פתט.

אני אתחיל מזה שאגיד שאני לא בסדר איתך. שאני כועסת עלייך. שאתה חרא של בן אדם.
נכון, עבר זמן. זה עבר, המשכתי הלאה מזה, למרות שזה היה כואב ידעתי לייעל את הכאב ולשפר את עצמי, לדעת לא להתקרב למקומות שכאלה, לדעת לא להתקרב לאנשים שכאלה, לדעת שמגיעים לי אנשים טובים.
אם הייתי רואה אותך, הייתי מתעלמת. אם היית מדבר אליי, הייתי שותקת. או שלא. עם כמה שזה נראה "מפחיד", הייתי אומרת לך שאתה חרא של בן אדם. אוי, כמה חרא אתה. כמה דוחה ומגעיל אתה.
מבחינתך, הכל בסדר. מבחינתך, אני זו שלא בסדר שניתקה ממך קשר, כי סהכ, באותו הערב חשבת שהכל בסדר, שאתה מדהים ומקסים, הנסיך על הסוס הלבן. אם היית מודע למה שאתה באמת, זה היה מסתיים אחרת.
תראה, אני אהיה דוגרית כהרגלי. נפגעתי. אוקיי? נכון, קשה להודות בזה, קשה להוציא את זה החוצה בעיקר אחרי זמן רב שעבר, בעיקר אחרי שדברים השתנו, שיצאתי מזה. אני אסכם בזאת שאגיד שאתה חרא של בן אדם, וזו כבר הבעיה שלך. אתה בן אדם רע, כי אני באמת חושבת שבן אדם עם טוב לב בסיסי לא היה עושה את זה. אני, אני אמשיך בחיי בידיעה שיש אנשים כמוך, אבל על אותה הכף, אנשים טובים, כאלה שמגיעים לי. תודה על הכאב, אני רק התחזקתי . רק חידד לי את הראייה על עצמי, על מי שאני, להעריך את זה שאני אדם טוב, שמגיע לי הרבה.
אני לא כועסת, לא בשבילך, בשבילי. אני משחררת, לא שווה להיתקע עלייך, לכעוס או לשנוא אותך, יותר מדי כבוד. למען האמת, אני אפילו מרחמת על הבן אדם שאתה. למרות שניתקתי אותך מזמן, אני עושה את זה שוב, רק כדי לוודא, לדעת שאני יודעת את זה.