב. לקחתי לגימה מהמים שלי לא רציתי לתת לדמעות לצאת .

-“אני מניחה שבמקום מסוים אני מחפשת להתאבל בשביל לצאת מהמקום הזה ,של לחשוב על זה , אבל כל מחשבה מכניסה אותי עמוק יותר להרגשה רעה של חוסר מאס בהרגל הזה שנוצר . הרגל בו אני מנסה להבין את פשר העניין ,אם עשיתי את הדבר הנכון שהיה טוב בשבילי . אני מניחה שכן כי לא בכיתי על זה בכלל , כאילו לא אכפת לי ”
~”אכפת לך ”
-“באמת ?אני לא חושבת .לא בכיתי. אבל מצד שני זה היה קשה ,נפרדנו ככה בצורה טכנית . כאילו זה פשוט היה ברור ,ככה זה הרגיש . זה הרגיש כאילו אם זה לא יקרה עכשיו זה יקרה בפעם אחרת כשהמצב יהיה יותר קשה ומשום מה היה לי ברור שהוא הולך להיות יותר קשה ובאותו רגע אמרתי לעצמי ‘למה שאשאר? מה זה ייתן לי ?’ אני לא חושבת שזה היה פזיז ואני לא חושבת שזו הייתה טעות .זה היה הדבר הבריא ביותר לעשות . אבל אני חייבת להודות שמאז אני מדברת על זה הרבה כאילו הדיבור על זה יביא לי שקט ונחמה כמו שבדרך כלל קורה עם מצבים בסגנון הזה . אבל ככל שאני מדברת על זה יותר יש לי יותר מעמסה בגוף ותחושת מתיחות מתמדת כאילו הדיבור יוצר לי מסגרת דמיונית של משהו שאני חושבת שעוד יכול לקרות ובעצם לא יקרה לעולם ,זה רק בראש שלי .”
~”כי פעלת מהראש , ובצדק,אפשר להבין למה .אבל עדיין ,פעלת מהראש ולא היית שלמה עם המהלך הזה . הלב שלך לא היה שם . וזה בסדר ,לפעמים לוקח ללב להבין את מה שהראש הבין ממזמן ,ההיגיון שלך ,זה שאומר לך מניסיון קודם מה בריא לך ומה לא.
כפי איך שזה נראה את ממש מפחדת מהגל ”
-“איזה גל ?”
~”הגל . זה שיעלה את רמת הכאב שלך לרמה קיצונית ,בלי הכנה מוקדמת ,בלי שליטה . את מפחדת מזה אז את נמנעת מהגל הזה, אז כרגע במקום להתקדם לעבר הגל הזה ואז להמשיך הלאה בהדרגה כי זה מה שקורה אחריי הגל,מצליחים להמשיך הלאה לחלוטין ,את פשוט נשארת במקום של לפניי הגל ,בעליות וירידות נתונות של כאב ,בגלל זה המתיחות שלך ,בגלל זה המעמסה בגוף ,הם נגרמים מהחוסר ודאות. בגלל זה את לא מצליחה לשחרר אותו ,את העבר שלך ,את כל מה שעברתם . את מחפשת משהו מוחלט ומהיר שיסיים את ההרגשה הזאת אבל זה לא אפשרי , זה תהליך שאת צריכה לעבור ואין דרך קיצור . ואם לא תתני לעצמך להרגיש את רמת הכאב הזאת את לעולם לא תצליחי להמשיך הלאה באמת . זה לא אומר שאת צריכה להיות עצובה ,יש דרך לעבור את זה .”
-“אבל איך אפשר פשוט לנתק את רגשות האהבה כלפיו ?זה בלתי אפשרי”
~”צודקת,זה בלתי אפשרי כי את לא אמורה לנתק את רגשות האהבה שלך כלפיו .כי אהבה היא לא רגש ,היא אופי . בזכות האהבה שנמצאת בתוכך את קמה בבוקר ועושה את הדברים שאת אוהבת ,נפגשת עם אנשים ,מחייכת לעולם,נלחמת על המטרות שלך , נהיית האדם שאת . וכל זה בזכות האהבה .
את לא אמורה לנתק ממנו את רגשות האהבה , כי זה כמו למחוק ממך תכונת אופי ,זה בלתי אפשרי . את פשוט צריכה להעביר אותה למקום אחר .”

פתאום הוצפתי ברגשות נחמה ושלווה ,אחריי הרבה זמן שלא . וגם המתיחות ירדה לי מהכתפיים .

~”תראי ,את לא חייבת לדבר על זה ,את כנראה גם לא צריכה ,לפעמים הדרך הטובה ביותר לפעול בה בשביל שלא יהיה לך רע היא פשוט לא להיות במקום שעושה לך רע. ובאופן ברור לחלוטין הוא בטוח עולה לך בראש לפעמים ,ואת שונאת את עצמך על המחשבה הזאת ,שלו בראש שלך . אבל הכעס מיותר . את צריכה להגיע למצב שהוא עובר לך בראש ואת אומרת ‘אוקי’ ,ככה,פשוט לחלוטין, לא כי לא מזיז לך ,לא כי פתאום לא אכפת לך ממנו כי זה לא נכון . את צריכה להגיד את זה מתוך נקודה של השלמה עצמית .השלמה עם המצב. ובזמן הזה שאת אומרת ‘אוקי ‘ לכל מחשבה עליו שרצה לך בראש את מדברת על דברים אחרים ומתעסקת בדברים אחרים ,כי זאת ההשלמה האמיתית עם המצב . הידיעה שזה בסדר,אבל החיים ממשיכים הלאה והשלווה שלך צריכה מקום . ”
-“וזהו?ככה אשכח אותו ?”
~”לא ,את לא עומדת לשכוח אותו .אבל תהיי בטוחה שבדרך הזאת את תעברי את הגל . כל פעם שהמחשבה תעלה לך ותגיעי לנקודת השלמה עם המצב את כבר תהיי בתוך הגל .גם עכשיו כל הזמן הזה היית בתוך הגל פשוט לא ידעת איך להתמודד איתו ולא הבנת שזה מה שזה,גל גדול של כאב.
את לא תשכחי , את תתגעגעי למלא רגעים .אבל את תגיעי למצב שהגעגוע הזה לא כואב לך יותר ,כי את תתאבלי בלב שלך אבל תתמודדי עם זה כמו גדולה ,אם תחליטי עם עצמך למרות הכל לא להתעכב על זה ולהמשיך לחיות”

תחושת הנחמה עטפה אותי חזק יותר ,הרגשתי שאני לא לבד. והאמת שעשה לי ממש טוב לחשוב שאני כבר בגל ושזה עוד מעט יגמר העינוי הזה ,שלא ארגיש את זה יותר . נכנסו בי כוחות חדשים לשחרר מזה ולתת לזה ללכת .

~”את יכולה להתאבל בלב ,את תהיי בסדר אם תתאבלי כל פעם קצת ,החיים יפים ויש לך עתיד ואת תראי שהדבר הזה עוד ייקח אותך קדימה”

הבטחתי לעצמי בלב

~”יהיה בסדר ”

אמרתי לעצמי עוד פעם רק כדי שהקול הקטן הזה יישאר שם .

-“אני יודעת ”

אישרתי .

את יכולה להתאבל בלב
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך